נפרדנו מגוואדלופ ואנו מפליגים דרומה למרטיניק ( Martinique ) במה שמתגלה כהפלגה קשוחה במיוחד. שלא על פי התחזית, פוקדים אותנו
רוחות חזקות, גלים גבוהים ועננים זועפים, שממטירים עלינו גשם כבד. ההפלגה הופכת ליותר ויותר לא נעימה ועל כן לאחר
שש שעות הפלגה ובמחצית הדרך למרטיניק ,אנחנו עוגנים מול האי דומיניקה (dominica) למנוחת לילה . למחרת מזג האוויר מחייך אלינו
ואנחנו מפליגים עוד 6 שעות ללא הפרעה למרטיניק ,שהיא מחוז מעבר לים של צרפת.
באי הקטן יחסית (ניתן להקיפו בנסיעה ברכב של כמה שעות) חיים כ-380000 איש , רובם צאצאי העבדים . השפה הרשמית היא צרפתית ויש גם שפה קריאולית מקומית. כמו כל המחוזות הצרפתיים בקריביים, תיירים רבים מצרפת מגיעים הנה , נמשכים לשמש ולחופים הלבנים ,שנמצאים בעיקר בצד הדרומי של האי.
אנחנו עוגנים מול העיר הקטנה סנט פייר ( saint pierre ) בצפון-מזרח האי . ממול מתנשאים הרים ירוקים, לרבות הר הגעש הפעיל פלה ( pelee),שראשו מכוסה רוב הזמן בעננים כהים. העיר שנבנתה במאה השבע עשרה, סבלה קשות בעקבות התפרצות הר הגעש ב-1902 וכ30000 איש מצאו כאן את מותם תוך מספר דקות . השריפות הרבות שפרצו כילו את מרבית המבנים בעיר ,כמו גם עשרות ספינות מסחר ,שעגנו במפרץ בנמל שלמרגלות הר הגעש.
עד להתפרצות סנט פייר נחשבה כ "פריס של הקריביים" וכמרכז הכלכלי והתרבותי של האי.
אחד המקומות שמצדיק את הכינוי הזה ,הוא התיאטרון שפעל כאן 16 שנה ונהרס ברובו. המבנה המפואר המיועד ל-800 צופים , היה מפורסם בכל הקריביים והוצגו בו מיטב המופעים של התקופה .
עוד מקום שמציג חדשנות ואף מהפכה רעיונית,הוא בית החולים הפסיכיאטרי הראשון של האיים האנטיליים שנבנה כאן ב-1839 ,עם בריכות הידרו תירפיות עם מים חמים מהר הגעש , גנים ירוקים ונהר זורם בעמק למרגלות המקום . החולים הוצאו בשעות היום לחצר המוצלת והנעימה ובהמשך גם סיפקו כאן אפשרויות תעסוקה לחולים שהיו מסוגלים לכך. ועם זאת, במיוחד החולים הקשים יותר ,טופלו באגרסיביות ע"י שימוש בזרנוקי מים חזקים וקשירה בתא או בחצר לכסאות מתכת הנעוצים באדמה, על מנת "להרגיע אותם".
הטיפול בחולים כאן נחשב חדשני ,בהשוואה לטיפול הרווח באותה תקופה לחולי הנפש :קידוח של הגולגולת שלהם כדי למצוא את " אבן השגעון" שנמצא שם ולהוציא אותה . המקום זכה לחיקויים רבים ושימש בסיס חשוב להתפתחות הטיפול בחולי הנפש.
בגן ציבורי לא רחוק מכאן ,מצאנו המון עצי מנגו עמוסי פרי . פירות רבים שאיש לא חפץ בהם מרקיבים על הדשא. קטפנו בשימחה כמה פירות ירוקים ,שהבשילו אצלנו בסלסלת הקש לפירות מתוקים להפליא. יאמי!!
המוזיאון הוולקני הממוקם על גבעה המשקיפה על העיר ,נמצא בסמוך למבצר ששרד בחלקו את ההתפרצות. המוזיאון מציג בין היתר פריטים שהותכו מענני הגז הרותח , וסרטון שצולם מהים שמראה את הר הגעש כמה ימים אחרי ההתפרצות , עדיין פולט כמויות גדולות של גזים רעילים רותחים,אפר וגופרית. מתברר כי היו סימני הגברה של הפעילות הוולקנית כמה ימים לפני ההתפרצות , אך לא ייחסו להם חשיבות מיוחדת והניחו כי כמו במקרים דומים בעבר, ההר ירגע מעצמו. ניתן לראות כאן גם לא מעט פריטים ששרדו את התופת ,ביניהם הרבה פריטי דת כמו צלבים ופסלים , מה שגרר אמונה מצד אנשים על השגחה עליונה.
