ההפלגה באוקיינוס האטלנטי ,מאיי הבתולה הבריטיים לעיר נורפולק (norfolk ) בארה"ב, נמשכת 8 ימים. הים גלי ו"קשוח"
יחסית , הסירה מטלטלת ולוקח כ-24 שעות
להתרגל ובינתיים...משתדלים לנוח כמה שאפשר ו..אני מקיאה. הימים הבאים חולפים ביעף .אנחנו והאוקיינוס והרוח שנושבת לפעמים בכיוון המתאים ולרוב לא נושבת בכלל , מאלצת אותנו להפעיל מנוע. והנה העיר נורפולק משתרעת לפנינו .
יש כאן כמה מרינות קטנות הנושקות
זו לזו. בחרנו באחת ונכנסנו פנימה. תוך פחות משעה מגיע שוטר ומבצע את כל הליכי
הכניסה לארה"ב על היאכטה ,כולל מענה סבלני לשאלות שלנו הנוגעות לזמן השהייה כאן.
הדרכון מוחתם לחצי שנה, עם אופציה להארכה בהמשך. ברוכים הבאים לארה"ב.
העיר נורפולק שוכנת על שפת נהר ויש לה נמל טבעי גדול ואת הבסיס הימי הצבאי הגדול
ביותר בעולם. בהתאם , יש כאן כמה מסלולי הליכה ואופניים לאורך הנהר והטיילת(כ-10.5
מייל) , שכונות עם שורשים עתיקים ומבנים יפים ושפע מוזיאונים וגם מעבורת שגומאת את
המרחק הקצר לעיר פורטסמות' (Portsmouth) הנמצאת בגדה השנייה ,שם ניתן לבקר בין היתר בספינה (באותו השם)ששימשה כמגדלור נייד ,במשך 48 שנה וכעת משמשת כמוזיאון קטן ואיכותי ,המתעד את פועלה והחיים עליה.
וטיול אחרון חביב בבסיס הענקי של חיל הים . הצטרפנו לסיור מודרך באוטובוס ברחבי
הבסיס: מגוון של כלי שיט ולחימה ימיים ואוויריים , מבני ענק מגוונים ואפילו מרינה
עם יאכטות לגמלאי החיל. המדריכה הצעירה באוטובוס, מספרת כי במסגרת שירותה הצבאי
היא ביקרה במספר ארצות ועוד היד נטויה . גם זו דרך לראות עולם...
סיכומון: העיר היפה נורפולק מתאימה במיוחד לטיולי אופניים והבונוס כפול : גם
פעילות ספורטיבית וגם חקירה של מקומות ,שהם מחוץ לתוואי התיירותי ומהווים פנינה
קטנה בפני עצמם. למשל: פגשנו בלב שכונה מצוחצחת, בעץ אלון גדול מכוסה במאות פתקים
ולידו שלט המזמין לכתוב משאלה ולתלות אותה. ויש גם כלי כתיבה ושקית עם פתקיות
לבנות ואפילו כסא. בעודנו בוחנים את העץ
מקרוב עבר לידינו אב צעיר עם 2 ילדיו הקטנים. הוא אומר לנו: "העץ הזה באמת
מגשים משאלות.ביקשנו בריאות שלמה עבור בננו התינוק שהיה חולה מאד והוא הבריא. כדאי לכם. " ברור
לו שיש לנו מה לבקש. למי אין ??
העץ הזה הזכיר לי מאד את הכותל על פתקיו ועוד מקומות בארץ ובעולם שמאפשרים לאנשים לבקש משאלות ויותר מכל מראה כי בני
האדם באשר הם, הרבה יותר דומים זה לזה
מאשר שונים.
