כ-660 מיילים ימיים מפרידים בין נורפולק ארה"ב לאיי ברמודה, הנמצאים מערבית לה ושוכנים באוקיינוס
האטלנטי ,בבדידות מזהרת . ( הם לא שייכים לקבוצת האיים הקריביים ומרוחקים מהם לפחות 750 מייל) .ארבע וחצי ימים של הפלגה לא קלה ואנחנו
נכנסים למפרץ המוגן היטב של סנט גורג' ,שהיא העיר העתיקה של ברמודה וההתיישבות הכי עתיקה מבין הטריריטוריות
הבריטיות שמעבר לים (מאז 1609). האי מוקף בריפים ועל כן יש לשוט בנתיב מסומן .
הרבה ספינות טבעו כאן במהלך מאות שנים והן מושכות הנה צוללים מכל העולם.
ברוכים הבאים לברמודה אומר לנו בעליזות רבה ובמבטא בריטי מהוקצע , איש
מחלקת ההגירה של ברמודה ששמו הרינגטון . בסבלנות רבה הוא עונה לשאלות וגם נותן לנו
את מספר הנייד האישי למקרה שנצטרך. כמה מילים על ברמודה שהיא למעשה ארכיפלג של כמאה
ושמונים איים ואיונים ,שרק שמונה מהם מאויישים ומחוברים ביניהם בגשרים. סה"כ
54 קמ"ר . שטח קטן וקומפקטי.
כ-70,000 תושבים אזרחי חבר העמים הבריטי, נוצרים פרוטסטנטים ברובם, כשני שליש שחורים צאצאי עבדים שהועבדו כאן בפרך
ע"י המתיישבים האנגלים,עד להפסקת העבדות בכל הקולוניות הבריטיות. התיירות כאן
פורחת ( בעיקר מארה"ב קנדה ואנגליה) ,אבל היא רק במקום השני בכלכלה המקומית.
ברמודה היא למעשה מרכז פיננסי בינלאומי ומקלט מס מהגדולים בעולם . זה גן עדן
לעשירים. אין כאן מס הכנסה וכמעט אין מיסים ישירים אבל יוקר המחייה הוא מהגבוהים
בעולם . כן.
כמעט חודש של שהייה בברמודה איפשרו לנו להכיר באופן בלתי אמצעי,מקומות
ומקומיים ולהתרשם מהחיים במקום. חלק מהזמן
טיילנו עם בני המשפחה: בננו טל שהגיע לכאן לשבועיים ,בדרכו מדרום אמריקה חזרה
לארץ ,לאחר כמה חודשי טיול שם , ואביב , אח של אמיר ומשפחתו שבאו לנופש של שבוע
מארה"ב.
זו עונת החורף כאן וזה אומר טמפרטורה ממוצעת של 22 מעלות . מעולה לטיולים וקצת
קריר לכניסה למים . יוצאים לדרך :
עיר "הבית" שלנו היא העיר סנט ג'ורג ( st George) ,ששוכנת על הגדה של מפרץ סנט גורג' ,שבו עגנו משך כל שהותנו בברמודה. כאן נתקלנו לראשונה בבתים
ייחודיים האופייניים לברמודה, עשויים מאבן הגיר המקומית (צבועים בשלל צבעים) ובעלי גגות אבן צבועים לבן. לכל בית יש מערכת של
אגירת מי גשמים מהגג לבריכות תת קרקעיות . תושבים מקומיים הסבירו לנו כי המים כאן
יקרים מאד מאחר ואין לאי מקורות מים טבעיים . הבריכות הביתיות מספקות בד"כ
צרכים של משפחה ממוצעת. לצביעת הגג בסיד לבן תפקיד כפול : ראשית לחיטוי המים ושנית
לקירור הבית .
