נפרדנו מקנדה ואנחנו מפליגים לארה"ב ,אומרים שלום לעיירה הקטנה סאות' ווסט הרבור ( (southwest harbor ,שמהווה גם נקודת כניסה פורמלית
לארה"ב. קבלת הפנים הפעם פחות
סימפטית מבחינתנו : ראשית אנחנו מוקפים במלכודות לובסטרים הפרושות כאן בצפיפות ,שמדמה
מסלול מכשולים וקשה מאד לנווט ביניהן.
בנוסף אנשי מחלקת ההגירה
המקומיים לא סימפטיים , חשדניים ,מבצעים את הבדיקה בעמידה על המזח , בשמש
( אף כי הזמנו אותם לעלות לקוקפיט המוצל ) ,מה שמחייב גם את אמיר לעמוד בשמש , ממהרים.
בסופו של דבר אנחנו מקבלים ויזה כמבוקשנו לחצי שנה , אז אין לנו סיבה להתלונן נכון?
אנחנו ממשיכים מכאן לעיירה הסמוכה בר
הרבור (bar harbor (, מזגזגים
בין מלכודות הלובסטרים ,במשך כשעתיים וחצי !
ברוכים הבאים למיין ) maine (המדינה
הכי פחות מאוכלסת בארה"ב ,ששמונים אחוז משטחה מכוסה ביערות ומכונה גם
"ממלכת הלובסטרים" בהיותה אחת הספקיות הגדולות ביותר של לובסטרים
בארה"ב.
העיירה בר הרבור נמצאת על האי מאונט דזרט ( mount desert )המחובר ליבשת בגשר והיא בירת האי ונקודת
היציאה לאחד הפארקים הלאומיים המבוקשים בארה"ב-פארק אכדיה (acadia national park ). כשלושה מליון איש מבקרים כאן בכל שנה וגם
אנחנו התמקמנו במפרץ סמוך , ליד אחד מהרבה איים קטנים המקיפים את מאונט דסרט איילנד ,כדי
לבקר בפארק.
במרכז ההדרכה יש שלל מפות ויעוץ אישי . ליד המרכז יש תחנת כיבוי אש ועליה שלט גדול
המבקש לתרום למאבק בניוון שרירים. אחד מהכבאים עומד ברחוב עם מגף שבו הוא אוסף
תרומות למטרה זו ומבקש שוב ושוב מאנשים לתרום. ההיענות לא גדולה ,אבל הוא לא אומר
נואש. יותר מאוחר ראיתי את המגף מונח על שולחן בפתח התחנה ממתין לתורמים...
אז מה יש בפארק אכדיה? חופי אוקיינוס עם
גלים רבי עוצמה ,שנושק לשמורה. אגמים וביצות, הרים המתנשאים לגובה של מעל 450 מטר ומצוקים שאפשר לטפס לראשם
ויערות שמכסים את כל השטח ואין ספור מסלולי טיול מסודרים באורך כ-200
ק"מ ומסלולי אופניים באורך 70
ק"מ (שנסללו במקור כדרכי כרכרות על ידי הנדבן ג'ון רוקפלור ) , ועוד שפע פעילויות שאפשר לבחור
מהם במים וביבשה.
מערכת היסעים עניפה יוצאת ממרכז העיירה בר הרבור, במסלולים שמגיעים כמעט לכל פינה
בפארק ,הכל כלול במחיר הכרטיס הצנוע (15 דולר לאדם לשבוע! ).
הבחירה שלנו : דרך האוקיינוס (ocean trail ) ,מסלול מעגלי שנע על החוף המזרחי של האי לאורך
כששה ק"מ, שמתחיל בחוף קטן מוקף צמחייה ומסתיים בצוקי אוטר (otter point) המתנשאים לגובה של
כ-36 מטר . אחת הנקודות הכי פופולריות במסלול היא "חור הרעם" (thunder hole) –מעין מערה שנמצאת על
נקודת המפגש בין גלי האוקיינוס העצומים וסלעי החוף ,היוצרת במיוחד בזמני גאות ,מפגש
עוצמתי בין הגלים למערה ולסלעים. התוצאה : קולות דמוי רעמים המכים שוב ושוב וזרנוקי מים ( מעין גייזרים)המתנשאים עד
לגובה של 13 מטר.