אנחנו נפרדים מנורפולק וממשיכים צפונה . מכאן ואילך אנחנו שטים לאיטנו
במפרץ צ'ספיק , בין הגדולים בארה"ב (אורכו 305 ק"מ ומעל 150 נהרות
ונחלים נשפכים אליו ) עוצרים בעיירות וערים שברובם הים והדיג הם נשמת אפם ומקור עיקרי לפרנסה עם כבוד רב
לעבר ולמסורת . להלן על קצה המזלג שרשרת מקומות , חוויות ומפגשים , רובם ממש
נעימים וגם כמה שלא :
יורקטאון (Yorktown ) , וירג'יניה , עיר זעירה עם כ-200 תושבים שהיא מקום עלייה לרגל
של המוני תיירים אמריקאים הבאים הנה לסיורי מורשת קרב: כאן התקיים הקרב המכריע
כנגד בריטניה על עצמאות ארה"ב . ברחוב הראשי יש הרבה בתים מהמאה ה-18 ואנדרטה ענקית המנציחה את
הנצחון ואת עזרתם של הצרפתים במלחמה. טיילת חמודה ומטופחת וחוף קטן ומצוחצח שאנחנו
עוגנים ממש מולו. שוטר מקומי עושה סיור על אופניים לאורך הטיילת ומוודא שאנשים לא
מטפסים על שוברי הגלים .הוא אדיב מאד, ומתנדב לברר האם יש חוג קראטה באזור עבור
אמיר ובכלל שמח לשוחח איתנו , במיוחד שאנחנו מישראל. בערב יש הופעה בפארק שליד הים
. יש שילוט שמתיר אלכוהול רק בשטח המגודר ורק בזמן ההופעה. לא נצפו חריגות משמעת.
להקה מקומית מקפיצה את היושבים ולקראת סיום כולם רוקדים. היה שמח.
למחרת קופצים עם הדינגי לצד השני של המפרץ ,שם יש חנות ימית וכן מרכז קניות גדול .
הבעיה היא שהמזחים באיזור הקרוב אליהם פרטיים . מה עושים? מבקשים רשות מהבעלים.
במקום אחד ליד החנות הימית ,נענינו ברצון ואפשרו לנו לעבור דרך השטח שלהם לכביש.
במקום שני-ליד המרכז המסחרי ,בעלת הבית החשדנית ,אפילו לא הסכימה לשמוע אותנו . מה
עושים? עוברים למזח קרוב ,שנראה נטוש . עוברים דרך מתחם שיש בו כמה בתים (מעין שכונה קטנה ) . אין נפש
חיה באזור. כשחזרנו מהקניות התברר לנו משכן אחר ,כי המזח שייך לבית שלא גרים בו
כעת , אבל זה לא הפריע לשכנה מהמזח הקודם, להזמין משטרה ואכן שוטר הגיע ולא מצא
איש. לא נעים בלשון המעטה ...
עוד אירוע קטן במרכז המסחרי: אנחנו יושבים לנוח ,בצילו של גג אחד המבנים במרכז ,נשענים על קיר בטון באחורי המבנה . יש לנו
שתייה קרה . אמיר מגלגל סיגריה. לא עוברות 2 דקות ומישהו מגיע ומבקש שנסתלק משם.
הוא מצביע על שלט שאומר" no loitering" שלא הכרתי עד לאותו רגע. לשאלתנו מסביר
האיש שהוא מנהל המרכז , שאסור לשוטט , להתבטל ולבזבז זמן בשטח המרכז . וזה בדיוק מה שאנחנו עושים . הוא ממש מצטער .
לא משנה כמה נחמדים אנחנו. זה החוק! אין
שיקול דעת.
נכון. אנחנו תיירים. זמננו בידינו ואנחנו משוטטים להנאתנו, אבל מנקודת המבט
האמריקאית זה לא מקובל ואפילו חשוד.. לקחנו את עצמנו לצד השני של הכביש וישבנו על
פיסת דשא במקום נטול שלטים ,למעט שלט
המציין ש"עליך לפנות את מה שהכלב שלך משאיר . זה החוק!
ועוד סיפור קטן: באחד הסופרים קניתי בקבוק
יין. הקופאית מבקשת תעודה מזהה וסורקת אותה. אני משועשעת ושואלת אותה אם לא רואים
שאני מעל גיל 18. היא מחמיצה פנים ואומרת שעושים את זה לכולם וש"אנחנו
באמריקה עושים את זה אחרת" . זה החוק....??