מרכז העיר העתיקה שלוו ,יפהפה ונקי להפליא . לקראת חגיגות הכריסמס והשנה החדשה
הכיכר המרכזית והרחובות הסמוכים מקושטים בסרטים אדומים ובשלל אורות. שעון דיגיטלי
גדול מסמן כמה ימים ושעות נותרו לסוף השנה. רמקולים מנגנים בכיכר שירי חג ,במשך רוב שעות היום והערב. בניין העירייה הישן הנמצא במרכז הכיכר,משמש בד"כ רק לפגישות
המועצה, אך פתח את שעריו למבקרים לכבוד החג . על הקירות תלויים בין היתר מזכרות
מביקורה של מלכת אנגליה אליזבט צעירה ונאה, עם בעלה ב-1953 , (תמונות ומכתב הוקרה) וגם תמונות של כל ראשי העיר עד כה.
אחד מהם, עצר לידינו עם האופנוע שלו לשיחת חולין.( הוא ראה אותנו יום קודם באחת
החנויות בעיר). האיש כיום פנסיונר, היה
ראש העיר כמה שנים ואח"כ כיהן כחבר בפרלמנט של ברמודה. בעיניו זה המקום הכי
טוב לחיות בו . מה דעתו על יוקר המחייה כאן?
הוא מעדיף את השיטה הקיימת שמאפשרת לו הרבה יותר הכנסה פנויה ביד ויותר צדק
בהתייחס לצריכה :מי שצורך יותר –משלם יותר. מקומי אחר ששאלנו אמר שהרבה אנשים צריכים לעבוד בשניים או שלושה מקומות עבודה, כדי לחיות כאן כראוי . אמן מקומי מצא דרך משלו לחסוך בעלויות והוא חולק סטודיו קטן עם אומנית אחרת.
כיום אגב, יש לסנט ג'ורג ראשת עיר והיא עובדת בחצי
משרה בלבד. אין צורך ביותר.
מהגבעות הסמוכות לעיר ומכוסות בצמחייה עשירה נשקף נוף מרהיב של העיר , האוקיינוס
והמפרץ. הרבה גוונים של כחול וטורקיז נפרשים למלוא העין. המים כאן צלולים להפליא
ואפשר לראות דגים וצמחייה ימית ממרחק. ויש גם הרבה שמורות טבע מטופחות כמו באי קופר(cooper) שמשלב שבילים בטבע בצד חוף לבן מבהיק .
עוד בסמוך -מספר איים קטנים , בשניים מהם ביקרנו עם הדינגי : באחד יש בית נטוש ומגדלור ונהננו לחקור אותו ,השני הוא אי פרטי שגרים בו 30 משפחות בלבד. לכל בית יש מעגן קטן עם סירה וזו הדרך היחידה להגיע הנה.
אז נכון שהמיקום ליד המים מעולה ויש הרבה פרטיות אבל מצד שני, כל יציאה מהאי וחזרה אליו כרוכה בלוגיסטיקה מורכבת (למשל בתי ספר , עבודה , קניות ואפילו פינוי האשפה הפרטית באופן אישי.)
ברמודה מלאה במבצרים בריטיים, שהגנו על האי ונמצאים בנקודות אסטרטגיות וגם באיזור
הזה יש כמה מבצרים שמספקים עוד זוויות לנוף ,כמו גם הצצה לחייהם הלא פשוטים של החיילים הבריטיים בסביבה החמה
והלחה הזו. אחד הפתרונות של הצבא: מכנסיים קצרים בצבע חאקי (ששימשו בכל האיזורים
החמים בשליטת הבריטים לרבות בישראל ) .
המכנסיים האלה אומצו בהתלהבות ע"י המקומיים
ומוכרים כיום בכל העולם כ"מכנסי ברמודה". הם משמשים כאן ללבוש פורמאלי ולא פורמלי , בכל הצבעים ולכל הגילאים .
לוקח זמן להתרגל למראה של איש עסקים מעונב , לובש זקט מהודר ומכנסי ברמודה , גורב
גרביים ארוכות כהות (עד קו הברך) ונועל נעלי עור אלגנטיות. או ילד צעיר הולך לבית הספר
בחולצה לבנה מגוהצת , עניבה קטנה , מכנסי ברמודה וגרביים ארוכות. אנגליה זה כאן ,בגירסה הברמודאית.
