6 שעות הפלגה מסט מיכאל ואנחנו עוגנים במפרץ רחב הידיים ,שמול העיר אנאפוליס( anapolice) בירת
מדינת מרילנד . יש כאן נמל ומרינות גדולות וגם אפשרות להיקשר למצופים השייכים לעירייה
, אבל כרגיל אנחנו מעדיפים לעגון במפרץ וליהנות מרוח נעימה ומשקט יחסי.
העיר היפה בת כ-40000 תושבים ,הוקמה ב 1649 וניתן לבקר כאן במבנים ואתרים רבים שמשקפים
את ההיסטוריה של העיר, לרבות :בניין בית המחוקקים עם כיפת העץ הגדולה בארה"ב הנמצא בכיכר המדינה וכנסיית סט אן המרשימה הנמצאת בכיכר
הכנסייה ונושאת בתואר הכנסייה הראשונה שהוקמה במרילנד, שניהם בולטים למרחוק. כמו גם אנדרטת זיכרון על שם
"קונטה קינטה-אלכס היילי " . האנדרטה מראה את היילי ,הסופר של הספר
"שורשים", מספר את סיפור משפחתו
לילדים מגזעים שונים. במרכז הסיפור העבד
קונטה קינטה שהוא קרוב משפחתו של הסופר,אך בעצם מייצג את סיפורם העצוב של העבדים
האפריקאיים בארה"ב . (הסדרה הטלוויזיונית המרגשת"שורשים", המבוססת על הספר,עדיין
זכורה לי !).
אגב- האנדרטה נגנבה סמוך לבנייתה ב-1980 וזהו עותק נוסף שלה. הגנבים השאירו אחריהם
כרטיס ביקור עם האותיות kkk שמייצגות את הקו קלוקס קלאן (ארגוני אחווה קיצוניים שתומכים בעליונות הגזע הלבן ,אנטישמיות, שנאת זרים וכיוצ"ב ).
ואחרון באנאפוליס: האקדמיה הימית של ארה"ב שנוסדה ב-1845 ומכשירה מאז קצינים
לצי ולחיל הנחתים האמריקאי. הצטרפנו לסיור
מודרך במקום הגדול הזה ,שלומדים בו מעל 4000 תלמידים לימודי תואר ראשון במדעים מדויקים בצד הכשרתם כקצינים .
הרבה מהמבנים כאן נבנו בסגנון הבארוק , מעוטר, מפואר ,מצועצע לעיתים. אחד המבנים
המפוארים הוא בניין הכנסייה שבקומה התחתונה שלו נמצא ארון הקבורה של גו'ן פול
ג'ונס (שנחשב אבי האקדמיה הימית) מתחת לאנדרטה מפוארת עמוסת דולפינים ושאר יצורים
ימיים. ויש גם בית כנסת גדול להפתיע ומיסגד ומוזיאון ושלל מתקני אימון וספורט מרשימים וגם מרינה עם ספינות שונות המשמשות לאימון.
יום הביקור שלנו באקדמיה הימית היה גם יום הקליטה של 1000 צוערים (וצוערות) "דנדשים" שנקראים כאן פלבאים (plebes) ,לשלב הראשון של הפיכתם מאזרחים לחיילים. המשפחות שמגיעות מכל
רחבי ארה"ב ,ממתינות נרגשות לטקס ההשבעה אחה"צ ובינתיים זוכות לסיור
מודרך במקום וממלאות כל פינה ברחבת הדשא ,ערוכות להמתנה ארוכה (כסאות מתקפלים , שמיכות פרושות, צידניות) .
כמה הורים גאים שהצטרפו לסיור שלנו ,הביעו בפני
המדריכה דאגה מהקשיים הצפויים מהמעבר של יקירם מאזרחות לחיי צבא. כן , צפויה להם
התמודדות לא קלה, אבל עדיין מזערית וסטרילית,בהשוואה לחוויות בני הנוער בישראל
בגיוסם לצה"ל ובשירותם במדינה שנלחמת על קיומה ועצמאותה. גאווה ישראלית!
ועוד קצת גאווה-מתברר כי יש ביקורי לימוד הדדיים של צוערי קורס חובלים הישראלי והקדטים של האקדמיה הימית .כל קבוצה מגיעה למספר חודשים. זו בהחלט מחמאה לחיל הים הישראלי מהענק האמריקאי!