מסקנות ביניים: ברומא נהג כרומאי ,גם אם החוק ,או הנוהג לא מובן ואף משונה . סה"כ באנו לטייל בשלום!
לעיירה הקטנה מתיאוס (Mathews) וירג'יניה הגענו אחרי
כ-5 שעות הפלגה מיורקטאון. 500 איש הגרים באזור כפרי למחצה. רחוב ראשי צנוע . שלט
בחלון ראווה של אחת החנויות ,מציין כי כאן
ניתן לקבל אינפורמציה על אפשרויות הטיול באיזור. נכנסים. שפע של מזכרות למכירה
ומדפים עם מפות והצעות לטיול באיזור. בחדר האחורי מוזיאון קטן. אין איש. מחליטים
ללכת ולחזור יותר מאוחר. בדיעבד מתברר כי החנות מופעלת ע"י מתנדבים ואחד מהם
שכח לנעול את המקום בערב הקודם. קורה.
אנחנו הולכים בעקבות השלט שמזמין לשוק
האיכרים שמתקיים היום. (שבת. ) . שוק רגוע וקטן כ-20 דוכנים עם מעט לקוחות ומוכרים
מאירי פנים שמציעים מרכולת שהיא פרי עמלם. מפירות וירקות , דרך גבינות ומאפים ועוגות למיניהם, ועבודות אומנות
למיניהם.
שוחחנו עם בעל חוות כבשים , פנסיונר של הצבא שעשה הסבה לגידול כבשים
"אורגניות" ועם מגדלת שלוים שמוכרת
ביצי שליו בתחמיץ ועם מוכרת של דברי מאפה שנוסעת לכאן אחת לשבועיים במשך שעתיים,
כדי למכור את המאפים שהיא אופה בביתה וגם עם מוכרת של יורה מרשמלו. כן. בעלה מכין
מעין צינור עם ידית ,שאליו מכניסים מרשמלו קטנים ונושפים אותם למרחקים.
המחיר כולל שקית מרשמלו גמדיים מתנה . ויש גם זמר מקומי שממוקם במקום עם האורגן שלו
ועושה נעים באוזן. מקום חמוד שמתהדר בתואר שוק האיכרים הטוב בוירג'יניה לשנת
2017 ,שניתן ע"י כתב עת כלשהו . שאפו.
העיירות דלתהויל (Deltaville) ורידויל (reedville ) נמצאות במרחק של כ-7 שעות הפלגה זו מזו אך נושאות אופי דומה- הן
הוקמו כעיירות דייגים ועיקר פרנסתם גם כיום היא מדגים ועיבודם לצרכים תעשייתיים בדלתהויל קנינו תירס בדוכן הממקומם בלב שדות תירס. אחד התירסים הכי טעימים שאכלנו.
ברידויל, הרחוב הראשי מלא באחוזות פאר שנותרו כמזכרת מתקופת הזוהר שלה כעיירה
העשירה ביותר בארה"ב (ובהתאם מכונה רחוב המליונרים) .כיום מדובר בעיירות קטנות ומנומנמות שמנסות לפתח
תיירות :למשל אירוח בבתים פרטיים ומסעות דייג וטבע. ויש גם מוזיאונים ימיים
מעניינים אם גם קטנים יחסית הנותנים יחס אישי לכל מבקר ובכלל האווירה כאן לבבית
ואנשים מציעים לנו טרמפ מבלי שנבקש.
קופצים לצד השני של המפרץ , למדינת מרילנד,לבקר באיי הופר (hooper islands) שהם שרשרת של 3 איים קטנים ומבודדים,שאוכלסה
ע"י מתיישבים שהתפרנסו מדיג כבר במאה ה-17 . כיום יש חיבור ליבשת באמצעות
גשרים, אך האוכלוסייה כאן נשארה קטנה מאד-סה"כ כ-350 איש, אולי בגלל שכמחצית
השטח מהווה שמורת טבע פראית מלאת ביצות ו..המוני יתושים וברחשים שממלאים כל פינה
וגם מכסים את היאכטה בשכבה רוחשת פעילות. ובכל זאת שרדנו סיור קצר ועוקצני באי,
שמחים למצוא מפלט באכסניה של תושב מקומי אליו התוודענו בסיור.
