ההפלגה בין איי
הבתולה האמריקאיים למדינת ג'ורג'יה
בארה"ב, נמשכת תשעה ימים . לצערנו, רוב הזמן הפלגנו ברוחות חלשות ועל מנוע .
אנחנו עוגנים בשעות אחה"צ בנהר מקיי, ליד האי סט
סימון( saint simon ) , מוקפים בצמחיית ביצות ובציפורים. המים
חלקים כמראה. שקט ושלווה. מתקשרים לרשויות לברר אם צריך
להחתים דרכון בשנית בארה"ב ונענים ,אחרי שעברנו בין מספר שוטרים, כי ניתן
להסתפק בכניסה שביצענו באיי הבתולה האמריקאיים. ליתר בטחון רושמים את פרטי השיחה.... ברוכים הבאים לג'ורג'יה בדרום מזרח
ארה"ב.
סיור ראשוני באי סט סימון מפגיש אותנו די מהר, עם
המקצב הדרומי המהיר המאפיין את הדיבור של הרבה
מהמקומיים. לפעמים המילים הנבלעות מקשות על ההבנה. האי מחובר ליבשת ושייך לקבוצה של מספר איים
סמוכים הנקראים " איי הזהב" ומפורסמים בחופים ואתרי המים הרבים, שמושכים
הנה תיירים רבים. ההיסטוריה העשירה של האי כוללת גם אחוזות פאר ,מטעי כותנה וטבק
ועבדים . האי המטופח והירוק מלא בשדרות של עצי אלון שניטעו ע"י בעלי האחוזות
ומכוסים בצמח מטפס שנשפך מן העצים באשכולות שמזכירים זקן ארוך ומכאן כנראה אחד
מכינוייו –"זקן סבא". השילוב של עצים עתיקים בני מאות שנים עם המטפסים
יוצר מראה מרשים . האי מלא בפארקים ושבילי הליכה ומושלם לטיולי אופניים .
אנחנו ביקרנו כאן בטיילת של העיירה הראשית הקטנה וביקרנו בכמה מהמבנים העתיקים
באזור, בראשם המגדלור של סט סימון . בנהר הנושק לעיירה ומשמש עורק
ראשי לתחבורה ימית לנמל של העיר הסמוכה ברונסוויק
(Brunswick) , ממש סמוך לטיילת, יש
ספינת משא ענקית של יונדאי השוכבת על צידה במים. מתברר כי היא נתקעה במים רדודים
והתהפכה כשהיא נושאת עליה מעל 4000 רכבים חדשים שמחלידים לאיטם בתוכה . עשרות
צוותים ימיים , מנופים וכיוצ"ב ,עמלים כבר שנה בניסיון לפרק את הספינה
ולהוציאה מהמים במינימום נזק לסביבה, ונראה כי עוד רבה הדרך... אגב, צוות הספינה
חולץ ממנה ללא פגע.
באחד מטיולי האופניים שלנו באי עקבנו
אחרי מסלול של עצי אלון מפוסלים .בשנות השמונים ,פסל מקומי חרט בגזעי העצים
פסלים-בד"כ פני אדם או בעלי חיים ויש גם בת ים גדולה. האגדה מספרת כי הפנים
מייצגות מלחים שטבעו כאן באזור במשך השנים. אף שהפסל מכחיש זאת (וטוען כי העץ
"דיבר אליו" והוא פיסל ע"פ מאפייני העץ ורוחו) הרי כדרכן של אגדות
, יש לה קיום משלה והיא מופיעה בהרבה מהפרסומים על המסלול. כך או כך- המסלול מתפרש
על פני מספר ק"מ נחמדים ביותר.
עוד על האי - כנסייה שמשתרעת על שטח ענקי על שפת הנהר ויש בה גם מכללה, מתקני ספורט ו..מלון. ראינו כבר בעבר מלון השייך לכנסייה ביוון שהיה מיועד למאמינים בלבד. כאן זה מלון רגיל לכל מי שרוצה. עוד מקור הכנסה לכנסייה.
