24 שעות הפלגה מסנט לוסייה ואנחנו נקשרים למצוף מול האי נוויס שהוא
האח של האי סט קיטס וביחד הם מהווים
מדינה אחת ששמה....נכון : סט קיטס ונוויס ( st. kitts &
nevis ( . שם ארוך למדינה
הכי קטנה בצפון אמריקה: כ-54,000 איש ,(רובם צאצאי עבדים אפריקאיים)
,שהשתחררה מעול הממלכה הבריטית רק ב-1983, מה שהופך אותה גם להכי צעירה
באמריקה. השלטון דמוקרטי ,השפה הרשמית היא אנגלית
והאוכלוסייה ברובה נוצרית - מורשת
של שלטון בריטי רב שנים.
בנוויס, הקטנה והפחות מתויירת מבין 2
האיים,חיים כ-10,000 רובם בעיר הבירה צ'רלסטאון ( Charlestown) . בנמל הקטן של האי אין מקום לספינות גדולות ויש בו כמה סירות דייג ומעבורת ששטה על הקו נוויס-סט קיטס בתדירות גבוהה.בטיילת שלאורך החוף יש שורת דגלים מתנפנפים ,המייצגים מדינות
שונות בעולם ,כולל דגל ישראל. כבוד. הרחוב
הראשי קטן , כמה חנויות ומשרדים והרבה כנסיות , רובן צנועות. כמה רוכלים מציעים ירקות ולחמים בדוכנים ברחוב.
העיר משתרעת לרגלי הר געש שראשו בעננים רוב השנה (גובהו 1155 מטר) ועל מורדותיו
יער גשם טרופי וכפרים קטנים. מרהיב. למיטיבי הלכת-אפשר לטפס לראשו ולצפות על כל
האזור.
כשמתרחקים מהמרכז מגלים מעיינות מים חמים( בטמפרטורה קבועה של 41.5 מעלות) המגיעים
הישר מהר הגעש, זורמים לאורך הרחוב ועד לים ובריכות מקורות של מים חמים שמישהו תרם
לרווחת התושבים. בסמוך נמצא אחד המלונות
העתיקים בקריביים , שניצל את המים האלה בספא, שאירח את צמרת החברה האנגלית
והאירופאית במאה ה-18. לא רחוק משם נמצא בית הקברות היהודי העתיק מהמאה ה-18 .
כ-20 קברים , שכתוב עליהן בעברית פורטוגזית ואנגלית ומספרים את סיפורה של קהילה
קטנה שהגיעה לכאן לאחר גירושה מברזיל ושגשגה כאן ובהמשך נדדה למקומות אחרים ,בעקבות
פרנסה טובה יותר.
במהלך הטיול בעיר אנחנו עוברים ליד כנסיה קלאסית, עם מדשאה גדולה ובית עץ
קולוניאלי בחצר. מישהו בג'ינס וחולצה מכופתרת ,סוגר את השער של המתחם . הוא שואל מאיפה אנחנו וכשהוא שומע
שאנחנו מישראל אורו עיניו. זהו הכומר של הכנסייה וחלומו הגדול להגיע לישראל. שמו לורנס והוא הגיע לכאן מזמביה לפני כמה שנים
,כי היה חסר כומר לכנסייה הקתולית באי . הוא כמובן גר בבית שבמתחם. יש לו קהילה
קטנה של כ-70 איש ב-2 כנסיות שהוא מנהל. הכנסייה יכולה להכיל הרבה יותר. ככה זה
כשיש מעט מאמינים והרבה כנסיות מזרמים נוצריים שונים . בתקציב הצנוע שחלקו תרומות של המתפללים ,הוא משתמש להוצאות תפעול כמו נקיון וגינון ולפעמים גם מנקה בעצמו. כמובן שהוא היה רוצה יותר מאמינים ,אבל הסיכויים להגדיל את הקהילה לא גבוהים, במיוחד שרוב המתפללים מבוגרים
בהמשך השיחה שמתפתחת,הוא מציע להראות לנו את האי ואכן למחרת אנחנו מתייצבים
אצלו לטיול בן כשעתיים המקיף את האי(יש
כביש אחד היקפי לאי) . לטיול מצטרפת אחותו של הכומר שהגיעה מזמביה לביקור יחד עם
בתה. כמובן שהזמנו אותם לביקור גומלין ביאכטה . זו להם פעם ראשונה והם נרגשים ונפעמים מהיאכטה ובכלל מאורח החיים
שלנו. ושיחות על אמונה ואלוהים? היו ממש מעט. אנחנו אתיאיסטים ו-father lawrence (כמו
שהוא ביקש שנקרא לו) שרגיל להטיף, הבין מהר מאד שאין לו קהל....בכל מקרה מאד ברור ,שלאיש יש תחושת שליחות ואמונה עמוקה באל וזה מן הסתם מסייע לו בהתמודדות עם הקשיים של חיים לבד( אסור לו להנשא ) הרחק מממשפחתו וממולדתו.
