האיים הקריביים: פוארטו ריקו - אי הקסם puerto rico-the magic island

ארבע שעות הפלגה מאיי הבתולה האמריקאיים מביאים אותנו לאיי פוארטו ריקו (puerto rico ) מדינת חסות של ארה"ב בת כ-3.5 מליון תושבים בעלי אזרחות אמריקאית, שרובם חיים באי הגדול פוארטו ריקו ומיעוטם במספר איים קטנים סמוכים. השפות הרשמיות כאן הם אנגלית וספרדית ( זכר לשלטון הספרדי רב השנים באי) . מצב כלכלי קשה לאורך שנים ובמיוחד לאחר הוריקן מריה ב-2017 שהשאיר אחריו הרס עצום ( והכרזה על פשיטת רגל) ,גרם לגלי הגירה ,במיוחד לארה"ב ולמצב שיש יותר מהגרים פורטוריקנים בארה"ב מאשר תושבים באי.

המקום הראשון שבו עגנו ,הוא המפרץ רחב הידיים של האי הקטן קולברה (culebra ) (11 ק"מ על 8 ק"מ ).  חיים כאן פחות מ-2000 איש שמתפרנסים ברובם מתיירות . הרבה תיירי סופ"ש מגיעים הנה במעבורות מפוארטו ריקו ויש גם שדה תעופה למטוסים קלים, שזנבם מעוטר בציורי בעלי חיים ופרחים.
עיירה שקטה , נקייה ומנומנמת, בתים קטנים ,כמה מסעדות ובתי הארחה והרבה ג'יפים בשלל צבעים בדרכם לחופי הים וחזרה. מאפייה קטנה ומכולת צפופה מלאה בתיירים. אווירה של נופש. השפה השלטת היא ספרדית. השלטים בספרדית ואנגלית . בכמה מהם יש אזהרה מהתקלות בחומרי נפץ ( פצצות ישנות וכו') והנחיות על דיווח לרשויות באם נתקלים בהם. השלטים האלה הם עדות דוממת לכך ,שהאי שימש שנים רבות כשדה ניסויים להפצצות של חיל הים האמריקאי ותהליך הניקוי של חומרי הנפץ ע"י הצבא האמריקאי עדיין לא הסתיים ,כמו גם שיקומו של האי (צמחייה אלמוגים דגה וכו'). במוזיאון הקטן של האי שנפתח רק בסופי שבוע, יש מתנדבת נחמדה ותצוגה מפתיעה ,שכוללת גם עדויות מצולמות של תושבים, על הקושי של חיים בסמיכות לבסיס הצבאי והזזתם מאיזור אחד של האי לאיזור אחר, כאילו היו כלי משחק בידי הצבא מבלי להתייעץ עימם ועל תקופת המאבק הארוכה שהביאה בסופו של דבר לפינוי הבסיסים הצבאיים מהאי. מרתק.
עדויות לנוכחות הצבא האמריקאי כאן, ניתן למצוא גם בחוף פלמנקו (plamenco ) היפהפה . רצועה ארוכה של חול לבן ומים צלולים מצד אחד ומצד שני פארק ירוק ומטופח . כמה טנקים ישנים שנשארו כאן הפכו לפסלים סביבתיים וקושטו בשלל צבעים. פגשנו כאן איגואנות שנמשכות לבני האדם בתקווה לקבל אוכל וגם צבי מים חומים קטנים שנמשכים לבני האדם בדיוק מאותה סיבה. בדרך חזרה מהחוף עצרנו טרמפ . זוג צעיר מקומי במכונית גולף עוצר לנו.  הם מתעקשים להסיע אותנו ממש עד למקום שאנחנו צריכים למרות שזה לא ממש הכיוון שלהם. להפתעתנו הם כמעט ולא יודעים אנגלית  והם לא חריגים. הרבה מהתושבים בהם נתקלנו לרבות צעירים, לא יודעים אנגלית.
האי הלא מיושב והזעיר קולבריטה ( culebrita ) נמצא ממש בסמוך .  מעבורות קטנות מביאות הנה תיירים ומקומיים שנמשכים לחופים היפים ולאתרי השוניות המקיפים את האי. בלב האי יש בית מגדלור ישן רחב ידיים ,שלמרות היותו מוזנח , ניכר כי היה מפואר למדי: לבנים אדומות ורצפת שיש וכרגיל ממוקם במקום הכי גבוה באי , מה שמבטיח נוף שלוו בגוונים של כחול וטורקיז. 
ממשיכים לאי ויאחס (vieques ) , אי קטן שיש בו 10000 תושבים שחיים במרכז האי בשתי ערים- אספרנסה (esperansa) ואיסבל סגונדה ( isable segunda ) שהיא העיר הראשית. רוב האי בקצוות המזרחי והמערבי שלו מהווים שמורת טבע לאחר שפונו ב-2003 ע"י חיל הים האמריקאי ,שהשתמש באיזורים אלה לאימונים וכמטווח לטילים ופצצות.
עגנו במפרץ בצד המזרחי של האי וירדנו לסיור בחוף. אין נפש חיה. חופים מלאי צדפים, עצי דקל וקוקוסים שאפשר לקטוף וצמחייה נמוכה שקרובה לקו המים.  האיזור מרושת בשבילי עפר ואזהרות שלא לרדת מהם, בשל אפשרות להתקל בחומרי נפץ. 