יום טיול בעיר ברונסוויק (הנ"ל) מגלה עיר עם עבר משגשג והווה עגום. העיר שנוסדה במאה השמונה עשרה שימשה במשך שנים רבות כעיר נמל חשובה . בעיר העתיקה יש רחובות רחבי ידיים ומבנים מרשימים ,בצד כיכרות מוקפות
גנים ופסלים ,אבל אם מתרחקים מעט, מגלים טיילת מרוטה עם הומלסים ,שהשתלטו על מבנה
עץ בלב הטיילת ונראה כי הם נמצאים שם זמן רב. בדרך החוצה מהעיר ראינו המון בתים הרוסים ושכונות עניות,
שמשקפות את העובדה שכארבעים אחוז מהתושבים חיים מתחת לקו העוני. האישה שפגשנו
בתאטרון המקומי שמארח גם תערוכת ציירים מקומיים, מסבה את תשומת ליבנו כי בשכונה
בעיר, לא רחוק מהמרכז , התרחש לא מזמן רצח שהתפרסם בכל העולם. גבר שחור , תושב
המקום שיצא לריצה בשכונת מגוריו , נורה על ידי אב ובנו הלבנים כמה פעמים, לטענתם
מאחר וחשבו שהוא פורץ לבתים. סוג של לינץ' שמשקף כי הגזענות ושנאת השחורים (וגם
יהודים אגב ) ,רוחשים מתחת לחזות
הליברלית/דמוקרטית, אצל לא מעט אמריקאים.
בדרך לעיר סוואנה (savnnah ) , החלטנו בגלל תנאי מזג
האוויר והרוחות ,לעגון בשלוחה של אחד הנהרות . אנחנו יורדים לחלץ עצמות בישוב קטן
הנמצא כחמישה מייל מכאן שנקראshellman bluff . יש כאן בעיקר בתי הארחה
לנופשים המגיעים לדוג, עם מעגנים פרטיים צמודים לסירות מנוע . לפני שירדנו לחוף
ניסינו לבקש רשות להשאיר את הדינגי שלנו באחד המעגנים. האישה שענתה לנו במבטא
דרומי כבד, לא ממש הבינה מה אנחנו רוצים ואמרה לנו כמה פעמים ש"אין כאן כלום" .
בסופו של דבר הגענו עם הדינגי למקום וקיבלנו אישור מאחד המקומיים להקשר לרציף שלו
.
באמת אין כאן הרבה....מעבר לבתי הנופש
הפשוטים ,שכעת (בגלל הקורונה ) ריקים ברובם , יש כמה בתי מגורים ומכולת קטנה
שיושבת על הכביש הראשי שחוצה את היישוב. במזח פגשנו דייג מקומי, שסיפר לנו כי
באזור יש שפע של תנינים ואפילו כרישים והוא ממש לא ממליץ לשחות כאן. למותר לציין,כי
האזהרה שלו נפלה על אוזניים קשובות מאד והוציאה כל חשק להיכנס למים ,למרות החום
הכבד של הקיץ הדרומי.
מקום העגינה הבא שלנו הוא בנהר הרב, ליד העיירה טונדרבולט
(thunderbolt ) הכי קרוב שיכולנו לעגון כדי להגיע לסוואנה,
הנמצאת במרחק של 15 דקות נסיעה ברכב מכאן. בדרך לתחנת האוטובוס לסוואנה ראינו כנסייה המוצעת למכירה וגם כנסייה של הבונים החופשיים שהיא ארגון סודי ,דתי ששם דגש על התנהגות מוסרית, צדקה וחסד ויש לו נציגויות גם בישראל. אחד מהסמלים שלהם שמופיע גם על הכנסייה שראינו ,הוא מד זווית ומחוגה שיוצרים יחד ריבוע. אחד ההסברים -מד הזווית מייצג את החומר ואילו המחוגה את הרוח/נפש. מרתק לקרוא עליהם. למי שמתעניין יש שפע חומר באינטרנט.