עוד תזכורות לאנגליה יש כאן בכל מקום:
השפה האנגלית הבריטית והנימוס הבריטי. תיבות הדואר של הוד מלכותה , נסיעה
בצד השמאלי של הכביש(הגה בימין) , הקריקט והרוגבי ואפילו התה של אחה"צ .
במשרדי הדואר בעיר ניתן לרכוש בולים עם דיוקנם של הזוג המלכותי מייגן והארי שהופקו
לכבוד יום נישואיהם ועוד ועוד.
עיר הבירה המילטון מהווה את המרכז הכלכלי והפיננסי של ברמודה ומרבית התושבים
עובדים בה. נסענו לשם באוטובוס שנע בדרכים מתפתלות , חלקן חצובות בהר ללא שוליים .
יש כאן מבנים עתיקים יפים וקתדרלה מרהיבה (מהמאה ה-19) ומבני עירייה וממשל חינניים ונמל
ומבצר בריטי עם נוף פנורמי של האיזור. וגם כמה פארקים מטופחים, שמזמינים לנוח .בכניסה
לאחד מהם יש "שער ירח" עגול . ראינו בברמודה כמה שערים כאלה בכניסה
לבתים וגנים . מסתבר שזה מביא מזל טוב .
בכמה מקומות פגשנו בפרחי שושן (lilium
) שיש להם עלי כותרת
גדולים, אבקנים בולטים ומראה אצילי.
כמובן שצילמנו מקרוב את היופי הזה. אח"כ התברר כי הפרח הזה חביב על מלכת
אנגליה ובכל שנה ביום הולדתה היא מקבלת ממושל האי זר פרחי שושן לבנים . הכי
מלכותי!!
יש בברמודה שפע של חופים יפים אחד המפורסמים ביותר הוא חוף horseshoe” " רחב
הידיים: מים בשלל גווני כחול, מצוקי גיר מרשימים שאפשר לטפס לראשם וחול וורוד ,שהוא
אחד מסמליה של ברמודה. באנו הנה בעקבות הפרסומים באינטרנט ,שמראים תמונות של החוף בגוונים שנעים בין וורוד
נוגה, לוורוד עליז ועז ומסבירים כי הצבע נובע מאלמוגים, סרטנים ויצורים ימיים אדומי
שריון שהתרסקו לחוף מעוצמת הגלים באוקיינוס ועורבבו עם החוף הלבן .
במציאות נרשמת אכזבה קלה: הצבע הוורוד חמקמק. מהמצוק החול הרטוב נראה וורוד. כן.
לא. כן....
חמישה מבוגרים ושני ילדים דעתניים לא מצליחים להגיע להחלטה. ובכל זאת : מבט מקרוב
מגלה המון נקודות אדומות . יש! מה שרואים מכאן (מקרוב) לא רואים משם(מרחוק).
לא רחוק מכאן נמצאת גבעת גיבס ובראשה המגדלור הגבוה ביותר
בברמודה ,כ-108 מטר מעל פני הים. מומלץ
לטפס במדרגות לראש המגדלור: הנוף הנשקף
משם שווה את המאמץ היחסי בטיפוס.
באיזור שדה התעופה של ברמודה ,נמצא אחד האתרים המתויירים באי-מערות הקריסטל שהן
מערות תת קרקעיות גדולות מאד עם ברכות מים צלולות ועמוקות ( כמה מטרים ) ונטיפים וזקיפים
דרמטיים.
הסיור במקום נעשה בליווי מדריך צמוד. אגב על קרקעית הבריכות ראינו כמה טלפונים
שנפלו לתיירים לא זהירים. את הטלפונים אוספים אחת לשנה בלבד, כדי להמעיט בפגיעה בזקיפים
שיש בתוך המים.