קטפנו לנו קוקוס מאחד העצים שהיה נמוך צמרת ,במטרה לפצח אותו מאוחר יותר ביאכטה. אין לנו מצ'טה שיכולה לפצח את הקוקוס בקלות יחסית, ועל כן מדובר בפרוייקט קטן- להלן פרוייקט הפיצוח- שמעורבים בו סכין ומקדחה חשמלית ועבודה מאומצת של אמיר. היה טעים, אבל כנראה שלא יעשה נסיון לפצח עוד קוקוסים בעתיד הקרוב....
הרבה סימנים עגולים על החוף שנראים כמו טביעות רגל של סוסים.  מטיילים בשבילים ואכן נתקלים בכמה סוסים מלחכים עשב  ומסתכלים עלינו בסקרנות, מוודאים שיש מספיק מרחק ביננו.
בהמשך פגשנו עוד סוסים באי בכל מקום , רובם מסתובבים בחופשיות לרבות בתוך הערים -ברחובות , בחצרות בתים ששעריהם אינם סגורים , באתרי תיירות ,בחופי הים ובשדות. מתברר שיש באי כ-2000 סוסים שרובם שייכים לתושבים שאינם מסוגלים לדאוג לצרכיהם, בשל מצב כלכלי רעוע ועל כן משאירים את סוסיהם לדאוג לעצמם. .
הסוסים מהווים מטרד של ממש- בנסיון לחפש אוכל ושתייה הם הופכים פחי אשפה , שוברים צנורות מים ומשאירים גללים בכל מקום.  בשנים האחרונות נאספו כספי תרומות, כדי לממן פרוייקט למניעת התרבות לא מבוקרת של  אוכלוסיית הסוסים, באמצעות מתן חיסון מיוחד לסוסות שמונע מהן ללדת למשך שנה. הכסף לפרוייקט הזה יספיק לעוד שנתיים ובכל מקרה הוא לא נותן מענה לצרכי הסוסים ,לרבות טיפול וטרינרי כשצריך ומצבם של חלקם ,מכמיר לב.
אגב-גם סוסים שכן מוחזקים ע"י בעליהם בבתים, לא תמיד זוכים לתנאים הולמים. למשל ראינו סוס בתוך מרפסת קטנה ומסורגת של בית והדימוי המיידי היה של כלא צפוף.
הערים אספרנסה ואיסבל סגונדה בנויות בסגנון דומה-בתים קטנים , קשתות ועמודים מעוטרים וחצרות עם הרבה עצי מנגו ויש גם פה ושם בעלי חיים בחצר-בעיקר חזירים . ולא מעט בתים שנהרסו בהוריקן ועדיין לא שופצו.
באספרנסה ברחוב הראשי שליד שפת הים  ,יש כמה מסעדות ובתי הארחה קטנים ופשוטים וחנות מכולת עם וינטלטורים שמנסים ללא הצלחה להתמודד עם החום והלחות. וגם שרידי מפעל רום, מסילת רכבת וקטרים ישנים חלודים ,שפעם שימשו להובלת קני סוכר ורום .
באיסבל סקונדה יש מרכז מסחרי יחסית גדול ובנייני ממשל במבנים עתיקים ,נמל נחמד , בית מגדלור שהיה בו מוזיאון ועדיין ממתין לסיום השיפוץ שלו ,(שעריו פתוחים לרווחה ) ויש ממנו נוף נהדר  ומבצר שהוא המבצר האחרון שבנו הספרדים בקולוניות באמריקה ומארח מוזיאון בין כתליו.
האטרקציה העיקרית באי היא מפרץ היתושים ,או מפרץ הביו שהוא קיצור של ביולומיניסנט (bioluminescent ) שמשמעו הארה מן החי.  מליוני מיקרואוגניזמים מאירים בתגובה להפרעה כלשהיא  (כמו נגיעה במים )באור לבן/כחלחל /ירקרק למשך עשירית השנייה . המפרץ הזה מחזיק בשיא גינס כמפרץ עם האור הזוהר בעולם. יש באי עוד כמה מפרצי ביו ,אבל המפרץ הזה עולה על כולם בגלל התנאים המושלמים שהוא מספק למיקרואורניזמים, שכולל כניסה רדודה וצרה במיוחד (שמונע סחיפתם של המיקרואורגניזמים לאוקיינוס) ומונגרובים שמהווים מצע למזון בעבורם. כדי לשמור על המקום יש איסור על כניסה עם כלי שיט מנועי וכן אסור לשחות(מחשש לזיהום המים מכימיקלים שונים הנמצאים על הגוף ,כמו קרם הגנה מהשמש וכיוצ"ב).
הגענו למפרץ בלילה חשוך במיוחד  עם הקייקים שלנו.  היו כאן עוד כמה קייקים עם תיירים שמגיעים לכאן בקבוצות מאורגנות.  לצערי לא ניתן לצלם את התופעה במצלמה רגילה אבל מדובר בחוויה מהממת רב חושית. פני המים חלקים כמראה . שובל של אורות מקיף את הקייק במהלך תנועתו משאיר סימנים בכל מגע של המשוטים או הידיים , תחושה של ריחוף בתוך ים של  כוכבים . זה מפתיע, מרגש ומהנה . אין ספק שזו המזכרת הכי זוהרת שלנו מפורטו ריקו.
והיתושים ? יש כאן הרבה מאד מהם ( ומכאן השם) וצריך להערך בהתאם !!
למי שבכל זאת רוצה לראות את הזוהר של המיקרואורגניזמים- מצורף קישור בסוף כל התמונות בפוסט ,ליו טיוב, עם סרטון שמדגים מקצת מהחוויה...