כיאה לעיר הכי עתיקה בג'ורג'יה, יש בסוואנה שפע של אתרים יפים , מבנים ובתים מפוארים מהמאה השמונה עשרה והתשע עשרה, ככרות וגנים שופעי צל וקסם עם מזרקות ופסלים , רבים מהם מנציחים גיבורים דרומיים ( מהקונפדרציה של מדינות הדרום) שלחמו במלחמת האזרחים נגד צבא הצפון )היוניון) ובעד המשך העבדות והניצול המחפיר של שחורים בדרום. אחד המבנים המעניינים הוא בית הכנסת "מקווה ישראל" שנבנה ב-1735 ע"י יהודים ספרדים ופורטוגזים ודומה ל..כנסייה בסגנון גותי עם צריחים מחודדים, קשתות וחלונות צבעוניים גדולים. וההסבר? המבנה משקף את ההיטמעות של הקהילה היהודית, שהתקבלה במקום בזרועות פתוחות . עוד בסוואנה-בטיילת היפה שלאורך הנהר ,נמצא הפסל של הנערההמנפנפת שנבנה במחווה לפלורנס מרתוס שבמשך כארבעים שנה ( בסוף המאה התשע עשרה ) נהגה לקבל את פני הספינות המגיעות לסוואנה בנפנוף במטפחת לבנה. הרבה סיבות ניתנו משך השנים למעשיה , חלקן רומנטיות (כמו שהיא ממתינה לאהובה שיצא לשיט ולא חזר ) וחלקן פרקטיות (כמו שזו היתה דרכה להתפרנס. מלחי הספינות נהגו לתת לה שתייה ומזון ) וכנראה שיש יותר מסיבה אחת. בכל אופן ,ספינות רבות עדיין צופרות בכניסה /יציאה מסוואנה ,כמחווה לנערה עם המטפחת, שיותר מכל מסמלת לפי פרסומים מקומיים, את הכנסת האורחים של הדרום. מיתוס נחמד וכדרכם של מיתוסים לא ממש משקף את האנשים שאנחנו פגשנו כתיירים, שהיו בחלקם מאירי פנים וחביבים ובחלקם חשדניים ומרוחקים או סתם אדישים, כמו בכל המקומות בהם היינו בארה"ב.
באחד הגנים הרבים בעיר פגשנו צב ענק מטייל לצד בעליו ומדי פעם מנשנש דשא . מתברר כי הצב בן חמש עשרה (צעיר יחסית לחיי צב ) ומשמש כחיית המחמד המשפחתית. הבעלים מוציא אותו לטיול בפארק ומפתיע לראות כי הצב הולך די מהר ונענה לבעלים כשהוא קורא לו. כמובן שיש הרבה סקרנים מסביב ונראה כי גם בעל הצב נהנה מתשומת הלב...
מסוואנה שבג'ורג'יה הפלגנו לעיר צ'רלסטון (charleston ) שנמצאת בקרוליינה הדרומית. מקום העגינה כאן הוא בנהר שנושק לעיר העתיקה. מושלם.
העיר העתיקה של צ'רלסטון (החוגגת ממש עכשיו 350 שנה לקיומה) שמורה היטב
ומשקפת את העושר הרב שצברו תושביה מגידולי כותנה אורז ואינדיגו ומסחר בעבדים .
הורדנו כמה מסלולי טיול באינטרנט וחרשנו את העיר במשך מספר ימים. (ברגל
ובאופניים). קל להתמצא ברחובות מרוצפי
האבן ויש שלטי הסבר בכל מקום. העיר מחולקת לכמה רבעים , כולל רובע צרפתי שיש בו כנסייה צרפתית (בין היחידות בארה"ב שהורשו להתקיים
) ורובע מסחרי מהמאה השמונה עשרה, על שפת נהר,
שנצבע בשלל צבעים . לפי אחת הגרסאות הדבר נעשה כדי להקל על העבדים שלא ידעו לקרוא
לזהות את החנויות שהיו צריכים לקנות בהן עבור אדוניהם וגם שוק עבדים ישן ושוק העיר הגדול והמקורה שנוסד במאה השמונה עשרה ובית סוהר שנכלאו בו בין היתר ,גם חיילי הצפון במלחמת האזרחים ועוד
ועוד מקומות היסטוריים ,שמקנים תחושה של טיול במקום שבו הזמן עצר מלכת.
עוד מקום שנראה כמו תפאורה לסרט " חלף עם הרוח " הוא אחוזת "מנגוליה" הנמצאת במרחק של כשעה מצ'רלסטון,
אחת מרבות באזור. האחוזה שהייתה שייכת לכומר, משתרעת על שטח ענק ויש בה אגמים
נהרות וביצות ומספר גנים שלכל אחד מהם אופי שונה וכמובן אזור מגורי עבדים, עם
צריפים שנבנו על ידיהם. האחוזה עדיין נמצאת בבעלות המשפחה ומשמשת כמוזיאון פרטי
.בית האחוזה המקורי נשרף במלחמת האזרחים ושוחזר בהמשך( הצטרפנו לסיור מודרך בתוך
הבית, שהיה מעניין מאד )..