העיר מעולם לא התאוששה מהטראומה , מבנים רבים לא שופצו עד היום ומהווים תזכורת מתמדת לעבר כואב ולאיום קבוע שמתנשא מעל העיירה .
שעתיים וחצי לערך של הפלגה נינוחה מביאים אותנו למפרץ המרשים של עיר הבירה פורט דה פראנס (fort de france . ) .המון יאכטות עוגנות כאן למרגלות החומות של מבצר סנט לואיס( st. louis fort).
צד אחד של המפרץ שמור לספינות הקרוז הגדולות הפוקדות את המקום . זוהי העיר הגדולה ביותר במרטיניק (כרבע מכלל תושבי האי ) ויש בה שפע של מקומות יפים ומבנים הסטוריים שהשקיעו בשימורם , מרביתם בסמוך לשולי המפרץ והטיילת שמקיפה את רובו. נהר גדול חוצה את העיר ונשפך למפרץ .בעיר העתיקה , הרבה סמטאות צרות ואין ספור חנויות לממכר מזכרות לתיירים בצד חנויות לממכר תלבושות לקרנבל., בלב העיר ,שוק מקורה גדול וצבעוני . בכניסה לשוק של סוף השבוע ,עומדת מלכת היופי של הנוער עם כתר על ראשה ומחתימה מבקרים בשוק כצעד שיווקי מקומי , מוקפת תיירים סקרנים.
כמה מבנים ראויים לציון מיוחד בעיר הבירה: ספריית שולר ( schoelcher ) היפהפייה הבנויה על בסיס מתכת ,בתערובת של סגנונות ,הובאה הנה מפריס בחלקים שהורכבו כאן לקראת סוף המאה התשע עשרה. בפנים יש ספרייה פעילה הכוללת ספרים עתיקים רבים וגם תערוכה של אומנים מקומיים. בנקודת המפגש של הקירות הגבוהים עם התיקרה חקוקים שמות של סופרים ואומנים צרפתיים ( ויקטור הוגו ,מולייר ועוד ). לא רחוק ממנה מבנה מרשים נוסף שניתן לראותו גם מהמפרץ הוא כנסיית סנט לואיס ,מאותה תקופה ובמיוחד מגדל השעון שלה . ( אגב-את שני המבנים- ספריית שולר וכנסיית סנט לואיס, עיצב אותו אדריכל).
כדי לקבל מבט על העיר התחתית כולה טיפסנו לגבעה המשקיפה על העיר ,לכנסייה העתיקה של קלווארי שנפתחת רק בחגים דתיים ( calvary chapel ) העיר והמפרץ פרושים לפנינו לכל מלוא העין. עוד מקום המספק נקודת תצפית למפרץ הוא מבצר סנט לואיס,שניתן לבקר בו רק בליווי מדריך של לשכת התיירות מאחר והמקום משמש היום בחלקו ,כבסיס של חיל הים של מרטיניק.
יש בעיר גם כמה פארקים , הגדול שבהם נקרא הסוואנה ( la savane ) ונמצא בסמוך לטיילת. פסל של אחד מראשוני המתיישבים הקולוניאליים הצרפתיים ממוקם במקום מרכזי בפארק. משהו כתוב בצבע שחור גס על גבי העמוד שעליו מוצב הפסל. שאלנו בלשכת התיירות מה כתוב? מתברר כי זוהי מחאה של תושבים שחורים , צאצאי העבדים המוחים על הפסל שמכבד את האיש , שהוא סמל לכיבוש ולניצול אכזרי של העבדים.
גם מקום הקרנבל לא נפקד. המדריך שלנו מלשכת התיירות מגלה לנו כי למחרת מתקיימת חזרה כללית לקראת הקרנבל שיתקיים כאן בחודש הבא. כמובן שהתייצבנו . כשהגענו הרחובות כבר היו מלאים בהמוני אנשים שהמתינו בסבלנות לתחילת הצעדה.