כשעזבנו את האי הוא
ביקש לשמור על קשר ומאז בודק מדי פעם ,דרך הוואטס
אפ ,איפה אנחנו ומה שלומנו.
סיכומון : דברה אחותו של father Lawrence התלוננה כי האי קטן מדי ומשעמם ובשביל שופינג
צריך לצאת לסט קיטס. ובכן-זהו גם סוד קסמו של המקום. מעט תושבים ,מעט תיירים. שקט
ושלווה שמרוממת את הרוח ונופים מהממים . לפעמים זה בדיוק מה שצריך.
ועוד- בדרך לסופרמקט עברנו ליד בית הקברות העירוני. המקום לא מגודר ובין הקברים
משוטטים חמורי בר ,כבשים מקומיות שנראות
כמו עיזים (זן מיוחד קצר שיער ,המותאם לחום הטרופי) וגם תרנגולות . במקום אחר ראינו במגרש ,קבוצה
מתאמנת בבייסבול ובשולי המגרש מסתובב עדר
עיזים ומכרסם דשא בהנאה ואפילו פרה במגרש חנייה ,מתחככת ברכב חונה ובכלל חיות משוטטות
באין מפרע. "תנו לחיות לחיות" בגרסה מקומית.
ואחרון: בסופר המקומי פגשנו משפחה דוברת ערבית . האישה והבת בכיסוי
ראש. מתברר שהם לבנונים עם שורשים משפחתיים בישראל. יש להם מסעדה בסגנון מזרחי ,בצד הצפון-מזרחי של האי , אנחנו מוזמנים. יש חומוס ולאפות
שהם אופים. ברור שאנחנו רוצים. יומיים אח"כ כשטיילנו עם הכומר ואחותו ,עברנו
ליד המקום ,שנראה נטוש ולא פעיל (בחצר של בית). החלום על חומוס לבנוני ולאפה חמימה
,נגנז בעודו באיבו.
ממשיכים לאי סט קיטס שנמצא במרחק 2 מייל מכאן. בדרך לעיר הבירה באסטר( Basseterre) אנחנו עוגנים
במפרצים בדרום מזרח האי . יש כאן רצועת חוף צרה יחסית ,שמצד אחד נושקת לאוקיינוס
ומצד שני לים הקריבי. האיזור מלא בחופי רחצה עם חולות זהובים ומים צלולים,מלונות ובתי נופש ,
וילות מהודרות ומגרשי גולף מטופחים ורחבי ידיים. בסיור באיזור , על חופו של האטלנטי ,פגשנו אמריקאי שטייל עם כלבו. יש לו כאן בית נופש אליו הוא מגיע למשך כל תקופת החורף .יש כאן שכונות שלמות שרובן מאוכלסות בתיירים, אמריקאיים בעיקר. בדרך חזרה ליאכטה עברנו דרך מלון טובל בירק שהבריכה שלו נושקת לים ולאופק. הבריכה כמו גם המסעדה הסמוכה ריקים מאדם. צוות שלם הכולל מנהל , ברמנית ו-4 מלצרים
לבושים מדים לבנים, ממתינים ללקוחות. בשפע הזה של נותני שירות לציבור, נתקלנו בעוד מסעדות/ בתי קפה וגם במרכזי קניות-חנויות גדולות וריקות ,שיש בהן המוני מוכרים .
עיר הבירה באסטר צפופה והומה
יחסית. בתי עץ קטנים ,חלקם מוזנחים. תעלות פתוחות ועמוקות בצידי הכבישים מהבילות בחום בריחות דוחים . יש בעיר לא מעט מבנים יפים, שנותרו מהשלטון הקולוניאלי הבריטי ושרדו
אין ספור רעידות אדמה ,שריפות ,שטפונות והוריקנים. 2 כיכרות מרכזיות, באחת מהן יש
מגדל שעון ויקטוריאני ,שהוא העתק מוקטן של הביג בן בלונדון (לפחות זו הייתה הכוונה
...) ובשנייה אנדרטת עצמאות ,במקום שהיה פעם כיכר השוק המרכזית למכירת עבדים. לכנסייה
האנגליקנית על שם סנט ג'ורג (st Georges Anglican church )יש תזמורת קטנה עם מערכת תופים וגיטרות
המיועדת לתפילה בימי ראשון ואירועים דתיים. מהמגדל של הכנסייה ניתן להשקיף על כל
העיר ועל הנמל. בנמל עוגנות ספינות קרוז ענקיות ופולטות מאות מבקרים הגודשים את העיר והאי. אין בעיר חופי רחצה טובים ,אך יש טיילת רחבת
ידיים שידעה ימים יפים יותר. בקצה הטיילת פגשנו בלהקת שקנאים אפורים ,צוללים כמו
אבן, עם המקור לכוון המים ,שוב ושוב . המראה מרהיב. (שקנאי ממוצע צורך קילו וחצי דגים, בד"כ קטנים מאד, שנשאבים לשק שמתחת למקור ,לכן הוא צריך לצלול המון פעמים כדי לשבוע).