אגב- המקום מלא בשלטי אזהרה מתנינים שלעיתים יוצאים מהמים ומשוטטים
כאן . מה שמעורר שוב את השאלה : מה עושים אם
נתקלים בתנין ? את המענה לשאלה קיבלנו משירלי ומייקל
קרובי משפחה של אמיר הגרים קרוב לעיר, בשכונה עם אגמים וביצות שיש בהם תנינים שחוצים לעיתים את הדרכים
השלוות(למראית עין..?) במקום. והתשובה: לשמור מרחק
כמובן, אבל אם נראה שהתנין מתקרב לכיוונכם..רוצו מהר ככל שתוכלו . מומלץ לרוץ בזיג
זג ,מאחר והתנינים מהירים באופן מפתיע ויכולים להשיג אתכם בקלות אם תרוצו ישר. כן.
תודה שירלי ומייק על אירוח חם ולבבי ובמיוחד על
מפגש הזום שארגנתם, עם כל ענפי משפחת לנגוס בארה"ב ובישראל , שעם רובם נפגשנו
פעם ראשונה ועל פתיחת אתר משפחתי בפייסבוק. מחכים למפגש הבא!!
בדרכנו צפונה,עצרנו בכמה עיירות חוף
שלוות שעיסוקן העיקרי דייג ונופש ומשמרות
את הקסם הדרומי כמו ג'ורג'טאון וסאותפורט ממנה ניתן להגיע במעבורת לאי הפרטי הסמוך בולד הד (bald head) .
באי יש קהילה קטנה של פחות ממאתיים איש,שגרה בכפר שנוסד בתחילת המאה התשע עשרה.
המקום מציע מספר מסלולי טיול בטבע, כמו גם נמל מטופח ,חוף ים ומספר אתרים הסטוריים
בראשם מגדלור ענק מ 1789 . כחלק מהניסיון לשמר את הטבע ,התחבורה כאן נעשית בעגלות
גולף בלבד /מיניבוסים הנעים על מצברים.
אנחנו עגנו ממול וקפצנו לבקר עם הדינגי לכמה שעות. בהחלט שווה ביקור.
היעד הבא שלנו נמצא במדינת וירג'יניה, כיומיים הפלגה מכאן והוא פארק קיפטופק(kiptopeke state park) הנמצא בקייפ צ'רלס. המקום שימש בעבר כתחנת
איסוף אנשים למעבורת שחצתה את מפרץ צ'סאפיק . כיום החצייה נעשית באמצעות כלי רכב
שעוברים במערכת של גשרים ומנהרות תת ימיות . המקום עבר הסבה לפארק רחב ידיים ,שמציע טבע וים בצד
מקומות מוסדרים לקמפינג ולדיג. מה שמייחד את הפארק הזה ,הוא שורת ספינות השקועות
במים מול הפארק ששימשו כשוברי גלים ,בתקופה בה המעבורת היתה פעילה .מה שנראה כמו
ספינות מתכת חלודות וסדוקות מתגלה כ...ספינות בטון. כן.
הספינות האלו יוצרו בארה"ב בזמן
מלחמת העולם השנייה מבטון, בגלל מחסור במתכת ושימשו כספינות אספקה ללוחמים . הן
שוקלות כ-5000 טון האחת וחצו אוקיינוסים. מרשים . לאחר המלחמה הוסבו חלק מהספינות
לשימושים שונים ,לרבות כשוברי גלים. המון ציפורים ושחפים משתמשים בספינות האלה
כמקום מחסה ויש אפילו צמחים שאיכשהו נאחזים בבטון פה ושם. שיירת רפאים כבר אמרתי?
עוד באיזור מפרץ צ'סאפיק -האי טנג'יר(tangier) שהישוב הכי קרוב אליו נמצא
במרחק שעת נסיעה במעבורת. לנו לקח 3 שעות הפלגה מהעיירה היפה אוננוק . טנג'יר הוא אחד האיים היותר מוזרים שבקרנו בהם :
לתושבים יש שפה משלהם-אנגלית אליזבטנית-שהשתמרה כאן במשך השנים, בגלל הבידוד היחסי
של המקום. 700 איש רובם דייגים , גרים כאן בשטח שהולך ונעלם . מאז 1850 האי איבד
כשבעים אחוז משטחו לאוקיינוס וההערכות הן כי תוך 50 שנה יצטרכו התושבים לנטוש את
המקום. בגלל השטח המתכסה במים נאלצן התושבים לבנות בתים בצפיפות יחסית ולקבור את
מתיהם בין הבתים ואף בחצרות הבתים ובכניסה אליהם , מה שנותן תחושה קריפית ומוזרה
במקצת. בגלל הבידוד יש פה שפע של בעלי חיים וציפורים במה שמזכיר שמורת טבע. ברחוב
הראשי כמה חנויות קטנות וכנסייה יפה שבשעת ביקורנו התקיים בה
מפגש חברתי לקשישי הישוב ,שהמבוגר בהם בן 90 נראה נמרץ למדי. אחד מהם מסביר לנו כי
בד"כ הכומר מעביר הרצאה, אך הוא נעדר בגלל מחלת אשתו .לא ברור האם יש לו
מחליף.