במשך מספר שעות חלפו על פנינו קבוצות של צועדים בתלבושות צבעוניות, שרים ורוקדים ,מלווים בכלי נשיפה ותופים ענקיים ושאר כלי נגינה הרבה מהם מאולתרים ( צדפים גדולים , דלעות ריקות מלאות גרעינים מרשרשים וכיוצ"ב) . שעות החשיכה שירדו על העיר, הוסיפו עוד שלל אורות מנצנצים ,שהמשתתפים שילבו בתלבושותיהם .
מערבולת של צבעים וקולות ואנרגיה אין סופית, מציגים את המורשת, את החירות ואת החיים בצד היותר אופטימי שלהם ואי אפשר להשאר אדיש וגם הקהל משתחרר ,נסחף בקצב ומפזז על המדרכות .
דרומה מעיר הבירה, נקלענו לקרנבל לא פחות צבעוני וקצבי, אם כי קטן הרבה יותר בעיירה סנט אן
(saint anne ) הידועה בחופי הים היפים שלה. גם כאן יש ייצוג ללהקות מקומיות שמתאמנות כל השנה לאירוע החגיגי הזה ששורשיו בדת הנצרות .
בעיירה היפה שבליבה כנסייה עתיקה ,הנטועה בכיכר גדולה מרוצפת בחלוקי אבן ,תלויים תמונות גדולות בשחור לבן ,על עצים ועמודים של אישים שחורים ידועים, כמו מרטין לותר קינג והנשיא לשעבר אובמה. גאווה במורשת השחורה כבר אמרנו ?
מעל הכנסייה מתנשאת גבעה ועליה שביל מתפתל , מודגש בצבע לבן , שבראשו כנסיה קטנה. השביל מייצג את דרך היסורים ( הויאה דלרוסה ) בירושלים ,שעבר ישו בדרך למותו . בחגים המוני מתפללים עולים בשביל הזה לגובה של כ-60 מטר ,עוצרים במספר נקודות בדרך המציינות שלבים במסע שלו. גם בימים רגילים המקום משמש לתפילות והתייחדות ,אבל הרבה מגיעים כמונו להסתכל על הנוף . מכאן ניתן לראות את המפרץ הענק המלא ביאכטות ואף את העיירה הסמוכה לה מרין .
עוד מקום שמשקיף לנוף היפה הוא בית הקברות המקומי , הנמצא לא רחוק מכאן. יש כאן בליל של מבני בטון קטנים ,חלקם עם דלתות וסורגים ,פרחי פלסטיק צבעוניים ותמונות של הנפטרים במסגרות שיש קטנות.
בין ערים וקרנבלים ביקרנו גם בשני מפרצים :: grand anse ו-petite anse : מצאנו כאן כפרים קטנים השוכנים לצד חופים שלווים במראה קריבי קלאסי ,כולל עצי הקוקוס והחול הלבן . שנירקלנו במים ופגשנו צבי ים וכוכבי ים גדולים , טיילנו ברגל באיזור המלא בצמחייה ירוקה ועצים פורחים בלבן/ ורוד שמזכירים את פריחת עצי השקד וגם השקפנו על סלע היהלום ( rocher du diamante ) מנקודת תצפית המרוחקת כ-2 ק"מ מלב הכפר ב-petite anse . הסלע המתנשא לגובה של 175 קיבל את שמו ,מאחר ובשעות מסוימות של היום ההשתקפויות שלו במים דמויות יהלום.בשל מיקומו האסטרטגי ,המקום שימש כבסיס לאנגלים במלחמתם בצרפתים על האי בתחילת המאה התשע עשרה.