לפני העזיבה את האי, מחליטים לבקר באחת האטרקציות המרכזיות באי-מבצר ברימסטון (brimston forress) השוכן במערב האי ומכונה "גיברלטר של הקריביים" בשל
מיקומו האסטרטגי. עגנו בסמוך לעיר סנדי פוינט (sandy point ) השוכנת למרגלות המבצר. עלינו ברגל בכביש
יפהפה ,המתפתל ביער טרופי ומטפס כ-200 מטר במעלה הגבעה למבצר. עשרות מבנים
צבאיים וחומות עשויות אבני געש נבנו כאן ע"י
הבריטים כחלק ממאבקם המר נגד הצרפתים על האי. הנוף מכל צד עוצר נשימה. יש כאן כמה
מוזיאונים מעניינים המסבירים את ההיסטוריה של המקום שנבנה בזיעת אפם של עבדים
אפריקאיים שגם שירתו אח"כ את האדונים הבריטיים במבצר וביצעו את כל העבודות
שדרשו שהייה בשמש .
כדי לקבל מושג על גודלו של המקום -סה"כ חיו כאן כ-900 איש: 100 עבדים, 800 חיילים
וקצינים ו-200 נשים וילדים . חיים לא קלים לאף אחד מהם ובמיוחד לעבדים.
כמובן שטיילנו גם בעיר סנדי פוינט עצמה. לעיר יש עבר עשיר כעיר מסחר מרכזית ונמל ,שנתן שירות למטעי הסוכר הסמוכים והרווחיים ,במאות ה-18 וה-.19 כיום זהו מקום אפרורי ועני למדי. הכביש הראשי והיחיד צר ואין
מדרכה. רכבים , בעיקר מיניבוסים ,המשמשים כתחבורה ציבורית טסים כאן . מסוכן. מהמבנים העתיקים נותרו בעיקר הריסות. באחת
הכנסיות הדלת פתוחה. נכנסנו. בפנים כמה אנשים מקשטים את המקום ומכסים את הכיסאות
בכיסוי סטן לבן. פשוט וצנוע. מתברר שיש כאן חתונה מחר. הכלה העתידית מציגה את בן
זוגה ומספרת ברצון על עצמה ועל המקום הזה שיש בו מובטלים רבים ו-13 כנסיות שונות . סיימנו את הטיול בחוף היפה הנמצא בקצה הישוב והיה ריק בזמן
ביקורנו.
זמן קצר לפני שעזבנו את האי, בהיותנו בעגינה באחד המפרצים בסט קיטס ,זכינו
לביקור של משמר החופים של סט קיטס ונוויס . ספינה של משמר החופים, עם חמישה אנשים לבושי מדים צבאיים, נעליים
גבוהות וכבדות ,אפודי מגן ונשקים מתקרבת אלינו .שלושה מהם עולים לסיפון. המפקד מסביר כי הם בודקים מסמכים וכן ציוד בטיחות והצלה
וגם..אמצעים אסורים ונשק. הם צריכים להיכנס פנימה. אמיר מבקש שיורידו את הנעליים
כשהם נכנסים פנימה (כמקובל ביאכטות ,כדי לא לגרום נזק לסירה ) . המפקד לא מסכים.
זה אסור על פי התקנות שלו. יש ויכוח קטן, כן ...לא...ואני כבר מדמיינת סצינות הוליוודיות
הכוללות אלימות , האשמות שווא, מאסר...
ואז המפקד מעלה רעיון יצירתי- אולי יש לנו שקיות ניילון שהחיילים שלו ישימו על
הנעליים. ברור שיש.
מיד נשלפות שקיות סופר ו-2 חיילים נכנסים בליווי שלי לסירה. בבדיקה שנמשכה כמעט
שעה, נבדקו בעיקר המסמכים, ציוד בטיחות ואמצעי הצלה וחירום. הרבה טפסים וסעיפים שהמפקד ממלא בקפידה.
כל הסיטואציה קצת מלחיצה וצבאית מדי לטעמי והיו גם מעט בעיות בהבנת הנשמע, בגלל
אנגלית מהירה מדי ומילים שנבלעות ...
אבל הצוות היה אדיב וענייני ובסיום הם גם
הסכימו להצטלם למזכרת .
תם ביקורנו במדינת סט קיטס ונוויס .שני איים כל
כך שונים ,אבל גם מאד דומים ,בעיקר בנוף האנושי . שמחנו להכיר ובהחלט לא מיצינו ואולי עוד נחזור.
אנחנו ממשיכים לאיי הבתולה הבריטיים . ועל כך בפוסט הבא.
 |
| משמר החופים של סט קיטס ונוויס-סיום ביקורת ביאכטה |