האיש עבר לכאן לפני כמה שנים . הוא רכש את אחד
הבתים העתיקים והעשירים ביישוב (מ-1880)יחד עם הריהוט והאביזרים המקוריים והפך אותו לאכסניה . המקום כעת נמצא בשיפוצים. הוא עושה לנו סיור במקום היפהפה ,בגאווה גדולה.
למבנה יש מגדל תצפית הצופה לים ומכונה ":מגדל האלמנות" מאחר ונשות
הדייגים היו ממתינות בו בדאגה לבעלים שישובו מן הים וכפי שניתן להבין מהשם-לפעמים
הם לא חזרו. אוכלוסיית היעד למקום,הם דייגים וציידים שמצטרפים למסעות שהוא מארגן.
מה צדים ? בעיקר ברווזים.
בסיום שאלנו ,כיצד הוא מתמודד עם היתושים ?. מתרגלים הוא אומר,
אחרי המון עקיצות ,מתרגלים.
מפליגים לאי סולומונס (solomons) ממש לא רחוק מכאן(4 שעות הפלגה ) והמראה שונה לגמרי. האי הקטן
הזה(2 ק"מ היקפו) שיש בו התיישבות רבת שנים, הפך לפופולארי לאחר
שחובר ליבשת בגשר. המון תיירי סופ"ש מוושינגטון (כשעה מכאן) וערי האיזור מציפים את האי. יש כאן מפרץ עמוק ומוגן ובהתאם המון מרינות ,אבל
גם מקומות שאפשר להטיל עוגן וזה מה עשינו.
הומה מדי לטעמי ובכל זאת היקפנו את האי כולו .המקום נחמד ומטופח . הרבה
צמחייה וטיילת קטנה .ביקרנו במוזיאון קטן שהיה מפעל לדיג ועיבוד של צדפות שניתן
למצוא בשפע במסעדות מקומיות ובכלל בכל איזור המפרץ. המדריכה במקום מסבירה כי הצדפות נשארו חיות
בקופסת השימורים ,בזכות מי הים וטמפרטורה נמוכה. והטעם? לדבריה נרכש...כלומר? לא
משהו ,אבל היא התרגלה . לא ממש מפתה.
עוד 3 ערים קטנות במרילנד -לפני שנגיע לעיר אנאפוליס מחוז חפצנו - לכולן שורשים
עמוקים בהסטוריה של ארה"ב : קיימברידג' (cambridge ) אוקספורד( oxford) וסט מיכאל( st. michels) מציעות נוף יפה , תיירות מים וכן מסלולי טיול
עצמיים ברחובות ומבנים הסטוריים יפים .בקמברידג' מציעים גם מסלול למבנים רדופי שדים ורוחות . כן. מסתבר שיש לא מעט תיירים מאמינים ונלהבים
שמגיעים לסיורים במבנים עתיקים ונשבעים שפגשו רוח, או לפחות חשו את קיומה.
ולמאמינים יבושם.
אנחנו ביקרנו בין היתר :בבית
משפט מחוזי לענייני משפחה במבנה עתיק בקיימברידג’ וקיבלנו הסבר על בית המשפט והמשטרה המקומית מהשוטר בבי"מש. שאלנו על הפשיעה המקומית. מתברר כי בקמברידג' יש אחוזי פשיעה גבוהים בעוד באוקספורד אין תיעוד של פשיעה מאז הקמתו של הישוב. נתון מדהים, בהתחשב בעובדה שזה אחד הישובים הכי עשירים שראינו כאן ואולי קשור גם בכך, שלא סומכים רק על המשטרה ויש כאן חברות שמירה פרטיות.
באוקספורד פגשנו בשירות מעבורת שחוצה את הנהר ,מאוקספורד לעיר בלוו ( bellevue ) בגדה ממול וחזרה , מאז 1683,באופן רצוף. השירות ניתן כיום במעבורת , תחת פיקודה של קפטן ג'ודי המעבירה אנשים
וכלי רכב מצד לצד ,מזה 17 שנה!!.