ממשיכים לאי העיקרי פוארטו ריקו , כשעתיים הפלגה ואנחנו עוגנים מול העיירה סלינס ( salinas ) שהיא עיירת נופש עם מרינה גדולה . אנחנו עגנו במפרץ סמוך ,מוקפים באיונים עם צמחיית מונגרובים ורצועות חוף צרות . המים כאן שקטים ולא מעט מקומיים באים הנה בסירות מנוע לבילוי . קו החוף תפוס ברובו ע"י בתים פרטיים.  דוכני  רחוב עם כמה שולחנות וכסאות ,מציעים אוכל מקומי . יש תור ליד אחד מהם. עמדנו גם. יש כאן כיסנים ממולאים בבשר מסוגים שונים ומטוגנים. טעים. ליד הים ראינו בית בן שני  קומות מכוסה כולו בצדפים מסוגים שונים כולל האוטו שנמצא ליד. ברחבת הבטון שבחצר בעל הבית משחק בדומינו עם חברים והוא מזמין אותנו להכנס ולהתרשם מקרוב. עבודת נמלים שלקחה לאיש 7 שנים . הוא מבקש שנחתום בסוף במחברת מוכנה מראש. מתברר שהבית הפך לאתר תיירותי קטן והוא מבקש להוכיח לפרנסי העיר כמה מבקרים באים הנה ,כדי לקבל הכרה רשמית במקום . כך או כך, האיש גאה מאד וניכר שהוא נהנה מאד מהאירוח ושמח לענות על שאלות.
באוטו ששכרנו נסענו ליום טיול בעיר הבירה סאן חואן (san juan  ) . שעה וחצי נסיעה צפונה ,בכבישי אוטוסטרדה חדישים ואנחנו במגרש חנייה ענקי הנושק לחומות העיר העתיקה .
העיר שנוסדה בשנת 1521 ע"י הספרדים ,היא העיר הכי עתיקה בארה"ב ויש בה שפע מרהיב של  בתים קולוניאליים שמורים היטב , קתדרלות מרשימות וסבך של סמטאות ,חלקן מרוצפות באבנים כחולות שנראות כמצופות קרמיקה והובאו הנה מספרד .האגדה אומרת שאם תצמידו אוזניכם למרצפות תוכלו לשמוע את צעדי החיילים הספרדים. סביר יותר שאם תעשו זאת ,תשמעו את צעדיהם של עשרות התיירים שמגיעים הנה...
הרבה מאד פסלים שחלקם מציגים את ההסטוריה של האי , ככרות רחבות ידיים  ואפילו פארק יונים הומה בלב העיר העתיקה עם גומחות חצובות בקיר המשמשות כשובכים ( ממש מתחת למרפסות בתי התושבים ) מוכרי אוכל ציפורים ומרפסת נוף מרהיבה.
המקום המרשים ביותר בעיני ,הוא מבצר אל מורו (el moro) שמגן על  הכניסה לנמל הטבעי של העיר. המצודה הענקית מוקפת חומות שעוביין שש מטר, עמדות שמירה עטורות כיפה , שערים וגשרים  ושלל חדרים ואולמות מפוזרים על 6 מפלסים . מכל מקום נשקפת זווית אחרת של העיר והאיזור כולו ,כמו גם על מבצר נוסף –קריסטובל – הנמצא במרחק של כק"מ וחצי ומגן על צידו השני של המפרץ  .מספר מוזיאונים במתחם מספרים את סיפורו של המבצר והחיים בו. מסביב יש מדשאות רחבות ידיים ואפשר לטייל מסביב למצודה  וגם לבקר  בבית הקברות הקולוניאלי הסמוך לחומות. מרשים.