תנועת כלי הרכב כאן היא במכוניות גולף בעיקר וראינו גם כמה טרקטורונים עם צעירים,
העושים דרכם לחופים הארוכים והריקים של האי.
במהלך השוטטות באי שמנו לב כי שתי גברות לא צעירות חולפות על פנינו כבר מספר
פעמים, בכל פעם מברכות אותנו לשלום בחביבות. והן לא היחידות שעשו זאת .מישהו הסביר
לנו כי אין באי אפשרויות בילוי רבות ואחד הבילויים המקובלים הוא לצאת לעת ערב
כשמזג האוויר קריר יותר, לסיבובים באי הקטן הזה . משעשע. עוד בענייני בילוי בטנג'יר: שלט על חנות גלידה מציין לפחות 15 טעמים. נראה טוב. לאחר שהתלבטנו איזה טעמים לבחור וקיבלנו את הגלידה , נראה כי הטעמים מוזרים עם גוון מלאכותי ואפילו מתכתי כלשהו. מתברר כי הבסיס לכל הגלידות זהה ופשוט מוסיפים תמצית טעם...
ולקנוח באי- דגלי ישראל מונפים בגאון בהרבה חצרות לצד דגל ארה"ב ויש גם שלטי תמיכה בטראמפ . כן. מתברר כי באי יש רוב מוחץ לבוחרי טראמפ (לאחר שהבטיח תמיכה בניסיונות
להציל את האי בפרוייקטים עתידיים עתירי תקציב...)
ודגלי ישראל? שאלנו את אחד התושבים שבחצרו היה דגל ישראל ( לאחר שהסברנו שאנחנו
ישראלים), והתשובה: התושבים כאן דתיים מאד ותומכים בישראל מסיבות דתיות . הוא בן
68 פנסיונר ,שעבד כל חייו כסקיפר של ספינות דייג ומעולם לא עזב את האי.
השאלה היחידה שהוא שאל אותנו היא: האם אנחנו נוצרים? שאלה שאולי מעידה, כי הוא לא ממש
מכיר את ישראל (שכרגע לפחות הרוב בה יהודי) ואולי מסיבה אחרת. כך או כך-נחמד לגלות
תומכי ישראל במקום שכוח אל!
ממשיכים צפונה לבולטימור בדרכנו עוצרים:
בעיר ההיסטורית סט
מרי (st. marys ) שיושבת
על שלוחה של נהר הפוטומק ,והייתה ההתיישבות האירופאית הראשונה במרילנד ועיר הבירה של מרילנד . מדובר באתר ארכיאולוגי
שיש בו שיחזור של מבנים ורחובות על בסיס הממצאים
ובעצם זהו מוזיאון חי. צמוד לאתר
נמצא הקולג' של סט מרי, שגם בו יש הרבה מבנים הסטורים והכל נטוע בנוף ירוק על שפת
הנהר. שני המקומות אגב היו סגורים בגלל הקורונה, אבל יכולנו לטייל באופן עצמאי
במקום ולהיעזר בשילוט מפורט שמתייחס לחיי היום יום של המתיישבים. מעניינת במיוחד
הייתה הרפליקה של אוניית המתיישבים הראשונה שהגיעה הנה מאנגליה באמצע המאה השבע
עשרה, ממחישה את התנאים הקשים על הספינות הללו ואת נחישותם של המתיישבים הראשונים . על ספינה שגודלה קצת יותר מהיאכטה
שלנו ,הפליגו במשך ארבעה חודשים מאנגליה
, שבעים איש על רכושם ובעלי החיים שלהם. אגב-
יש באתר הרבה שיחי טבק שעדיין גדלים כאן פרא, שריד לשדות שגידלו כאן בעבר.
כמובן שאמיר קטף קצת בשביל לנסות ... הניסוי לא היה מוצלח ובכל זאת נחמד לפגוש בטבק בטבע ולא על מדפים
בחנויות.