המוני אנשים מגיעים הנה לצפות בתופעה ,אבל יש מספיק סלעים מסביב ואפשר להתמקם עליהם
בנוחות ולצפות במראה המהפנט הזה.
המסלול המתפתל מזמן טבע מרשים בכל פינה,
המשלב סלעי גרניט וורודים-אפורים , עצים וצמחייה ירוקה ואוקיינוס בכל גווני
הכחול לכל מלוא העין. מומלץ.
עוד ביקרנו בbubble rock “ “
סלע עצום מגרניט שנוצר לפני עשרות אלפי שנים ,שצורתו כביצה ונראה כתלוי על פי תהום. מכאן ניתן להשקיף על
הכביש המקיף את כל הפארק , על ההרים ממול ועל אגם
ג’ורדן (Jordan pond) שצבעיו הירוקים -כחולים בולטים אל רקע הצמחייה העשירה והמצוקים המקיפים אותו.
בהמשך ירדנו לאגם והקפנו חלק ממנו במסלול שעובר על שפת האגם . למעוניינים-יש
גם מסלול נוח להליכה המקיף את כל האגם (כ-3 ק"מ סה"כ).
גולת הכותרת בביקור שלנו באי ,היא העלייה לראשו של ההר קאדילק(Cadillac
) שגובהו 466 מטר והוא הנקודה הגבוהה ביותר
באיזור וגם הנקודה היחידה בפארק שלא ניתן להגיע אליה בתחבורה של הפארק.
האופציות להגעה הן ברכב ישירות לפסגה, או כמונו ברגל, במסלול שאורך כשעתיים ,של טיפוס מתון ברובו, עם נופים מרהיבים לאורך כל הדרך . הדרך
משובצת במגוון צמחים ועצים כולל עצי אדר
(עץ המייפל ) ועצים אחרים שהחלו לצבוע עליהם באדום וארגמן ,מסימניו המובהקים של הסתיו באיזור.
הגענו לפסגה . יש כאן שביל קצר שמקיף את
הפיסגה ואחר כך אפשר לשבת בנוחות על אחד ממשטחי הגרניט הוורודים ולהביט בסיפוק על הדרך שעשינו ועל הנוף הפנורמי , שובה לב, אמרנו?
הדרך חזרה למטה היתה מהירה יותר- הליכה של שעה וחצי שמביאה אותנו לכביש הראשי ולאוטובוס הפארק שמחזיר אותנו
לעיירה בר הרבור.
העיירה בר הרבור עצמה שווה ביקור, למרות שהיא מלאה בתיירים, אבל אם מתרחקים מעט מהמרכז ,מגלים מעט אנשים ולא
מעט פינות חמד. במהלך המאה התשע הרבה אומנים הגיעו הנה ,כמו גם עשירי ארה"ב
שבנו כאן אחוזות פאר שהתחרו זו בזו בהדרן ,חלקן משמשות כיום כבתי מלון. מסלול מובנה,
מציג את המבנים ההסטוריים בעיר במה שהם קוראים לו " מוזיאון פתוח "
שמאפשר בכל נקודה לקבל הסבר על המקום וכולל גם את הטיילת החמודה של העיר. אחד
המקומות בו ניתן לחוות באופן ברור את הפרשי הגאות והשפל כאן ,הוא רצועת חול מכוסה במים
,שבזמן שפל ניתן ללכת עליה כחצי
ק"מ ,מהעיירה לאי הקטן ממול (bar island ).