בקצה הכי מערבי של ברמודה נמצא שטח גדול שעליו היה במשך שנים רבות
בסיס חיל הים המלכותי ועד לסגירתו ב 1956. כיום יש במקום נמל ומרינות ובחלק
מהמחסנים הנמצאים במבני אבן יפים, יש גלריות וחנויות אומנים . גולת הכותרת כאן היא
המוזיאון הלאומי ,שנמצא בתוך מתחם מוקף חומות . במתחם יש מספר מבנים עם תצוגות שונות על ההסטוריה של ברמודה , מבנה ששימש בעבר כבית סוהר , ובניין המושל לשעבר שממוקם על גבעה ומשקיף על
כל האיזור. בין היתר ראינו כאן תצוגה מעניינת על העבדות בברמודה וכמובן סיירנו על
החומות מסביב . בנוסף יש במתחם מרכז ימי
לשימור הסביבה ובעלי החיים הימיים וכולל גם 11 דולפינים בבריכות הנושקות לחומה ,שחלקם
נולדו כאן. אפשר להשקיף עליהם מלמעלה וגם מהשטח שליד הבריכות. מנהלת המקום הסבירה
לנו כי מגיעים הנה סטודנטים מברמודה ומכל העולם . לשאלתנו על השטח הקטן יחסית שיש
להם, היא עונה שמדובר בדולפיני מים רדודים ,שאינם זקוקים למרחב רב. אנחנו ספקנים . האם היא חושבת שהם מאושרים? היא מחייכת ואומרת : זו שאלה שעושה האנשה לדולפינים . היא
יכולה לראות שהם חשים בטוב, פעלתניים ,משחקים, לא תוקפניים . גם כשמוציאים אותם
לים הפתוח (בעיקר בקיץ) הם חוזרים . זה ביתם.אני מנחשת שהם כבר מוכתמים במגעו של האדם ולא יצליחו לחזור ולהשתלב
בטבע ואולי יש כאן שכנוע עצמי של המנהלת ובכל
מקרה נראה כי יש כאן צוות אוהב ומסור והדולפינים מקסימים ונוגעים ללב.. ותודה
למנהלת (שהיא יאכטונרית בעצמה) על ההתייחסות וההסברים.
עוד 2 טיולים שונים ברגל במסלול מסילת הרכבת, סוגרים את הטיול שלנו בברמודה:
הרכבת של ברמודה לא פעילה שנים רבות, אבל מסלול הרכבת לשעבר פותח למסלול
הליכה ורכיבה על אופניים מהיפים שחוויתי. 27 ק"מ מהקצה המזרחי של ברמודה לקצה
המערבי במסלול שנושק לאוקיינוס ונע על מצוקים, או ליד המים ועובר בינות לעצים
וצמחייה ירוקה , גשרים וגשרונים מאבן או עץ . לאורך הדרך פזורים ספסלי עץ למנוחה
וגם שלטי הסבר למיניהם. המסלול מחולק למקטעים ואפשר לעשות חלק ממנו ,או את כולו (אנחנו
עשינו 2 מקטעים בימים שונים) . כך או כך
זה עונג אמיתי .
אגב –התחבורה המועדפת כאן עבורנו היתה התחבורה הציבורית: נוחה , יעילה, ומגיעה לכל
מקום והכי חשוב – בטוחה יחסית: לא צריך לחשוש מטעויות קריטיות,של נהיגה בצד הלא נכון של
הכביש...
בהרבה מקומות אין שלט ליד התחנה ובמקום יש עמודים בצבע וורוד(לצד אחד) ובצבע כחול(לצד השני ).
עוד אפשרויות : מעבורות שמגיעות לחלק מהמקומות וניתן גם לשכור אופניים, ואופנועים אך לא רכבים והסיבה? החלטה ממשלתית
שנועדה להקל על התנועה ולהפחית מהעומס
בכבישים הצרים . מסיבה זו גם המקומיים מוגבלים ברכב אחד למשפחה ובכל זאת למי שמתעקש יש את טוויזי – רכב חשמלי זעיר ,שנראה כמו
אופנוע ששמו לו כיסוי בצדדים ובגג ומיועד לשני אנשים בלבד.
לסיכום 2 חוויות ייחודיות שנותנות עוד הצצה לתרבות המקומית :
האחת- באחד מימי הראשון הצטרפנו : טל אמיר ואני לתפילה בכנסיה הבפטיסטית
בשכונת סנט ג'ורג.