ממשיכים להפליג לאורך החוף הדרומי של פוארטו ריקו ,לעיר פונסה ( ponce ),שמכונה גם "פנינת הדרום" ויש בה מאות מבנים הסטוריים שחלקם הגדול שומר בצורה יפה ומאכלסים מוזיאונים, מבני ממשל ומבני ציבור אחרים. בדרך למרכז העיר עברנו ליד מבנה לבן גדול ,שבחזיתו עמודים לבנים גבוהים ועיטורים ורשום עליו שזהו בית הספר התיכון . נכנסנו להציץ. מורה מקומית מסבירה לנו כי בית הספר פעיל מאז שנת הקמתו ב-1900. התלמידים כעת בחופשה והמורים כאן כחלק מההיערכות לשנת הלימודים הבאה. היא מספרת על כך שההוריקן פגע קשות בבית הספר וכל הצוות והתלמידים סייעו להחזיר את המקום לתפקוד . היא מורה לאנגלית וזו הזדמנות לספר לה על התרשמותנו מכך שהרבה לא יודעים כאן אנגלית למרות השייכות לארה"ב.  לדבריה לומדים אנגלית כאן מכיתה א' שעה ביום , אך בשאר הזמן השפה הספרדית שלטת –ברחוב , בבית, בתרבות(  סרטים שירים וכו') ולתלמידים אין מוטיבציה להשקיע בלמידה , אלא אם יש תכנון לעבור לגור בארה"ב. היא עצמה גדלה בבסיס של צבא ארה"ב בפורטו ריקו ( אביה איש צבא קבע ) ולכן יודעת אנגלית היטב..
2 מקומות ראויים לציון מיוחד הם בניין כיבוי האש היפה-פרקה דה בומבס-( parquet de bombas)  הנמצא בכיכר המרכזית של העיר. הבניין צבוע בצבעי אדום ושחור בוהקים ומכיל מוזיאון קטן עם מכוניות כיבוי אש עתיקות . מקום שני הוא צלב הזקיף( cruseta del vigia)הנמצא על גבעה ,באיזור מודרני יותר של העיר. בראש הצלב שגובהו 300 מטר יש נקודת תצפית על כל האיזור, שאליה מגיעים במעלית שקופה. באותו מתחם יש גם את ארמון סוראלס שהוא בית של סוחר רום עשיר מתחילת המאה העשרים, שביתו משמש כיום כמוזיאון חי המאפשר הצצה לחיי העשירים בתקופתו והוא מוקף בגנים ומזרקות מים. במקום יש סיורים מאורגנים והוא מאד פופולרי בקרב התיירים.
עוד באיזור איון קטן ולא מאוייש –האי קרדונה-במרחק של 15 דקות הפלגה מפונסה שמשמש כמקום מפלט לתושבי האיזור, המגיעים הנה במעבורת קטנה ליום שלם. שקט ושלווה . חופים רחבים, עצים שאפשר לחסות בצילם  ומגדלור עתיק שאפשר לטפס לראשו. רובינזון קרוזו במרחק נגיעה מהעיר .
ממשיכים ל-2 ערים נוספות לה פרקוארה (la perquera) ובוקרון(bucaron )  שהן ערי נופש פופולריות . מוקד המשיכה בלה פרקוארה הוא מפרץ ביו שנמצא בסמוך ופעילות שיט עניפה . הרבה קייקים וסירות מנוע קטנות נעים בין  איונים קטנים של מונגרובים , שלחלקם יש חופים שאפשר לבלות עליהם. מפרץ הביו כאן היה מאכזב , חשבנו לשחזר את החוויה ממפרץ הביו בויאחס אבל שום אור לא זהר אלינו מן המים -אולי בגלל שהיה אור ירח וכנראה גם כי התנאים כאן למיקרואורגניזמים פחות אופטימליים.
בבוקרון הנמצאת במערב האי יש חוף ים נחמד ואפשר לחוש באווירת החופש  בכל פינה. במדרחוב הראשי של העיירה יש דוכני אוכל ומסעדות ,רעש והמולה .בפינה אחת מתבצע קריוקי ברחוב ואנשים בוחרים שיר ושרים בהלהבות מול קהל מזדמן, במקום אחר יש להקה שמנגנת מחוץ למסעדה ואנשים רוקדים ברחוב , במסעדה סמוכה יש להקה קטנה וזמר המופיעים לסועדים ובתחנת הדלק הקטנה, בין מכונות התדלוק וכתמי השמן על הבטון, יש להקת מתופפים ( מתופפים ביד על תופים דמויי חבית) שחלקם שרים וחלקם רוקדים בקצב שקשה להשאר אדיש אליו. אהבנו ונשארנו לצפות. אחת המתופפות אוספת תרומות מהקהל ולשאלתנו מסבירה כי זוהי הבומבה-סגנון מוסיקלי וריקוד מסורתי ששורשיו באפריקה והובאו הנה ע"י העבדים שעבדו במטעים.  עיקרו אינטראקציה או דיאלוג בין הרוקד/ת המתופפים והזמרים וכולם מתחלפים בתפקיד מעת לעת. זהו חוג שמשמר את המסורת הפורטוריקנית וחבריו נפגשים להנאתם אחת לשבוע. בעל תחנת הדלק מאפשר להם להתאמן/ להופיע שם בסופי שבוע שאז התחנה סגורה .