בהמשך עברנו ליד הסלע בדרכנו לעיירה סנט אן , וגם הקפנו חלק ממנו. סלע הגרניט תלול ויש בו מעט ירק , יש כאן זרמים חזקים והגלים מתנפצים על הסלע. קשה מאד לדמיין כיצד חיו כאן החיילים הבריטיים במערות במשך תקופה ארוכה. פרנסה קשה ועצובה. בסופו של דבר הסלע נכבש ע"י הצרפתים בקרב מר, שיש לו הדים גם היום, במסורת של חיל הים הבריטי :
מסתבר כי ספינות של חיל הים שעוברות ליד הסלע נדרשות להפגין כבוד ולהצדיע לסלע,כאשר כל הצוות נמצא על הסיפון
העיירה לה מרין (le marine ) היא העיירה האחרונה שבה ביקרנו במרטיניק וגם נקודת היציאה שלנו ממרטיניק. המקום מלא במרינות, באחת מהן ראינו קטאמרן המציעה פיצה במגוון טעמים שמכינים על תנור ברזל גדול הממוקם בירכתי היאכטה. למרות שבמרכז המסחרי של המרינה יש גם פיצריה קלאסית, הרי ש" סירת הפיצה " מציעה ערך מוסף בדמות ישיבה על הסיפון , ממש על המים ויש גם הפלגות למפרץ הסמוך בסופי שבוע ליום שלם, כולל פיצות כמובן. אחלה יוזמה!
יש כאן גם חנויות ימיות ומספנה גדולה שאליה נכנסנו לשבוע, כדי לבצע כמה טיפולים לרבות ניקוי התחתית וצביעתו בצבע מיוחד נגד אצות ,אמבות ושאר בעלי חיים הנצמדים לתחתית ויוצרים חיכוך עם המים והאטה בתנועת הסירה ( בקיצור אנטי פאולינג! ).
גם בלה מרין חגגו אגב בקרנבל משלהם אבל היינו עסוקים בהספנה ועל כן החלטנו לוותר הפעם על הצפייה ,
אבל לא ויתרנו על שכירת רכב ליום טיול בדרום האי .
התחלנו במישור המאובנים ) savane de petrifications ) -מישור געשי, מדברי בחלקו ,בקצה הדרומי של מרטיניק, שהוא חלק ממסלול בן 13 ק"מ לאורך קו החוף. זהו החלק העתיק ביותר במרטיניק ובעבר היו כאן מאובנים ( עצים, בעלי חיים ועוד ) אך רובם נגנבו ורק השם נותר למזכרת . חלק מפני השטח אדמדמים ומזכירים בצורתם את פני הירח ובחלקים אחרים יש עשבים צהובים גבוהים המשתטחים ברוח וקקטוסים זקופים וצרים. המראה הכללי יחד עם הצבע הכחול עמוק של האוקיינוס והגלים המתנפצים על הסלעים , יוצר מראה ייחודי ופראי .
עוד באיזור אגם מלח מוקף מונגרובים המחובר לאוקיינוס בתעלה צרה . יש כאן שבילים וגשרי עץ שמאפשרים להקיף את כל האגם וגם עמדת תצפית על בעלי הכנף שמגיעים הנה. המים החמימים מהווים גם בית לסרטנים זעירים בעלי זרוע אחת שגודלה ככל גופם ,שחופרים בקטע הרדוד של האגם מעין מחילות סימטריות ,מוקפות בקירות חול .אלה הם סרטני הכינור והזרוע הגדולה משמשת בין היתר כאמצעי למשוך את הנקבות .
באופן יוצא דופן יש להם אפשרות לחלקי חילוף -במידה והזרוע הגדולה נתלשת , הזרוע הקטנה גדלה במקומה ,מה שמגדיל את סיכוייו של הסרטן למשוך נקבות, בסיבוב הבא שלו....
טיפסנו עם הרכב לפיסגת ההר גומייר (gommier ( בדרום האי לגובה של 290 מטר. יש כאן מרפסת תצפית המספקת נוף פנורמי עוצר נשימה של כל האיזור . מומלץ מאד.
ואחרון בטיול הזה, ביקרנו בעיירה הקטנה דיאמנט (diamate ( כדי לראות קבוצה של 15 פסלי אדם שגובה כל אחד מהם 2.5 מטר ,המביטים לאוקיינוס. זהו פסל זכרון לאוניית העבדים האחרונה שהתנפצה לחופי מרטיניק ב-1830 ,כמעט ללא ניצולים. הפסל הוצב כאן במלאת 150 שנה לסיום העבדות ובכל שנה מגיעים הנה לטקסי אזכרה וגם להפגנות כנגד עבדות ,שעדיין קיימת גם בימינו במקומות שונים בעולם . הפסל המרשים והקודר הזה ,משקיף למפרץ ולסלע היהלום שלידו עברנו עם היאכטה בדרכנו דרומה.