בסט מיכאל ביקרנו יחד עם מבקרים רבים של סופ"ש, ברחוב הראשי עתיר המבנים העתיקים שכעת מהווים משכן לחנויות ולעסקים קטנים עם ניחוח אישי. ליד מסעדה קטנה למשל ,יש מיכל מים קרים עם חתיכות לימון ונענע וכוסות חד פעמיות, לכל המעוניין. ללא תשלום.ובמקום אחר יש כסאות נוח ברחוב למי שעייף מהקניות ובבר הבירה העתיק , אפשר לבקר בחדרים האחוריים, שם מזקקים את הבירה בטעם עמוק ועשיר- שתייה עם ערך מוסף .סה"כ למרות המסחריות-מקום חינני וצנוע.
סיכומון : מפרץ צ'סאפיק הוא מפרץ רדוד, בעומק ממוצע של 9 מטר . הניווט כאן דורש
ריכוז מיוחד: המפרץ מרושת בנתיבי הפלגה מסומנים (יש כאן עומקים המשתנים בחדות)
,חלקם צרים מאד. בנוסף על חלק מהנתיבים המסומנים ,מפוזרים מצופים עם מלכודות דייגים
למיניהן וממש צריך לזגזג ביניהן ויש גם זרמים ומערבולות.
יחד עם זאת המקום יפהפה. אין ספור נהרות רחבי
ידיים וקרקע בוצית האוחזת היטב בעוגן , גם בזרמים חזקים. לוקח זמן להתרגל למים הרדודים ולמד עומק שמראה לעיתים 30
ס"מ בלבד מתחת לקיל!
ועוד- המפרץ מרושת במגדלורים עתיקים מהמאה ה-19 ,שרובם כבר לא פעילים. מדובר בבתים
קטנים בעלי קומה אחת או שתיים,עם מרפסת ומגדל ,שנגישים רק באמצעות כלי שיט ,בהן חיו שומר המגדלור ועוזרו כל ימות השנה ,דואגים לתפקוד תקין של המגדלור
ובמיוחד בימי סערה ערפל וכו'(שאז גם השתמשו בצופרים מיוחדים). אגב-חלק מהמגדלורים מוצעים למכירה, והמחיר? כ-15000 דולר. למי שחושב על השקעה נושאת רווחים , למשל :הפיכת המקום לצימר אטרקטיבי ,זה לא המיקרה. המטרה היא לשמר את המבנים ואת המורשת בלבד ,ללא כוונות רווח חומרי...
ועוד בענייני מכירות-המפרץ מלא במרינות ,חלקן לא יותר מרציף אחד ארוך, כמו המרינה מולה עגנו באחד המקומות . בעל המקום המבוגר הסכים שנקשור את הדינגי בשטח שלו וציין בין היתר, כי הוא רוצה לפרוש ומבקש למכור את המקום ,בינתיים ללא הצלחה . והמחיר : חצי מליון דולר כולל מספנה קטנה והשטח מסביב. האם אנחנו מעוניינים ? הוא שואל , רציני למחצה...תודה לא ,אבל בהצלחה במכירה!!
ואחרון – הטבע כאן מדבר בהרבה קולות וצבעים .פגשנו אין ספור בעלי חיים ימיים( דולפינים צבי ים ועוד) ובעלי כנף: ברווזים אווזים וברבורים , וגם בחוף , ביערות ובחצרות בתים: צבאים ,
ארנבות סנאים בהמוניהם וגם..גחליליות . מאות מהן זוהרות בחשיכה , במשחקי חיזור(שאז הזכר משתמש באור כדי למשוך את הנקבה ) .זו
לנו פעם ראשונה לפגוש בהן ובתחילה חשבתי שיש לי בעיה של ריצוד בעין. אז זהו שלא.
חוויה רב חושית ומרהיבה.
על הביקור בעיר אנאפוליס והמשך המסע במפרץ צ'סאפיק- בפוסט הבא.
עלויות : מרינה קובס (cobbs ) נורפולק 6 דולר לפיט לשהייה בת שבוע.
מחיר ליום בודד -100 דולר
חשמל- על פי צריכה. מים-ללא תשלום.