בימים הבאים ועד עזיבתנו את את אנאפוליס , אנחנו שומעים מכיוון הבסיס בכל בוקר שאגות
"sir' yes sir " וחזרה על דברי המפקד ,תוך ביצוע תרגילי ספורט על שפת המים.
תחילתו של מסלול לימודים אינטנסיבי שמבטיח לרוב הצוערים ,עתיד עתיר הזדמנויות ,בכל תחום שיבחרו (לא רק בצבא).
בדרך חזרה מטיול בעיר אנחנו רואים מקהלה של נשים וגברים, מלווה בכלי נגינה, מופיעה
על הטיילת.
נשמע כמו שירים כנסיתיים. שאלתי אשה שישבה על כסא שהביאה מהבית,במה מדובר?
מתברר שזו מקהלת חובבים ,שמתכנסת אחת לשבוע, שהחליטה לכבוד יום העצמאות האמריקאי
המתקרב להופיע בטיילת . היא שואלת מהיכן אני? ישראל. ובכן היא יהודייה. בעלה שר במקהלה. וגם רב העיר
כאן. נעים מאד. הוא דובר עברית וגם למד
בישראל בישיבה. מתברר שיש כאן כמה וכמה חברי הקהילה היהודית והם באים להגיד שלום.
( הקהילה כולה בעיר מונה כ-3000 יהודים).
גם השכנים מהיאכטה הסמוכה באים להגיד שלום ומעדכנים אותנו כי כמה ימים לפני שהגענו ,היתה כאן סופה קטנה. גשמים וברקים וכל הפירוטכניקה. ברק אימתני פגע בתורן וגרם לשריפה של כל מכשירי החשמל בסירה. יש בסירה כליא ברק ,אבל לפעמים גם הוא עומד חסר אונים מול איתני הטבע.
ואי אפשר בלי להזכיר את חווית השתתפותנו כצופים, באירועי יום העצמאות האמריקאי באנאפוליס : המוני אנשים ברחובות, עשרות צועדים בשלל תלבושות וכלי רכב מעוטרים, תזמורת
האקדמיה הימית, נציגי משטרה ומכבי אש צועדים בסך וגם פוליטיקאים מקומיים ,מחייכים
ללא הרף ,לוחצים ידי עוברים ושבים ,מחבקים ילדים ומצטלמים עם בוחרים פוטנציאליים. כולם מחלקים מתנות קטנות: קבוצת מוסלמים למען שלום, מחלקת
דגלונים שעליהם חרוטה הסיסמה "אהבה לכולם ,שינאה לאף אחד" , המשטרה מחלקת צמידים ויש גם בלונים וממתקים ועוד ועוד. ומי צועד
בראש השיירה? קבוצת עובדי העיתון המקומי ,שממש לפני מספר ימים עברו טראומה ,כאשר 5
מהעובדים נרצחו ביריות רובה במקום עבודתם , ע"י אדם שביקש לנקום בעיתון ,לאחר
שהפסיד בשתי ערכאות נגד העיתון על הוצאת דיבה. והמסר שלהם? עיתונות חופשית וחופש
בכלל" . לפעמים , כמו במקרה הזה, המחיר שמשלמים על החופש הזה , גבוה במיוחד .
את המופע של זיקוקי הדינור שנורים בשעות
החשיכה , ללב המפרץ ,אנחנו רואים מהיאכטה בליווי יין ונשנושים. יחד איתנו במפרץ עשרות כלי שיט , מקושטים בדגלים
, שהגיעו הנה מבעוד מועד, כדי לצפות בזיקוקים . ים של אורות במים ובשמיים . מראה
מרהיב וסיום אופטימי וראוי לחגיגות. יום עצאות שמח , אמריקה!