תרומה יפה לקהילה ולמורשת  ואחד המקומות הפחות צפויים להופעה.
היעד האחרון שלנו בפוארטו ריקו היא העיר מאיאגואז(Mayaguez ) שהיא עיר אוניברסיטאית עם 10000 סטודנטים והאווירה בהתאם צעירה ותוססת. פגשנו כמה מהסטודנטים כנהגים במוניות של הובר .אחד מהם סיפר לנו כי הוא סיים לאחרונה את לימודיו כמהנדס מכונות ומחפש עבודה בתחום, עד כה ללא הצלחה. יש לו תינוקת ואשתו סטודנטית . כדי להתפרנס הוא עובד בינתיים כנהג בהובר בתקווה למצוא משהו מתאים בקרוב. הוא בכל אופן אופטימי.
אנחנו הגענו לעיר כדי לעשות צ'ק אאוט מהאי וגם להצטייד בקניות לקראת היציאה אבל גם הספקנו לעשות ביקור חפוז במרכז העתיק הקטן של העיר ,שבמרכזו פסל של קולומבוס וכמה מבנים יפים ביניהם קתדרלה ,בניין העיריה ובניין התיאטרון .
לפני פרידה מהאי , הנה שני סיפורים ששופכים עוד קצת אור על המקום:
האחד –קווין מאיי הבתולה האמריקאיים שמרבה לבקר בפוארטו ריקו ,המליץ על משכיר רכבים בסלינס . לא היו לו פרטים עליו, אבל לדבריו הוא מוכר במרינה של סלינס. פנינו לאחד מעובדי בית הקפה שם , בחור צעיר ששמו חוזה, שאמר שהוא מכיר סוכן כזה ואם נחכה קצת הוא יסיע אותנו אליו בסיום המשמרת שלו וכך היה.  כרבע שעה של נסיעה במבוך של רחובות , מגיעים לבית של הסוכן . הוא לא נמצא אבל יש טלפון . הבחור משאיר הודעה לסוכן ומסיע אותנו חזרה למרינה.. בדרך הסוכן מתקשר ומודיע שהוא בבית ושוב נוסעים אליו הביתה.  כל הסיפור לקח כשלושת רבעי שעה . בדרך הוא מתנצל על הבלגן באוטו ומספר על עצמו באנגלית קצת "צולעת". הוא גר אצל הוריו (ומדי פעם אצל אחת מחברותיו הרבות) כי השכר שלו נמוך ולא מספיק לחיים עצמאיים .הוא חולם להיות די ג'י עצמאי כמו דוד שלו ,שמעסיק אותו מדי פעם באירועים. . הבחור החמוד הזה סייע לנו מכל הלב וסירב לקבל כסף על הסיוע שלו. השארנו לו בכל זאת את מצית הזיפו של אמיר למזכרת!
והסוכן? קיבל את פנינו בסלון ביתו שמריח מריח כבד של סיגריות ,כשמולו טלוויזיה ענקית המקרינה מרוצי סוסים, ממנה הוא התקשה להוריד את עיניו . הוא מסביר לנו כי הוא הימר על כמה סוסים ומחכה לתוצאות.... אין צורך למלא טפסים ,הוא אומר , משלמים ולוקחים את האוטו. הביטוח כלול.  חשש קל  וזכרונות מסוכן רכב תחמן שפגשנו בסיציליה עולים אצלי. האם זהו האיש עליו המליץ קווין?
בסופו של דבר קיבלנו רכב לשביעות רצוננו ,למעט סדק ארוך ודק על השימשה הקדמית שגילינו בדרך לעיר הבירה . טלפון לסוכן . הוא מכיר את הסדק . אין בעיות.
צודק- לא היו בעיות והנסיעה עברה בשלום ובא לציון הגואל.