לפני פרידה ממרטיניק עוד שני סיפורים קטנים
האחד : אחד המקומות בהם ביקרנו בעיירה סנט פייר היה בית הסוהר שחלקים ממנו קיימים עד היום,ביניהם תאו של האסיר לואיס קיפריס, שהיה בין הניצולים הבודדים שנותר בחיים מהתפרצות הר הגעש פלה ב-1902. החיילים הצרפתיים חילצו אותו מתאו עב הקירות ,לאחר 4 ימים כשהוא מלא בכוויות , אבל הוא הצליח לשרוד והתפרסם בהמשך כשהצטרף לקרקס ברנום בארה"ב והוצג כתופעה חריגה וכאדם היחיד שניצל מההתפרצות , הגזמה שנועדה להעצים את האטרקטיביות שלו. גם כיום ניתן למצוא בפרסומים תייירותיים את הגירסה שקיפריס היה ניצול יחיד, מאותן סיבות שיווקיות.
כך או כך, הסיפור הזה מעיד יותר מכל על השבריריות והפגיעות של בני האדם מול איתני הטבע ,בצד השרדות מופלאה שיש בה גם היבטים אופטימיים.
השני : במפרץ של העיירה סנט פייר עגנה לידינו יאכטת קטמראן ועליה דוברי צרפתית. לעת ערב שמענו בחוץ בעברית את השיר הקצבי " תל אביב" (תל אביב יא חביבי תל אביב ") של עומר אדם . השכנים ביאכטה , במה שנראה כטווח גילאים רחב , פיזזו לצלילי השיר בהתלהבות רבה. כמובן שהיינו סקרניים לגבי הקשר של השיר והזמר הישראלי לקבוצה הזאת . אני ניחשתי שמדובר ביהודים מצרפת ו...טעיתי.
למחרת קפצנו עם הדינגי שלנו ליאכטה שלהם. מתברר כי מדובר במשפחה מורחבת מצרפת ,ששכרה יאכטה עם טבחית וסקיפר לשבוע במרטיניק. הם לא יהודים ואפילו לא ידעו שהשיר בעברית, או שיש לו קשר לישראל. מישהו מהם קיבל קובץ של שירים קצביים מחבר והשיר של עומר אדם היה בתוכו . היה נחמד לשמוע את עומר אדם שר על תל אביב ,בלב מפרץ במרטיניק. ד"ש מישראל !
ואי אפשר גם בלי כמה מילים על הקורונה:. בזמן שהותנו במרטיניק עדיין הגיעו הנה אוניות קרוז עמוסות תיירים והנושא נראה כשייך למקומות רחוקים ופחות שלווים. ממש לקראת סיום השהות שלנו כאן החלו להגיע ידיעות על חולים ומבודדים גם במרטיניק, ויש הגבלות ואיסורי כניסה בוואריאציות שונות כאן ובעולם וגם אנחנו עסוקים מאד בנושא ובהחלט חוששים כמו כולם ובכל זאת:
אנחנו ממשיכים ליעד הבא – סנט וינסנט והגרנדינים – כ-100 מייל ימי מכאן משתדלים לשמור על אופטימיות זהירה ,בתקווה שהגל העכור הזה שפוקד את כל העולם ,יעבור בהקדם והחיים יחזרו למסלולם הרגיל !!!
באי הקטן יחסית (ניתן להקיפו בנסיעה ברכב של כמה שעות) חיים כ-380000 איש , רובם צאצאי העבדים . השפה הרשמית היא צרפתית ויש גם שפה קריאולית מקומית. כמו כל המחוזות הצרפתיים בקריביים, תיירים רבים מצרפת מגיעים הנה , נמשכים לשמש ולחופים הלבנים ,שנמצאים בעיקר בצד הדרומי של האי.
אנחנו עוגנים מול העיר הקטנה סנט פייר ( saint pierre ) בצפון-מזרח האי . ממול מתנשאים הרים ירוקים, לרבות הר הגעש הפעיל פלה ( pelee),שראשו מכוסה רוב הזמן בעננים כהים. העיר שנבנתה במאה השבע עשרה, סבלה קשות בעקבות התפרצות הר הגעש ב-1902 וכ30000 איש מצאו כאן את מותם תוך מספר דקות . השריפות הרבות שפרצו כילו את מרבית המבנים בעיר ,כמו גם עשרות ספינות מסחר ,שעגנו במפרץ בנמל שלמרגלות הר הגעש.