בנמל ראינו שלט פרסום גדול ,המציע שייט
לצורך תצפית על לוויתנים . יש סיכוי גבוה לפגוש לוויתנים ואם לא , מובטח שייט חוזר
במהלך החצי השנה הקרובה. זה פחות רלוונטי לנוסעי הקרוזים והאוטובוסים המציפים את
העיירה עם תיירים המגיעים ליום טיול וגם לא רלוונטי בתקופת החורף ,שאז קפוא
כאן ורוב המקומות נסגרים ובכל זאת... הבטחה שעוזרת לשיווק ואני מניחה שגם מקיימים. ועוד קצת בענייני לוויתנים-על שלט בכניסה למזח הדייגים בעיירה יש שלט שמבקש " עיזרו ללוויתן הצפון אטלנטי " . השלט מפרט כי הלוויתנים מתקרבים לחוף הרבה פעמים ועל כן צריך לגלות עירנות , להאיט מהירות השיט ,לשמור מהם מרחק של כ-450 מטר לפחות (על פי חוק ) ולדווח אם מתרשמים מלוויתן במצוקה.
מבטיחים לשמור על הכללים האלה אם ניתקל בלוויתן. בינתיים זה עוד לא קרה.
ממשיכים מכאן לפורטלנד(Portland (שהיא העיר הכי גדולה במיין, עם כ-65000 תושבים. במפרץ הסמוך לעיר יש
כמה מבצרים ישנים ומגדלורים עתיקים נטועים בפארקים רחבי ידיים שניתן לטייל בהם
ולהשקיף על הים והמצוקים באיזור. אנחנו בחרנו בפארק " מיבצר ויליאם " המטופח, שיש בו מגדלור עתיק עם בית צמוד שבו גר בעבר מפעיל המגדלור . גם בעיר עצמה , יש כמה מסלולי טיול שבנו סטודנטים
באוניברסיטה מקומית ומופצים בחוברות הדרכה לטיול עצמאי בעיר.למשל טיול נחמד בעיר העתיקה ובנמל
אנחנו ממשיכים לעיירה סאלם ובדרך
עוצרים ללילה בעיירת הדייג גלוצ'סטר (Gloucester ) במסצ'וסטס.
בדרך לקניות בעיירה ,אנחנו עוצרים בבניין העירייה המרשים שנראה למרחוק יחד עם
מגדל השעון הסמוך אליו. הופתענו למצוא
בתוך הבניין הויקטוריאני היפה תקרות וקירות עם ציורים מהמאה התשע עשרה , רצפות שיש
משובצות , פסלים , ומרפסות מעץ מגולף. כאן מכבדים את ההסטוריה. אף אחד לא מפריע לנו
לשוטט במקום , לעלות ולרדת במדרגות העץ החורקות ואפילו ענו לנו ברצון על שאלות. "האר פניך לתייר" בגרסת גלוצ'סטר.
העיירה סאלם (salem (ששמה
נגזר כנראה מהשם ירושלים (( GERUSALEMמפורסמת בגין היותה מרכז ימי ומסחרי חשוב במאות השמונה עשרה והתשע
עשרה וגם בכך שהנמל שלה תפס מקום
חשוב במלחמת העצמאות האמריקאית ,אך עיקר הפרסום שלה הוא בגלל ציד המכשפות שהתרחש
כאן ב-1692. במהלך חצי שנה נידונו כאן 13 נשים ו-6 גברים למוות בתלייה ע"י
בית משפט מקומי לאחר שהורשעו במאגיה שחורה ובכישוף ועוד אחד שהומת בעינויים (תחת משקלן של אבנים כבדות) לאחר
שסירב לעמוד למשפט.. כל מורשע כזה ש"הודה" באשמה , מסר
שמות של אחרים וכך נוצר מצב ,שבו עוד מאה שבעים אנשים המתינו בבית סוהר לסיום חקירתם . מה
שהחל בתחילה בהאשמת אנשים עניים ולא אהודים ,התפשט גם להאשמה של מכובדים בקהילה,
דבר שגרם לספקות בציבור ובסופו של דבר לסיום המשפטים.