וגם באי טילגמן ( tilghman) , שמחובר ליבשת בגשר ומכונה
האי של אנשי המים-בוני ספינות, דייגים ושולי צדפות. כאן נתקלנו לראשונה בתינוקייה לצדפות
שעוברות תהליך גידול של שנה וחצי בסה"כ בחוות ייעודיות ,עד לשווקן לאכילה.
וגם בסירת מפרש מיוחדת ,המיועדת לשליית צדפות מהאוקיינוס וניתן להשתמש בה לזמן
מוגבל בלבד, על מנת להגן על הצדפות מעודף דייג. נראה כי ההגבלות האלה לא מצאו חן
בעיני האיש הלא צעיר, שהסביר לנו על ספינת
המפרש ושחרר קללה על הדמוקרטים שאחראים
בעיניו להגבלות..
וגם ..באנאפוליס
( ( anapolice ,העיר היפה שכבר ביקרנו בה בעבר ועצרנו בה הפעם ,לקניות ולמפגש עם
ישראל חבר של אמיר ומשפחתו . הצלחנו למצוא את ה"נוסחה" שאפשרה לנו למרות
איומי הקורונה ,להיפגש על היאכטה ,במזג אוויר מושלם, עם ישראל,
גליה ,שחר ומייגן הכלבה. נעמתם
לנו מאד ולהתראות בביקור הבא.
העיר הגדולה בולטימור (baltimore ) ,עם כשש מאות אלף תושבים, מקבלת את פנינו בשלל מנופים ואוניות מסחריות . אנחנו עוברים דרך הנמל החיצוני
הגדול של העיר ,לנמל הפנימי שבו יש כמה מרינות, אבל יש גם מקומות לעגינה חופשית. העיר
סובלת מבעיות תעסוקה לאחר שמפעלים תעשייתיים רבים נסגרו ונחשבת כמרכז המסחר של
הרואין ואקסטזי בארצות הברית ובהתאם יש בה אחוזי פשיעה גבוהים . ערמות הזבל במים,
לא רחוק ממקום העגינה שלנו חיזקו את התחושה של עיר שהולכת לאיבוד, אבל למרות הרושם
הראשוני ,מצאנו כאן הרבה מקומות מרשימים
ומטופחים ובשום שלב לא הרגשנו חוסר בטחון ברחובות.
שמחנו לגלות כי יש בעיר טיילת ארוכה
שמתפרשת לאורך כמה ק"מ ועוברת דרך חלקים נרחבים של הנמל הפנימי שהיו מטופחים
מאד וברציפיהן עוגנות אוניות היסטוריות מתקופות שונות (שבימים נטולי קורונה אפשר
לעלות עליהן). עוד בנמל הפנימי- אקווריום ענקי ,שמתפרש על פני מספר מבנים ויש בו תצוגה
מרשימה של בעלי חיים ימיים מכל העולם. לשמחתנו המקום נפתח בשנית אחרי סגירה
ממושכת(בגלל הקורונה ) ויכולנו לבקר כאן. היה מרהיב. באזורים הסמוכים לטיילת
,נמצאים מירב האתרים המעניינים בעיר, לרבות הפארק הכי עתיק בעיר ,שנמצא על גבעה לא
רחוק מכאן (federal hill) ומספק מראה פנורמי של העיר.
בהמשך אנחנו עוזבים מפרץ צ'ספיק
וממשיכים צפונה לאורך החוף המזרחי, חולפים בדרך על פני האיסטריבר ומנהטן .
הוריקן אייזיאס (isias) מתקרב לאזור ואנחנו ממהרים
להגיע למקום מחסה מתאים ולכן לא עוצרים כאן, כבפעמים קודמות.
המקום שבחרנו הוא במפרץ של העיירה נורת'פורט (northport) בלונג
איילנד (כחמש שעות הפלגה ממנהטן) . הספקנו עוד לטייל בעיירה החמודה הזו
,לפני שההוריקן הגיע לבקר. אז איך היה ?
יצא לנו בעבר לחוות את הוריקן דוריאן בנובה סקוטיה שבקנדה בשנה שעברה, אבל החוויה הפעם הייתה
הרבה יותר עוצמתית ,שלא לומר דרמטית ...אחרי כמה שעות שבהן התפעלנו מעצמת הרוח
שהגיעה למשבים של כ-80 קשר לשעה( שזה 144
ק"מ שעה בערך) וניסינו לתעד את
החוויה במצלמה , החלה להישמע אתרעת עוגן
שמשמעותה, העוגן מתחיל להיגרר. הרוח האימתנית דוחפת אותנו לעבר החוף. אין
ברירה אלא להוציא את העוגן ולהטיל אותו שוב . האדרנלין בגוף שועט ומציף את הגוף
ויש כמובן גם לא מעט חשש...שעה וחצי בערך של מאבק מול הרוחות האימתניות-אני על
ההגה והמנוע בניסיון לשמור חרטום מול
הרוח ואמיר בחרטום אוסף את העוגן באופן מבוקר, בכל פעם שהתאפשר.