עד להתפרצות סנט פייר נחשבה כ "פריס של הקריביים" וכמרכז הכלכלי והתרבותי של האי.
אחד המקומות שמצדיק את הכינוי הזה ,הוא התיאטרון שפעל כאן 16 שנה ונהרס ברובו. המבנה המפואר המיועד ל-800 צופים , היה מפורסם בכל הקריביים והוצגו בו מיטב המופעים של התקופה .
עוד מקום שמציג חדשנות ואף מהפכה רעיונית,הוא בית החולים הפסיכיאטרי הראשון של האיים האנטיליים שנבנה כאן ב-1839 ,עם בריכות הידרו תירפיות עם מים חמים מהר הגעש , גנים ירוקים ונהר זורם בעמק למרגלות המקום . החולים הוצאו בשעות היום לחצר המוצלת והנעימה ובהמשך גם סיפקו כאן אפשרויות תעסוקה לחולים שהיו מסוגלים לכך. ועם זאת, במיוחד החולים הקשים יותר ,טופלו באגרסיביות ע"י שימוש בזרנוקי מים חזקים וקשירה בתא או בחצר לכסאות מתכת הנעוצים באדמה, על מנת "להרגיע אותם".
הטיפול בחולים כאן נחשב חדשני ,בהשוואה לטיפול הרווח באותה תקופה לחולי הנפש :קידוח של הגולגולת שלהם כדי למצוא את " אבן השגעון" שנמצא שם ולהוציא אותה . המקום זכה לחיקויים רבים ושימש בסיס חשוב להתפתחות הטיפול בחולי הנפש.
בגן ציבורי לא רחוק מכאן ,מצאנו המון עצי מנגו עמוסי פרי . פירות רבים שאיש לא חפץ בהם מרקיבים על הדשא. קטפנו בשימחה כמה פירות ירוקים ,שהבשילו אצלנו בסלסלת הקש לפירות מתוקים להפליא. יאמי!!
המוזיאון הוולקני הממוקם על גבעה המשקיפה על העיר ,נמצא בסמוך למבצר ששרד בחלקו את ההתפרצות. המוזיאון מציג בין היתר פריטים שהותכו מענני הגז הרותח , וסרטון שצולם מהים שמראה את הר הגעש כמה ימים אחרי ההתפרצות , עדיין פולט כמויות גדולות של גזים רעילים רותחים,אפר וגופרית. מתברר כי היו סימני הגברה של הפעילות הוולקנית כמה ימים לפני ההתפרצות , אך לא ייחסו להם חשיבות מיוחדת והניחו כי כמו במקרים דומים בעבר, ההר ירגע מעצמו. ניתן לראות כאן גם לא מעט פריטים ששרדו את התופת ,ביניהם הרבה פריטי דת כמו צלבים ופסלים , מה שגרר אמונה מצד אנשים על השגחה עליונה.
העיר מעולם לא התאוששה מהטראומה , מבנים רבים לא שופצו עד היום ומהווים תזכורת מתמדת לעבר כואב ולאיום קבוע שמתנשא מעל העיירה .
שעתיים וחצי לערך של הפלגה נינוחה מביאים אותנו למפרץ המרשים של עיר הבירה פורט דה פראנס (fort de france . ) .המון יאכטות עוגנות כאן למרגלות החומות של מבצר סנט לואיס( st. louis fort).
צד אחד של המפרץ שמור לספינות הקרוז הגדולות הפוקדות את המקום . זוהי העיר הגדולה ביותר במרטיניק (כרבע מכלל תושבי האי ) ויש בה שפע של מקומות יפים ומבנים הסטוריים שהשקיעו בשימורם , מרביתם בסמוך לשולי המפרץ והטיילת שמקיפה את רובו. נהר גדול חוצה את העיר ונשפך למפרץ .בעיר העתיקה , הרבה סמטאות צרות ואין ספור חנויות לממכר מזכרות לתיירים בצד חנויות לממכר תלבושות לקרנבל., בלב העיר ,שוק מקורה גדול וצבעוני . בכניסה לשוק של סוף השבוע ,עומדת מלכת היופי של הנוער עם כתר על ראשה ומחתימה מבקרים בשוק כצעד שיווקי מקומי , מוקפת תיירים סקרנים.