במרכז ההדרכה החדיש מוקרן סרט שהופק על האירועים ושם דגש בין היתר ,על הצורך להיזהר מאמונות
טפלות ותפיסות לא רציונליות במיוחד במצבי מצוקה ,שמביאות להאשמת שעירים לעזאזל בחברה. הם גם מציעים שפע
של פעילויות ומוזיאונים שרובם סובבים סביב מכשפות בכלל ומשפטי המכשפות בפרט ,כישוף ובתים רדופי
רוחות רפאים. סיורים מודרכים בהנחיית מדריכים לבושים בבגדים תקופתיים ,מתקיימים
בשעות היום והלילה , כולל בבית הקברות בו קבורים קורבנות משפטי המכשפות ( וגם כמה מהשופטים).
אחד המקומות המעניינים שביקרנו בהם ,היה ביתו של אחד מהשופטים במשפטי המכשפות ,שהוא
בין הבודדים שנותרו על תילם מהמאה השבעה עשרה. אפשר להתרשם מהחיים של האמידים
בתקופה זו וגם מפרוטוקולים של חקירת הנאשמים במשפטי המכשפות / מכשפים שעל פיהם ניתן לראות כי לא היה כאן כל סיכוי לאיש מהם. בנוסף יש כאן תערוכה על הרפואה והתרופות בתקופה זו ,שכללו גם שימוש בגופות( בד"כ של עניים או עבריינים שהומתו בתליה ) ,לצורך הכנת תרופות למחלות שונות . ספר רפואה מפורט להפליא מאותה תקופה מספק מרשמים להכנת תרופות שונות והמלצות רפואיות ,כמו עצירת דימומים בעזרת טחב שגדל על גולגלות ושתיית דם אדם טרי ,כתורם לבריאות באופן כללי ובמיוחד לאפילפסיה.
מצמרר !!
הרבה מהעסקים כאן מתפרנסים מנושא המכשפות והמוני תיירים מציפים את העיירה בכל
השנה ובמיוחד בתקופת החגים והאלווין בראשם . שפע חנויות ודוכנים שעוסקים בעל
טבעי, כולל קריאה בקלפים ומתקשרים עם רוחות. בדוכנים בשוק הלאווין מוכרים תחפושות ,
כובעי מכשפה, גולגלות, מסיכות וכיוצ"ב.
אנשים בתחפושות מלאות, או סמליות מסתובבים ברחוב , חלקם נעים על אופניים חשמליות
שמטאטא מחובר אליהם, שאותם ניתן לשכור בחנות סמוכה . אווירה עליזה ,תוססת וסופר
מסחרית.
בערב אנחנו רואים המוני אנשים וילדים ממתינים לאורך כמה רחובות ושוטרים שמסדירים
את התנועה. תושבים מקומיים מסבירים לנו כי עוד מעט תתקיים תהלוכת הלאווין של בתי
הספר , אחת מיני רבות שמתקיימים בחודש שקודם לחג . נראה רציני אנחנו אומרים לאשה
שהסבירה לנו במה מדובר . כמובן היא עונה , בסאלם ,אנחנו לוקחים ברצינות את החג
ונערכים אליו כל השנה.
חוץ מענייני כשפים, יש פה עוד כמה מקומות מעניינים ,כמו איזור הנמל ,עם שפע מבנים
הסטוריים מתקופות שונות של העיר -למשל בית
המכס הראשון שהוקם בעיר והבניין בו
אלכסנדר גרהם בל הציג לראשונה בפומבי את הפטנט של שימוש בטלפון למרחקים
(1877) . באחד המזחים כאן ניתן לראות
אונייה שהיא העתק מדוייק של ספינת מסחר של חברת הודו המזרחית מהמאה השבע עשרה .