השני : בעיר פונסה ביקרנו בסניף וולמרט המקומי. מיד בכניסה שומעים רעש והמולה. מחלקת אופנת נשים הוזזה לצדדים ,על מנת לפנות מקום לבמה קטנה ומסלול לתצוגת אופנה.וגם לכמה שורות של כסאות לצופים. הגענו בעיצומה של תצוגת אופנה לגברים. כן .  והדוגמנים הם לקוחות החנות שהסכימו לדגמן בתמורה לתלושי שי לקנייה לשלושת הדוגמנים הכי טובים. שני מנחים( גבר ואשה) מכריזים ברמקול על הפריטים ומעודדים את הקהל למחוא כפיים.והם מחליטים לפי כמות מחיאות הכפיים על הזוכים.  הדוגמנים החובבים מחליפים בגדים  ונעליים ,במלתחות מחלקת נשים ( שמנוטרלת לגמרי בגלל התצוגה ) ועושים כמיטב יכולתם לזכות באהדת הקהל . מחיאות כפיים , שריקות והרבה צחוקים בקהל שהולך וגדל מרגע לרגע. כולם נהנים . לא יודעת  כמה זה כלכלי עבור וולמארט אבל מה ששבה את ליבנו זה שמחת החיים והאופטימיות ,שמאד בולטת אצל האנשים שפגשנו.
ואגב מחיאות כפיים-קרול ורנלדו אותם הכרנו בסלינס, סיפרו לנו כי הפורטו ריקנים מוחאים כפיים כאשר המטוס שבו טסו מסיים לנחות בשדה התעופה.  בדיקה בגוגל מגלה כי המנהג הזה קיים בהרבה מדינות וממש לא ייחודי לישראלים כפי שסברתי.(למתעניינים-יש כתבה בעיתון הארץ שעוסקת בנושא ). 