כמה מבנים ראויים לציון מיוחד בעיר הבירה: ספריית שולר ( schoelcher ) היפהפייה הבנויה על בסיס מתכת ,בתערובת של סגנונות ,הובאה הנה מפריס בחלקים שהורכבו כאן לקראת סוף המאה התשע עשרה. בפנים יש ספרייה פעילה הכוללת ספרים עתיקים רבים וגם תערוכה של אומנים מקומיים. בנקודת המפגש של הקירות הגבוהים עם התיקרה חקוקים שמות של סופרים ואומנים צרפתיים ( ויקטור הוגו ,מולייר ועוד ). לא רחוק ממנה מבנה מרשים נוסף שניתן לראותו גם מהמפרץ הוא כנסיית סנט לואיס ,מאותה תקופה ובמיוחד מגדל השעון שלה . ( אגב-את שני המבנים- ספריית שולר וכנסיית סנט לואיס, עיצב אותו אדריכל).
כדי לקבל מבט על העיר התחתית כולה טיפסנו לגבעה המשקיפה על העיר ,לכנסייה העתיקה של קלווארי שנפתחת רק בחגים דתיים ( calvary chapel ) העיר והמפרץ פרושים לפנינו לכל מלוא העין. עוד מקום המספק נקודת תצפית למפרץ הוא מבצר סנט לואיס,שניתן לבקר בו רק בליווי מדריך של לשכת התיירות מאחר והמקום משמש היום בחלקו ,כבסיס של חיל הים של מרטיניק.
יש בעיר גם כמה פארקים , הגדול שבהם נקרא הסוואנה ( la savane ) ונמצא בסמוך לטיילת. פסל של אחד מראשוני המתיישבים הקולוניאליים הצרפתיים ממוקם במקום מרכזי בפארק. משהו כתוב בצבע שחור גס על גבי העמוד שעליו מוצב הפסל. שאלנו בלשכת התיירות מה כתוב? מתברר כי זוהי מחאה של תושבים שחורים , צאצאי העבדים המוחים על הפסל שמכבד את האיש , שהוא סמל לכיבוש ולניצול אכזרי של העבדים.
גם מקום הקרנבל לא נפקד. המדריך שלנו מלשכת התיירות מגלה לנו כי למחרת מתקיימת חזרה כללית לקראת הקרנבל שיתקיים כאן בחודש הבא. כמובן שהתייצבנו . כשהגענו הרחובות כבר היו מלאים בהמוני אנשים שהמתינו בסבלנות לתחילת הצעדה.
במשך מספר שעות חלפו על פנינו קבוצות של צועדים בתלבושות צבעוניות, שרים ורוקדים ,מלווים בכלי נשיפה ותופים ענקיים ושאר כלי נגינה הרבה מהם מאולתרים ( צדפים גדולים , דלעות ריקות מלאות גרעינים מרשרשים וכיוצ"ב) . שעות החשיכה שירדו על העיר, הוסיפו עוד שלל אורות מנצנצים ,שהמשתתפים שילבו בתלבושותיהם .
מערבולת של צבעים וקולות ואנרגיה אין סופית, מציגים את המורשת, את החירות ואת החיים בצד היותר אופטימי שלהם ואי אפשר להשאר אדיש וגם הקהל משתחרר ,נסחף בקצב ומפזז על המדרכות .
דרומה מעיר הבירה, נקלענו לקרנבל לא פחות צבעוני וקצבי, אם כי קטן הרבה יותר בעיירה סנט אן
(saint anne ) הידועה בחופי הים היפים שלה. גם כאן יש ייצוג ללהקות מקומיות שמתאמנות כל השנה לאירוע החגיגי הזה ששורשיו בדת הנצרות .
בעיירה היפה שבליבה כנסייה עתיקה ,הנטועה בכיכר גדולה מרוצפת בחלוקי אבן ,תלויים תמונות גדולות בשחור לבן ,על עצים ועמודים של אישים שחורים ידועים, כמו מרטין לותר קינג והנשיא לשעבר אובמה. גאווה במורשת השחורה כבר אמרנו ?