בפנים יש מיני מוזיאון המציג בין היתר את החיים ( הקשים) של מלחים בספינות כאלו . המקום מציע בד"כ גם הפלגה לתיירים , אם כי בזמן ביקורנו הספינה היתה ללא התרנים שלה ,שהוסרו לצורך תיקונים.
בסאלם גם אכלנו לראשונה לובסטר, במסעדה המשקיפה לים.אני טעמתי מעט ולמרות שהבשר
עדין וטעים ,זו תהיה כנראה הפעם האחרונה שלי . המפגש עם הלובסטרים החיים באקווריום
בכניסה למסעדה כנראה השפיע עלי יותר משחשבתי...
מכאן גם קפצנו ליום טיול בבוסטון הסמוכה, הנמצאת במרחק של חצי שעה נסיעה ברכבת.
היינו כאן בעבר ,אבל הפעם החלטנו ללכת על דרך החירות( freedom
trail ) שעוברת בבוסטון ההסטורית, במסלול שעוקב אחר
מקומות בעלי משמעות במלחמת העצמאות האמריקאית. במרכז המבקרים לקחנו מפה ויצאנו לדרך במסלול מרתק שלוקח כמה שעות .סיימנו
בשכונת איטליה הקטנה ובפיצה מעולה שאותה לקחנו איתנו לספסל המשקיף על העיר.
בדרכנו דרומה לקונטיקט, אנחנו עוברים בתעלת קייפ קוד (cape code canal) שהיא תעלה מלאכותית ,המחברת בין מפרץ קייפ קוד בצפון ,למפרץ
בוזרד בדרום . התעלה הצרה (כ-150 מטר ) שאורכה
כ-11 ק"מ , חוסכת הקפה של כ-217 ק"מ של קייפ קוד. הזרמים כאן חזקים (עד
5 מייל ימי לשעה ) ולכן צריך לחשב את שעת החצייה כך שהזרם לא יהיה נגדנו .בדרך יש
שלושה גשרים שאחד מהם עולה ויורד, בהתאם לתנועת הרכבות עליו . כשאנחנו הגענו ,
הגשר היה למעלה ולכן יכולנו לעבור מתחתיו
ללא צורך בהמתנה.
בסיום החצייה שלקחה כשעה וחצי ,עגנו ליד העיירה אונסט (( onset מסצ'וסטס , שהיא עיירת נופש קטנה ששימשה בעבר הרחוק ,מקום נופש למעמד
הבינוני והעשיר של ארה"ב . רבים מבתי העשירים הפכו כיום לבתי מלון עממיים
ברובם . סיור בעיירה (כ1500 איש ) בתקופה זו של השנה (אוקטובר) מגלה רחובות ריקים
וחופים נטושים . הרבה טבע מסביב . על ספסל פשוט הצופה לים כתוב " קח את הזמן
לשבת ליד הים " . אופניים עם ספסל מחובר מאחור , חונים ליד בר /מסעדה מקומיים
. השלט עליו מכריז כי זהו שאטל למסעדה , מעין ריקשה מקומית, שמעידה גם היא, כי כאן
לא ממהרים . אז גם אנחנו לוקחים את הזמן וצועדים דרך שביל ביער וביצות ,על מנת
להגיע למרכז הקניות האיזורי. היה רגוע ..
תיכף מגיעים לסטרטפורד קונטיקט ,למרינה שבה כבר היינו כמה פעמים ,מצפים לביקור עם
אביב אח של אמיר ומשפחתו . התקופה הקרובה –כשבועיים וחצי- מוקדשים בעיקר למפגשים
משפחתיים ולתחזוקה.
ביקורים משפחתיים תמיד מחממים את הלב. כרגיל אביב דואג להנעים את ביקורנו וגם דואג
לרכב צמוד לכל תקופת שהותנו. תודה לאביב ניקול נטלי וגיל על אירוח מכל הלב
ולהתראות בפעם הבאה שנהיה באיזור.