הצלחנו!! רק אחרי שהעוגן הורד שוב במקום קצת יותר קרוב לחוף וננעץ היטב בקרקע , יכולנו לנשום לרווחה. כמה שעות אח"כ ההוריקן חלף והכל נרגע , כאילו לא היה
דבר.
ביום למחרת הפלגנו לסטרטפורד קונטיקט למרינת הבית
שלנו .
:כמעט לפני סיום הפרק הזה במסע שלנו –כמה
מילים על שני נושאים שליוו אותנוכל הטיול הזה
האחד- המהומות/הפגנות בארה"ב סביב הרג שחורים
ע"י שוטרים תפסו הרבה כותרות גם בארץ ונשאלנו לא פעם ,האם נתקלנו /ראינו
מהומות במקומות בהם בקרנו. והתשובה היא –שלא.
כן ראינו בהרבה מקומות שלטי תמיכה
שכותרתם black live matter וגם פוסטרים ,ציורי קיר וגרפיטי כמו למשל :תמונה
גדולה מצויירת של ג'ורג' פלויד במרכז הטיילת של אנאפוליס כשברקע התמונה ,שמות של הרבה שחורים אחרים
שנהרגו בידי שוטרים. וגם ציור ענק של המשפט הזה- black live
matter על כביש
פנימי בגן ציבורי עתיק בעיר הרטפורד (Hartford).
כל אות צוירה/נצבעה על ידי אומן אחר ובהתאם לפרשנות שלו למשפט הזה, כחלק מפרוייקט
דומה בעוד מקומות בקונטיקט ובמימון הרשויות.
המיקום של הגרפיטי הזה למרגלות אנדרטה לזכר מלחמת האזרחים, רק ממחיש כי עוד רבה
הדרך לשוויון בין לבנים לשחורים בארה"ב .
השני- ליד המרינה שלנו , התקיימה באחת השבתות צעדת
תומכים בטראמפ . עשרות סירות מנוע עם דגלי טראמפ מונפים, עברו בנהר כחלק ממפגן
התמיכה, מלווים מהחוף ומהגשרים על הנהר בתומכים נלהבים והכל בליווי מוסיקה
וצפירות מחרישות אוזניים. מתוך סקרנות הלכתי לגשר (כעשר דקות הליכה מהרציף שלנו)
כדי לצפות מקרוב בתומכים האלה. על הגשר שמהווה גם כביש סואן , עמדו ארבעה מכוניות
משטרה לשמירה על הסדר, הרבה תומכי טראמפ עם שלל שלטים ודגלים וגם....כמה נשים
,לבושות שחור הנושאות שלטי התנגדות לטראמפ (למשל-"טראמפ הוא אדיוט") וגם
שלטיblack lives matter ומנגד
אמירות מסוג " החיים של כולם חשובים" שצעקו לעברן תומכי טראמפ. נראה כי
שני הצדדים עושים שימוש פוליטי וציני בנושא מהותי.
ואגב :מרביתם של תומכי טראמפ לא חבשו מסיכה להגנה מקורונה למרות הצפיפות
על הגשר, בעוד המפגינות המתנגדות לטראמפ ,חבשו מסיכה ,במה שנראה גם כן, סוג של אמירה
פוליטית משני הצדדים.
על תקופת השהות במרינה בסטרטפורד והטיולים באזור והמשך המסע שלנו נספר בפוסט הבא ובינתיים תודה רבה לאביב על שהעמיד לרשותנו גם הפעם רכב צמוד ,על
הסיוע בכל דבר ועניין ועל מפגשים משפחתיים מהנים . (גם כאן מצאנו את
ה"נוסחה" שאפשרה מפגשים כאלה בזהירות המתבקשת בגלל הקורונה!)