עוד באיזור, במרחק של כשעת נסיעה ברכב , עיר הבירה וושינגטון (Washington dc ) ,מקום עמוס בסמלים אמריקאיים . אנחנו ביקרנו בכמה מהם : הבית
הלבן , בניין הקפיטול , מושב הקונגרס האמריקאי ובית המשפט העליון ,כמו גם באנדרטת
לינקולן, אנדרטת ג'פרסון ,אנדרטת
וושינגטון ,אנדרטת מלחמת ויאטנם וגם בקרנו במוזיאון התעופה והחלל המפואר והמושקע,שהוא
אחד משפע של מוזיאונים מעניינים בעיר. הכל מרוכז בשטח קטן יחסית ובמרחק הליכה זה
מזה. עוד זווית ראייה מרשימה וחשובה של הפסיפס האמריקאי. מומלץ.
סיכומון : יש מספר אפשרויות להגיע לוושינגטון :ברכב שכור ,או בתחבורה ציבורית,
מוגבלת יחסית בשעות וכן שירות מיניבוסים ( שהומלץ ע"י לשכת התיירות המקומית)
שמגיע לעיר סמוכה,ממנה ניתן ליסוע ברכבת לוושינגטון. התנסינו בכולם בימים שונים. את
חווית הנסיעה במיניבוס ,לא נשכח במהרה: זה מתחיל באיחור של כשעה פלוס, בלו"ז
הרשום .אנחנו לבד בתחנה .אני מתקשרת למספר הטלפון הרשום. הנהג בכבודו ובעצמו עונה
ואומר שהוא תיכף מגיע . יש פקקים בגלל תאונה. 2 טלפונים נוספים וטרנזיט רעוע ועתיק
עוצר לידינו .
ספסלי עץ חורקים, צבע מתקלף. מלוכלך. הנהג
עצמו בלבוש מרושל לא טורח להתנצל. חם ומהביל. אין מזגן. הנהג מקטר שמזגן זה יקר
והוא לא מרוויח מספיק ובכלל דופקים אותו . אולי זו הסיבה שהוא גובה מחיר כפול ורק
למחצית הדרך לוושינגטון . מה לגבי שעת חזרה? רשום 1800 אבל הוא מבקש שנגיע ב 1700 למה? עניינים אישיים. בקיצור: נסיעה לא
נעימה, שמזכירה לנו במפתיע, את האיים הקריביים יותר מאשר את ארה"ב. הלקוח במרכז? לא במיניבוס הזה!
ועוד- עניין אותי לדעת מי היא הקבוצה של מוסלימים למען שלום שצעדה במצעד באנאפוליס. מתברר כי מדובר באחמדים,שזה פלג מוסלימי שנוסד בהודו ומטיף לנאורות שלום ואהבה לאחר. יש אחמדים גם בישראל ,בשכונת כבביר בכרמל .לא כולם מאמינים למסרים האלה, שדרים בכפיפה אחת עם פסוקי שנאה והסתה נגד יהודים ונוצרים בקוראן ,שמהווה בסיס לכל המוסלימים. כך או כך, האחמדים מהווים מיעוט ,כנראה משום שקל יותר לשווק שינאה ,מאשר לשווק אהבה. ככה זה.
ושום סיכום לא יהיה שלם בלי לציין את המפגשים שלנו עם ישראל חבר של אמיר ,המתגורר
באזור וושינגטון ועם משפחתו המקסימה וכלבותיו הנאוות, ביאכטה ומחוצה לה .
ד"ש חמה לגליה לשחר ולנועם ולמייגן ונטשה . נעמתם לנו מאד!!
וגם עם לאה,שלמדה אתי בתיכון וגרה באזור וושינגטון. המסעדה שבחרת- שפועלת מאז 1856 ונושאת את התואר "הסלון הכי וותיק בוושינגטון"- היוותה רקע מושלם לביקור מרגש, אם
גם קצר . מקווה שיהיו בהמשך ,עוד הזדמנויות כאלה. תודה.
היעד הבא הוא תעלת צ'סאפיק ודלוואר (c&d canal) שמחברת את מפרץ
צ'ספיק עם נהר דלוור ומאפשרת משם יציאה לאוקיינוס האטלנטי. בדרך עוברים מתחת לגשר המפרץ-שמחבר בין חלקה המזרחי של מדינת מרילנד לחלקה המערבי. אורכו 7 ק"מ וגובהו
מעל 60 מטר מעל פני המים. מתברר כי חווית הנהיגה על הגשר הזה ,במיוחד
בימי גשם ורוחות חזקות, כשהים סוער מתחת
והגשר מתנדנד ,מפחידה רבים ועל כן הוא נחשב כאחד מעשרת הגשרים המפחידים
בעולם. ובהתאם :יש כבר מי שזיהה את הצורך ונותן שירות נהיגה ,המעביר רכבים ובעליהם
,מצד אחד של הגשר לצד שני. והמחיר? 25 דולר לכיוון וביקוש גבוה.