כמאמר השיר " כולנו ריקמה אנושית אחת" -כן!
לסיכום : כל המכוניות באי נושאות שלט עם מספר הרישוי ועליו הסיסמה " פורטו ריקו -אי הקסם"-

מבחינתנו זה לגמרי נכון- חווינו כאן הרבה רגעים קסומים ופגשנו אנשים מקסימים ומקומות יפים. 
לזכרונות מהאי מצטרפים גם הטעם המתוק של פירות המנגו שבהם כיבדו אותנו מקומיים ברוחב לב ,בכמה מקומות בהם ביקרנו והמוסיקה הקצבית והסוחפת . נשמח לבקר כאן בשנית. 

ממשיכים לברמודה למרות שבסופו של דבר לא ביצענו כאן צ'ק אאוט, פשוט כי התברר לנו,שמשרדי המכס כאן לא פעילים.
בתקווה שלא תהיה בעיה בקליטה בברמודה ועל כך בפוסט הבא.  

קולברה- פסל עץ של

אני אוהב את קולברה- שלט במפרץ

קולברה-תעלת מים שמתחברת לאוקיינוס

קולברה-שלט אזהרה מחומרי נפץ ישנים

שלט על מדוכןמ בקולברה-פתוח בכמה מהימים וסגור באחרים. איך שמתחשק לבעלים

המפרץ רחב הידיים של קולברה

שדה התעופה בקולברה למטוסים קטנים בלבד-פרחים ותוכי בזנב המטוס

בניין העירייה קולברה

גשר על התעלה-קולברה

ג'יפ עם הלוגו של פורטו ריקו- אי הקסם

אופנוע משטרתי-תחנת משטרת קולברה

קולברה-צריף על המים

קולברה-מבט מהמפרץ

חוף פלמינגו קולברה

חוף פלמינגו

חוף פלמינגו נקולברה

חוף פלמינגו קולברה

טנקים נישנים-חוף פלמינגו קולברה

טנק ישן שהפך לפסל סביבתי -חוף פלמינגו

איגואנות מחפשות אוכל -חוף פלמינגו

חוף פלמינגו

צבי מים -נמשכים לבני האדם -חוףפלמינגו

עלה ארוג בחוף פלמינגו קולברה

האי קולבריטה- אנחנו לבד על החוף

המבצר באי קולבריטה-לבנים אדומות ורצפת שיש

מגדל שמירה במבצר- קולבריטה

מבט מראש ההר בקולבריטה על הנוף

קולבריטה-נוף מלעלה

קולבריטה -נוף מלמעלה

האי ויאחס- חוף לבן ומים צלולים. אין נפש חיה

האי ויאחס- טביעות רגל של סוסים על החוף

סוסים באי ויאחס -מסתובבים חופשי

חוף באי ויאחס

סוס בחוף באי ויאחס

ויאחס- אנחנו חזקים מהוריקן אירמה 

ויאחס-שלט מעוטר המציע להירגע!

רחוב באספרנסה -רכב נוסע בזהירות וסוסים חוצים את הכביש

ויאחס-סוס מלחכך עשב באמצע העיר אספרנסה 

סוסים משוטטים ליד בתים בויאחס אספרנסה 

חוף באספרנסה 

עצי מנגו עמוסי פרי- אספרנסה

ברוכים הבאים לאספרנסה- בכניסה לעיר

רכבת ישנה- ממטעי הסוכר הישנים- אספרנסה

רחוב אופייני באספרנסה

שקיעה במפרץ של האי ויאחס

המגדלור בעיר הראשית של ויאחס- איסבל סגונדה

נמל העיר איסבל סגונדה-מבט מלמעלה

עוד מבט על העיר -איסבל סגונדה 

גווני טורקיז בים- מבט מהמגדלור באיסבל סגונדה

העיר איסבל סגונדה-מלמעלה

תזכורת לעבדים שעבדו כאן מבפרך-ציור קיר בעיר הראשית של ויאחס

חצר בית באיסבל סגונדה -כביסה ו..סוסים כמובן

חזיר במרפסת בית- איסבל סגונדה

מספרה בעיר איסבל סגונדה- האי ויאחס

בית שקושט לכבוד יום האב- ויאחס- איסבל סגונדה

סוס במרפסת-צפוף!!

רחוב בשכונה דלה באיסבל סגונדה

המבצר הישן באיסבל סגונדה

המבצר הישן באיסבל סגונדה

מבט מהמבצר על העיר איסבל סגונדה

חומות המבצר- עוד זווית על העיר

בניין העירייה- איסבל סגונדה

באר בחצר הקטנה של בית העירייה

שלט למפרץ הביו - יצורים זוהרים במפרץ הכי זוהר בעולם

פוארטו ריקו- האי הראשי- בעיירה סלינס

סלינס- בית הצדפים

בית הצדפים -פרוייקט של 7 שנים

בית הצדפים סלינס

אוטו עטוף בצדפים

מונגרובים מול סלינס -מקום נופש פופולרי

על אי קטן של מונגרובים 

הכביש הראשי לעיר הבירה סאן חואן 

מגדל שמירה- בחומה שסביב העיר

דוכן גיטרות-ליד חומות העיר העתיקה

סן חואן- מוכר פירות

סן חואן-רחוב צר

סמטה בסןמ חוואן- עיר הבירה

בית משומר יפה- סן חואן

מזרקה בכיכר בסן חואן

פסל רחוב של מוסיקאי מקומי מוערך

אבני מרצפת כחולות -סמטה בסן חואן

קתדרלה עתיקה בסן חואן

תיבת נוח-+ בכיכר בסן חואן

סמטה עם אבני מרצפת כחולים

פאב בסן חואן-

פסל של קולומבוס לכבוד ביקורו באי

פסל טוטאם- סן חואן

בית הקברות וחלק מהחומות של מבצר מורו- סן חואן

עמדת שמירה-מבצר אל מורו

אחד משערי הכניסה למבצר אל מורו

מבט אל החוחמות-מבצר אל מורו

מבט אל העיר סן חואן ולמבצר בקצה השני של המפרץ;