ויש גם הפתעה נעימה- אלי , שותפו לחדר של אמיר בפנימיית בית הספר לקצינים בעכו
מגיע עם אשתו לבקר אותנו במרינה . אלי ואשתו אורית, מתגוררים בברוקלין ניו יורק ונסעו
הנה במיוחד להיפגש איתנו. היה מרגש מאד
. ארבעים שנה עברו מאז ,הזמן לא עצר מלכת ויש
הרבה מה לספר ולשתף . בהמשך אנחנו מגיעים לברוקלין למפרץ sheepshead הנמצא ממש קרוב לביתם של אלי ואורית ,לביקור
גומלין מהנה . מצחיק שהיינו כאן לפני כשנה , אך לא ידענו שאלי גר כאן . היה לנו
לעונג להפגש איתכם חברים. מעתה כמובן ש"נקפוץ" לבקר כשנהיה באיזור.
בזכות טוני הישראלי לשעבר, שהכרנו כאן בפעם הקודמת , התאפשר לנו
להשתמש במזח הדינגים של המרינה גם הפעם ולרדת
לחוף. מזג האוויר קר בתחילת נובמבר והתחזית צופה טמפרטורות מתחת לאפס. אנחנו
מחליטים לקצר את הביקור בארה"ב , לא
לפני שאנחנו מסיירים באיזור המפרץ בטיילת הארוכה ובשוק הרוסי וגם יוצאים לסיור גרפיטי בשכונת בושוויק (bushwick) בברוקלין. בושוויק שהיא אחת מהשכונות הכי
עניות בעיר ,ננטשה ע"י תושבים ובעלי עסקים במהלך השנים וכעת מהווה מקום
מגורים להיפסטרים רבים ,בגלל הדיור הזול. בנוסף הגיעו הנה אומני גרפיטי רבים
שציירו על הקירות ומשכו הנה מבקרים רבים. העיריה בהמשך פרשה את חסותה על הנושא
ומארגנת אירועים וכן סיורים מודרכים .אומנים מכל העולם מגיעים לכאן להטביע את
חותמם. אפשר להצטרף לסיור עם מדריך ויש גם
המלצה לטיול בהדרכה עצמית שניתן להוריד באינטרנט.ואפשר כמו שאנחנו עשינו לשוטט
במוזיאון הפתוח הזה באופן חופשי . אנחנו נעזרנו גם בצייר גרפיטי מקומי ,שהמליץ על
איזור ששווה ללכת אליו. באתה הזדמנות שאלנו אותו האם הוא מקבל שכר , לפחות עבור
החומרים שהוא משתמש בהם. בד"כ לא ,הוא אומר לנו. אז ממה הוא מתפרנס? הוא מגיש
לנו כרטיס ביקור קטן וצבעוני ואומר שיש לו סטודיו ציור קטן לא רחוק . בין היתר
,אנשים שאוהבים את יצירותיו יוצרים איתו קשר ומזמינים ציור על קיר, כמו בית
קפה קטן שעומד להפתח בסמוך ובעליו משלם לו עבור הציור על הקירות החיצוניים של המבנה.
ממש לפני שאנחנו עוזבים את ארה"ב, הנה פוקוס על שני סיפורים
אמריקאיים קטנים :
האחד- במהלך טיולינו ברחובות העיר סאלם, נתקלנו בשלט התלוי על קיר כנסייה הפונה
לרחוב ראשי. על השלט כתוב " we support Israel in her quest for peace
" כמובן
ששמחנו מאד לראות שלט שתומך בישראל וחשבנו להכנס להגיד שלום. הדלת הראשית היתה
סגורה, אבל מצאנו דלת צדדית לא נעולה ונכנסנו.