ציפור מבקרת אותנו בדרך לג'ורג'יה
הציפור ממש קרובה לאמיר-לא פוחדת או ממש תשושה
הבאלי היי בנהר ליד סט סימון-ג'ורג'יה
טבע בנהר -סט סימון
האי סט סימון-גדות נהר
המגדלור מהמאה התשע עשרה-סט סימון
חילוץ ספינת משא של יונדאי-ליד סט סימון
עצי אלון-סט סימון
עץ אלון מכוסה בצמחים מטפסים
שדירה של עצי אלון עתיקים-בכניסה לאחת האחוזות
פסול סביבתי-בת ים על גזע עץ אלון
אריה-על אלון-סט סימון
ברונסוויק ג'ורג'יה-בית העירייה הישן
מזרקה עתיקה-ברונסוויק
גנים ציבוריים מהמאה התשע עשרה-ברונסוויק
נוף מהמלון של הכנסייה-באי סט סימון
שביל בפארק בשטח הכנסייה -סט סימון- איזו מן שלווה
העיירה shellman bluff -בדרך לסוואנה
שלמן בלוף-אין כאן כלום לדברי אחת המקומיות
נהרות וביצות-ויש גם תנינים- שלמן בלוף
העיירה טנדרבולט-שביל עץ על פני הביצה ועד לנהר
טנדרבולט-כנסייה למכירה
טנדרבולט-כנסייה של הבונים החופשיים-מד זווית ומחוגה על הקיר
מזרקה ופסלים בסוואנה- הסטוריה עשירה
סוואנה- מנציחים את חיילי הקונפדרציה שלחמו בצבא הצפון במלחמת האזרחים
הקתדרלה של סנט ג'ון-סוואנה
סוואנה-כניסה לבית קברות עתיק-כאן קבורים חיילי הדרום שנהרגו במלחמת האזרחים
סוואנה-תמונת קיר בשוק הישן
סוואנה-בית אחוזה שהפך למוזיאון
סוואנה-בית העיריה
גשר -באיזור המסחרי העתיק של הנמל והטיילת של סוואנה
סוואנה-פסל הנערה עם המטפחת הלבנה-סמל להכנסת אורחים דרומית?
חצר בית אחוזה ישן-סוואנה
Add captionסוואנה-בית הכנסת מקווה ישראל-דומה לכנסייה
בית מעוטר במרפסות מתכת -אופנתי בבתי עשירים במאה התשע עשרה -סוואנה
פינה בחצר- סוואנה
סוואנה-צב שהוא חיית מחמד והבעלים שלו
רחוב בצ'רלסטון
צ'רלסטון -רובע מסחרי עתיק-בתי עסק שנצבעו בצבעים שונים
הרובע המסחרי-עוד זווית-צ'רלסטון
מזרקת אננס עתיקה-על שפת הנהר-צ'רלסטון
פארק לאורך הנהראחד מרבים--צ'ארלסטון
רחוב בצ'רלסטון
תיאטטרון מהמאה התשע עשרה-הרובע הצרפתי-צ'רלסטון
הכנסייה הצרפתית בצ'רלסטון-בין היחידות בארה"ב שהורשו להתקיים
הכנסייה של סט פילים-צ'רלסטון
בית קברות עתיק -טיול בין דפי ההסטוריה-צ'רלסטון
הכנסייה העגולה בצ'רלסטון-נבנתה-במאה השבע עשרה
פינה בצ'רלסטון
אחד המבנים בשוק הישן -צ'רלסטון
שוק הישן-מבט מבפנים
אחד מבתי האחוזה הרבים בצ'רלסטון
הכניסה לשוק העבדים-צ'רלסטון
בית הסוהר הישן-פעל עד 1939
צ'רלסטון-בית הסוהר הישן-כאן נכלאו חיילי הצפון במלחמת האזרחים
הכניסה לקולג' של צ'רלסטון-שווה ביקור בפני עצמו
ללמוד במבנים הסטוריים-הקולג' של צ'רלסטון
הקולג' של צ'רלסטון-יפה כאן
הכניסה לאחוזת מנגוליה-כשעת נסיעה ברכב מצ'רלסטון
זהירות תנינים-אחוזת מנגוליה
הרבה מים וירק-אחוזת מנגוליה
שמים משתקפים במים ועצים עתיקים-מנגוליה
נהר הגובל בשטח אחוזת מנגוליה
גשרונים במנגוליה
בית האחוזה המשוקם-לאחר שריפתו במלחמת האזרחים
גשר מעל המים-מנגוליה
מראה של הכניסה לאחוזה-ממרפסת הבית
מגורי העבדים-אחוזת מנגוליה
אצל שירלי ומייק בפרברי צ'רלסטון-שומרים על ריחוק בגלל הקורונה
מראה אופייני בשכונה של שירלי ומייק-אגמים ובריכות ליד הבתים