בתוך מבצר אל מורו

טיילת מסביב לחומות-אל מורו

פסל בעיר העתיקה-מספר את סיפורו של מצור על העיר שממנו ניצלו בנס

רחוב בעיר העתיקה סן חואן

שוטרים בסן חואן

כיכר היונים- סן חואן

פסלים מודרניים- כיכר בסן חואן

פסל על שפת הים בסן חואן- מייצג את התקומה של פורטו ריקו 

דגים  גדולים בסמוך לטיילת שמחוץ לעיר העתיקה- סן חואן

דגל פורטו ריקו על מגדל בפונסה

אוטובוס להסעות ילדים לבי"ס- כמו בארה"ב- פונסה

בית הספר התיכון בבניין משנת 1900- פונסה

כיכר בפונסזה- מישהו שוכב על הרצפה- אולי שיכור, אולי חסר בית.

מבנה עתיק- פונסה

מבנה מ-1911 משמש כמוזיאון קטן-פןנסה

חדר מבואה מעוטר -פונסה

מרפסת וחצר- פונסה

פרקה דה בומבס- מוזיאון מכבי אש במבנה מרשים- פונסה

מדרגות ומפלס מעוטר- מחוזיאון מכבי אש -פונסה

מכונית כיבוי אש עתיקה- פונסה

הקתדרלה בכיכר המרכזית- פונסה

מזרקה בכיכר המרכזית - עוד זווית של הקתדרלה - פונסה

צלב הזקיף- פונסה

מבט על פונסה-מצלב הזקיף

פונסה-מבט מצלב הזקיף

ארמון סןראלס-פונסה

מזרקה בגן של ארמון סוראלס

גן בארמון סוראלס-פונסה

הגן בארמון סוראלס-פונסה

פונסה- איזור עני יותר של העיר

ציורי קיר בפונסה- איזור עני של העיר

מגדלור באיון הקטו קרדונה-שמול פונסה

חוף הים בקרדונה

חול לבן בקרדונה

הבאלי היי מול מקרדונה- מבט מהמגדלור

גג המגדלור- קרדונה

מבנה מעץ שבנו מתרחצים בקרדונה- סטייל רובינזון קרוזו

לה פרקוארה-טילי נקייקים מיוחדים בין איי מונגרובים

בתים על שפת המים- לה פרקוארה

המדרחוב בלה פרקוארה- עיירת נופש

הימורים על הנסוס המנצח בקרוסלה- לה פרקוארה

פסל ה"דייג" מוקדש לכל הדייגים שיוצאים לים  על מנת לפרנס את משפחותיהם

סירות ונופשים ליד אחד מאיי המונגרובים- לה פרקוארה 

עיירת הנופש בוקרון-קריוקי ברחוב

שמח בטיילת- בוקרון

תזמורת מחוץ למסעדה- בוקרון

צריפים על המים- בוקרון

רוקדים ברחוב- בוקרון

סרטן קשור לידה של צעירה מקומית- שמצטלמת איתו בגאווה- בוקרון

בומבה- מתופפים בתחנת הדלק -בוקרון

בומבה-הזמרים המתופפים והרקדנים מתחלפים ביניהם 

רוקדת לצלילי הבומבה- מסורת פורטו ריקנית ששורשיה באפריקה

טיילת וסירות במאיאגואז

עצים באחד מחופי מאיאגואז

רחוב במאיאגואז

נחל שזורם לים- מאיאגואז

בניין המכס במאיאגואז

ממתינים לנשים בקניון במאיאגואז-אמיר משתלב עם המקומיים

בניין במאיאגואז

ציור קיר במאיאגואז

מבנה מראשית המאה העשרים- המרכז העתיק של מאיאגואז

בניין העירייה- המרכז העתיק- מאיאגואז

פסל קולומבוס-העיר מאיאגואז

כנסייה עם גג מוזהב- המרכז העתיק במאיאגואז

עוד מבט לכנסייה מהמזרקה- מאיאגואז

שער ישן לפארק במאיאגואז

להלן סרטון מיו טיוב שמצלם את המיקרואורניזמים הזוהרים במצלמה מיוחדת, לחץ כאן

.