אשת הכומר שעסקה בעבודות משרדיות שמחה לפגוש אותנו וקראה לבעלה שהיה עסוק בהכנות
לדרשה הקרובה . למרות זאת הוא פינה לנו מזמנו , כדי להראות לנו את הכנסייה ולספר קצת
על הזרם ה"מתודיסטי המאוחד" אליה הוא שייך . והקשר לישראל? הוא לא ביקר
בישראל אך בהחלט תומך בה ולכן תלה את השלט.
בים השינאה לישראל בעולם , לא מובן מאליו
לפגוש תומכים פעילים שמביעים עמדתם בגלוי ובמיוחד שבתוך התנועה המתודיסטית
עצמה, יש חילוקי דעות לגבי התמיכה בישראל. אז כבוד לכומר ורעייתו ואם אתם באיזור ,
בואו להגיד שלום.
השני- במהלך טיולנו בעיר העתיקה של פורטלנד במיין ‘ניתקלנו בכנסייה שדלתותיה צבועות באדום ששמה גרייס (grace ) ,מובלט
באותיות לבנות מעוטרות . הצבע החריג של הדלתות משך את תשומת ליבנו והחלטנו להכנס פנימה.
להפתעתנו גילינו כי מדובר באולם אירועים עם רצפות עץ וחלונות מצויירים יפהפיים ,שתיפקד
עד לפני כשנה גם כמסעדה בעלת מוניטין רב. מאמץ רב הושקע בשימור המאפיינים
ההסטוריים של המקום והתוצאה מקסימה. בקומה התחתונה התקיים בזמן ביקורנו ,טקס חתונה אזרחי .
מתברר כי הכנסייה שנבנתה ב-1856 ננטשה ב 2005
עקב מיעוט מתפללים .היא נמכרה לאדם
פרטי לאחר מספר שנים ועברה הסבה למסעדה במה שנחשב למעשה אמיץ ,במדינה בה הדת
והאמונה באלוהים תופסים מקום מרכזי בהוויה האמריקאית.
אז שאפו לבעלים על החזון והאומץ ועל התוצאה המרשימה .
זהו להפעם. הסתיו האמריקאי כבר נושק
לחורף והקור מאלץ אותנו להתלבש בהתאם .ככל שאנחנו מתרחקים מארה"ב הטמפרטורות
עולות ואנחנו משילים שכבות כמו בצל. פנינו
לברמודה החמימה ,נקודת ציון מוכרת ואהובה בדרך לקריביים ועל כך בפוסט הבא
.
 |
| העיירה גלוצ'סטר -מבט מהים -ברקע בניין העירייה ומגדל השעון |
 |
| בית העירייה במבנה מהמאה התשע עשרה - גלוצ'סטר |
 |
| מצסדרון בבניין העירייה- מרצפות שיש ופסל מכונף |
 |
| ציורי קיר- בניין העירייה בגלוצ'סטר |
 |
| ציור מפואר מעל דלת המשרד- גלוצ'סטר |
 |
| אולם מרכזי -עם מרפסות עץ המשקיפות אליו- רוצ'סטר |
 |
| רפליקה של אוניית סחר מהמאה השבע עשרה-סאלם. מיני מוזיאון בפנים |
 |
| מזחים עתיקים -סאלם |
 |
| בית המכס הראשון והמפואר בסאלם- עדות לפריחה כלכלית ונמל עסוק |
 |
| רחוב בסאלם |
 |
| הרבה שלדים ומכשפות- כניסה לבית סאלם |
 |
| אופניים חשמליים עם מטאטא צמוד- להשכרה בסאלם |
 |
| בית הקברות בסאלם - |
 |
| אבן זכרון לאחד הנתלים - סאלם |
 |
| אבן זכרון לאחת הנתלות -סאלם |
 |
| פינה בעיר סאלם |
 |
| ליצן במדרחוב של סאלם |
 |
| תלבושות סמליות- בשוק של סאלם |
 |
| קריאה בקלפים וקשר עם רוחות-סאלם |