פרנסה אמריקאית !
אנחנו מבקרים בעוד 2 עיירות קטנות במפרץ בדרך לתעלה, רוק האל ( rock hall )ובטרטון( betterton) . ברוק האל ,אכלנו גלידה בחנות מקסימה,שהיתה פעם בית מרקחת ישן ויש בה ניחוח של פעם. בכלל יש כאן כמה חנויות שמוכרות דברים ישנים שלא נס ליחם. בבטרטון יש חוף פסטורלי , שקט ובתי הארחה ישנים שנשארו מהתקופה שהמקום משך הנה תיירים רבים.
והנה אנחנו נכנסים לתעלת c&d, שאורכה 22.5 ק"מ ורוחבה 140 מטר בלבד .
בערך באמצע התעלה שוכנת העיירה הקטנה צ'ספיק סיטי (chesapic
town ) . 600 תושבים הגרים מ-2 צידי התעלה וגשר ענקי
ומכוער שמחבר בין הגדות ומטיל צילו על העיר העתיקה רבת הקסם שמשמרת את אווירת המאה
ה-19 מועד הקמתה. נעים מאד לטייל כאן ואם
מטפסים על הגשר מקבלים מבט פנורמי על העיירה ועל התעלה . בערב , ראינו ספינת משא
ענקית עוברת בתעלה בדרכה למפרץ צ'ספיק . קרובה כל כך שאפשר להציץ בחלונותיה. למחרת
ביקרנו במוזיאון קטן שמספר את סיפורה של התעלה ,שנחפרה ע"י הצבא ומתוחזקת על
ידו.
עוד 3 שעות הפלגה ואנחנו מסיימים את חציית התעלה ומגיעים לנהר דלוור . נקודת המפגש
סוערת. יש רוחות חזקות זרמים וגלים
שמטלטלים את היאכטה. אנחנו מטילים עוגן בסמוך לעיירה דלוור סיטי( delaware city ). מחליטים לרדת
לביקור קצר . רחוב ראשי אחד ופארק קטן ובית הארחה בבניין עתיק ששופץ.
ממול נמצא אי קטן (pea patch island) ומבצר ששימש בתקופת מלחמת האזרחים בסיס לחיילי האיחוד
(הצפוניים) ובית סוהר לחיילי הפדרציה (הדרומיים ). מעבורת גומאת את המרחק הקצר לאי
(כלולה במחיר הכניסה )מביאה אותנו למבצר ,שמשחזר ,במידה רבה של הצלחה,את החיים במקום ,של חיילים ואסירים כאחד. כולל: מתקנים פעילים כמו מטבח, מרפאה ואפסנאות המופעלים ע"י שחקנים בתלבושות תקופתיות , ירי בתותחים מהחומה וירי מרובים בחצר המבצר. וגם סיורים מודרכים על היבטים שונים של החיים כאן. נהנינו וגם השכלנו . השילוב המושלם בעיני.
סיכומון : מעט לפני סיום המסע במפרץ צ'ספיק , בצפון המפרץ, ראינו דגים מתים צפים על המים, פזורים על שטח די נרחב. לא הצלחנו לקבל תשובה ממקומיים לתופעה. המפרץ ידע ימים רעים של ניצול על ידי האדם, עד כדי הגדרתו ב 1970 כאיזור ימי מת בגלל הזיהום הרב. מאז עומלים על שיקום המפרץ והמצב השתנה לטובה באופן משמעותי . מקווים מאד שזה אקראי והמפרץ רחב הידיים ימשיך לשמור על אופיו , חיוניותו ויופיו.
לאן עכשיו? מחליטים לקפוץ לפילדלפיה , כמה שעות הפלגה מכאן
במעלה נהר דלוור , לפני שנצא חזרה לאוקיינוס האטלנטי במסענו צפונה. ועל כך בפוסט
הבא.