מקום פשוט שנבחר באקראי על ידינו( ראינו שלט ליד, עם שעות התפילה). מיד בכניסה עטפו אותנו בברכות וחיבוקים והובלנו
כלאחר כבוד לאחד הספסלים. האנשים לבושים במיטב בגדיהם ,לקחו חלק פעיל בתפילות
וקריאות הזדהות והודיה לישו נשמעו כל הזמן.
היתה כומר אשה שהפליאה בשירה (בלווי כלי נגינה ומסך שעליו מוקרנות מילות התפילה)
והיו מחיאות כפיים ותופי מרים נעים בקצב. בשלב מסויים מגיעה אשה צעירה בבגדי ריקוד
והיא נעה לצלילי שיר נוגה , מייצגת בריקוד את קשיי החיים וההתמודדות איתם בעזרת
האמונה כמובן ותוך כדי משילה מעליה מספר שכבות של בגדים עד שהיא נשארת עם הבגד
האחרון ,אולי כדימוי למסיכות שהאדם המאמין משיל מול אלוהיו...ואולי לא...
והיו גם ברכות לימי הולדת וימי נישואין והאורחים התבקשו להציג את עצמם (היו עוד
כמה אורחים בכנסייה). התרגשות נרשמה כששמעו שאנחנו מישראל.
והשיא מבחינתנו היה כאשר ניתנו כעשר דקות לברכות הדדיות –עשרות אנשים הגיעו לחבק
אותנו ולברך אותנו וזה את זה. חווינו הרבה
חום וקבלה מזרים גמורים , והיה קצת מביך אבל גם נעים. כן.
השניה- את חגיגות סיום שנת 2018 וכניסת שנת 2019 חגגנו בכיכר העיר סנט
ג'ורג. מופעים של זמרים (בעיקר בסגנון רגיי ) , מתקני שעשועים דוכני שתייה ואוכל
וכיוצ"ב. לגמרי שגרתי למעט פריט אחד : כדור גדול דמוי בצל מואר באור יקרות
תלוי מעל בניין העירייה בלב הכיכר. הקהל הרב מקיף בחצי עיגול את הבצל , המצלמות
מוכנות והספירה לאחור מתחילה: עשר תשע , שמונה....בדיוק בחצות הבצל מורד למטה לקול
מצהלות הקהל , ומחיאות כפיים נלהבות ונשיקות כמובן .ממש כמו בטיימס סקוור , רק
שבמקום כדור ענק , יורד בחצות בצל.
וההסבר? ברמודה היתה עד מלחמת העולם הראשונה "מעצמת" בצלים ששיווקה
טונות של בצלים לארה"ב ולאנגליה בעיקר. הבצל הברמודאי היה ידוע באיכותו וטעמו
עד כדי כך שהברמודאים זכו לכינוי ה"בצלים".( (onions .מרק טווין שביקר בברמודה מספר פעמים אמר כי" הבצלים הם הגאווה
והשימחה, היהלום שבכתר של ברמודה"
אף כי ברמודה נכשלה בהמשך בתחרות הקשה(והלא הוגנת) מול ארה"ב שהחלה לגדל בצל
בעצמה ,הבצל נשאר חלק מהמורשת של ברמודה, סמל לשלמות ולשפע והוא חלק בלתי נפרד
מההוויה בתרבות, בספרות, בבתי הספר ,בחיי היום יום ובחגים. אחת לשנה חוגגים כאן את
יום הבצל (סוף מאי תחילת יוני –תקופת קטיף הבצל) ויש מאכלים מסורתיים מבוססי בצל
ביום זה .
אז להיות בצל , או לא להיות? ברור שלהיות! ואם רוצים לברך
אפשר לאמר: שיהיה לכם יום בצל!!
זהו –אנחנו נפרדים בצער מהבצלים הגאים ומהמדינה הקטנה והמבודדת הזאת
שנופיה יפים ואנשיה יפים עוד יותר- חמים , מסבירי פנים , ידידותיים באופן יוצא דופן
.
אנחנו ממשיכים לאיים הקריביים-לאי סינט מרטן/סנט מרטין כ-860 מייל מכאן ועל כך בפוסט הבא.