 |
| מדרחוב בסאלם- מוזיאוני כישוף ומכשפות בשפע |
 |
| יריד על טבעי- כל מה שרצית ולא ידעת שאתה צריך ... |
 |
| כובעי מכשפות מהודרים- דוכן בסאלם |
 |
| לחובבי הגולגלות- יש מבחר - דוכן בשוק הלווין -סאלם |
 |
| ליצן קטן שלי- מבקרים בסאלם נכנסים לאווירה |
 |
| דלעות אומנותיות- שוק האלווין סאלם |
 |
| הלובסטר שקיבלנו במסעדה בסאלם. |
 |
| מכשפה שכחה את הנעל שלה של הגדר- סאלם |
 |
| בית הנבחרים של מסצ'וסטס -בוסטון. תחילת מסלול החירות |
 |
| כנסיית המלכים -בוסטון. תאים פרטיים לאצולה הבריטית . הכנסייה האנגליקנית הראשונה בבוסטון |
 |
| החמור- סמל המפלגה הדמוקרטית- בוסטון |
 |
| בית הנבחרים הישן של בוסטון-כעת מוזיאון |
 |
| בית המפגש הדרומי הישן-מקום התכנסות המורדים בבריטים, בימים שקדמו למלחמת העצמאות האמריקאית |
 |
| הכנסייה הישנה ביותר בבוסטון |
 |
| תעלת קייפ קוד - זרמים חזקים |
 |
| תיכף עוברים מתחת לגשר-תעלת קייפ קוד |
 |
| תעלת קייפ קוד- עוד גשר בדרך דרומה |
 |
| לאורך תעלת קיי קוד -בתי מגורים ומסלול להולכי רגל |
 |
| העיירה אונסט -איזו מין שלווה |
 |
| ספסל באונסט-"קח את הזמן לשבת ליד הים " |
 |
| מבט על העיירה מהחוף |
 |
| אכסנייה ישנה- אונסט. רוב האורחים מגיעים בקיץ |
 |
| אופניים להסעת תיירים למסעדה-בר -כאן לא ממהרים. אונסט |
 |
| פינה באונסט |
 |
| גדר עם אדניות על כביש ראשי באונסט |
 |
| שביל ביער -טיול נחמד באונסט בדרך לקניות |
 |
| אגם קטן בסטרטפורד-קרוב למרינה בה עגנו. טבע קרוב לעיר |
 |
| שלט בסטרטפורד-ארנבונים למכירה. |
 |
| אמיר ואלי- מפגש ראשון אחרי ארבעים שנה |
 |
| אלי ואורית אשתו בביקור ביאכטה במרינה בסטרטפורד |
 |
| המרינה בסטרטפורד מתרוקנת ככל שהסתיו מתקדם והאוויר מתקרר |
 |
| על האיסט ריבר בדרך לברוקלין- הבניינים של מנהטן |
 |
| בניין האו"ם מהמים -מנהטן |
 |
| נוף עירוני שקשה להסיר ממנו את העיניים- מנהטן |
 |
| עוד קצת מנהטן- בדרך לברוקלין |
 |
| ברבורים בsheepshead bay -טיילת ארוכה |
 |
| צייר גרפיטי - שכונת בושוויק בברוקלין |
 |
| גרפיטי בבושוויק |
 |
| גרפיטי בבושוויק- שכונה מרוטה וציורי קיר צבעוניים |
 |
| האהבה תנצח- בושוויק |
 |
| בושוויק-מבנה מסחרי |
 |
| גרפיטי בבושוויק- מוזיאון פתוח |
 |
| החתול האמריקאי- בושוויק |
 |
| הכנסייה המתודיסטית המאוחדת בסאלם- שלט תמיכה בישראל |
 |
| פינה בכנסייה המתודיסטית המאוחדת- סאלם |
 |
| גרייס- כנסייה מתודיסטית שהפכה למסעדה ולאולם אירועים |
 |
| האולם המרכזי- בר במרכז -בקומה התחתוןנה מתקיימת חתונה |
|
|