מעל הכנסייה מתנשאת גבעה ועליה שביל מתפתל , מודגש בצבע לבן , שבראשו כנסיה קטנה. השביל מייצג את דרך היסורים ( הויאה דלרוסה ) בירושלים ,שעבר ישו בדרך למותו . בחגים המוני מתפללים עולים בשביל הזה לגובה של כ-60 מטר ,עוצרים במספר נקודות בדרך המציינות שלבים במסע שלו. גם בימים רגילים המקום משמש לתפילות והתייחדות ,אבל הרבה מגיעים כמונו להסתכל על הנוף . מכאן ניתן לראות את המפרץ הענק המלא ביאכטות ואף את העיירה הסמוכה לה מרין .
עוד מקום שמשקיף לנוף היפה הוא בית הקברות המקומי , הנמצא לא רחוק מכאן. יש כאן בליל של מבני בטון קטנים ,חלקם עם דלתות וסורגים ,פרחי פלסטיק צבעוניים ותמונות של הנפטרים במסגרות שיש קטנות.
בין ערים וקרנבלים ביקרנו גם בשני מפרצים :: grand anse ו-petite anse : מצאנו כאן כפרים קטנים השוכנים לצד חופים שלווים במראה קריבי קלאסי ,כולל עצי הקוקוס והחול הלבן . שנירקלנו במים ופגשנו צבי ים וכוכבי ים גדולים , טיילנו ברגל באיזור המלא בצמחייה ירוקה ועצים פורחים בלבן/ ורוד שמזכירים את פריחת עצי השקד וגם השקפנו על סלע היהלום ( rocher du diamante ) מנקודת תצפית המרוחקת כ-2 ק"מ מלב הכפר ב-petite anse . הסלע המתנשא לגובה של 175 קיבל את שמו ,מאחר ובשעות מסוימות של היום ההשתקפויות שלו במים דמויות יהלום.בשל מיקומו האסטרטגי ,המקום שימש כבסיס לאנגלים במלחמתם בצרפתים על האי בתחילת המאה התשע עשרה.
בהמשך עברנו ליד הסלע בדרכנו לעיירה סנט אן , וגם הקפנו חלק ממנו. סלע הגרניט תלול ויש בו מעט ירק , יש כאן זרמים חזקים והגלים מתנפצים על הסלע. קשה מאד לדמיין כיצד חיו כאן החיילים הבריטיים במערות במשך תקופה ארוכה. פרנסה קשה ועצובה. בסופו של דבר הסלע נכבש ע"י הצרפתים בקרב מר, שיש לו הדים גם היום, במסורת של חיל הים הבריטי :
מסתבר כי ספינות של חיל הים שעוברות ליד הסלע נדרשות להפגין כבוד ולהצדיע לסלע,כאשר כל הצוות נמצא על הסיפון
העיירה לה מרין (le marine ) היא העיירה האחרונה שבה ביקרנו במרטיניק וגם נקודת היציאה שלנו ממרטיניק. המקום מלא במרינות, באחת מהן ראינו קטאמרן המציעה פיצה במגוון טעמים שמכינים על תנור ברזל גדול הממוקם בירכתי היאכטה. למרות שבמרכז המסחרי של המרינה יש גם פיצריה קלאסית, הרי ש" סירת הפיצה " מציעה ערך מוסף בדמות ישיבה על הסיפון , ממש על המים ויש גם הפלגות למפרץ הסמוך בסופי שבוע ליום שלם, כולל פיצות כמובן. אחלה יוזמה!
יש כאן גם חנויות ימיות ומספנה גדולה שאליה נכנסנו לשבוע, כדי לבצע כמה טיפולים לרבות ניקוי התחתית וצביעתו בצבע מיוחד נגד אצות ,אמבות ושאר בעלי חיים הנצמדים לתחתית ויוצרים חיכוך עם המים והאטה בתנועת הסירה ( בקיצור אנטי פאולינג! ).
גם בלה מרין חגגו אגב בקרנבל משלהם אבל היינו עסוקים בהספנה ועל כן החלטנו לוותר הפעם על הצפייה ,
אבל לא ויתרנו על שכירת רכב ליום טיול בדרום האי .
התחלנו במישור המאובנים ) savane de petrifications ) -מישור געשי, מדברי בחלקו ,בקצה הדרומי של מרטיניק, שהוא חלק ממסלול בן 13 ק"מ לאורך קו החוף. זהו החלק העתיק ביותר במרטיניק ובעבר היו כאן מאובנים ( עצים, בעלי חיים ועוד ) אך רובם נגנבו ורק השם נותר למזכרת . חלק מפני השטח אדמדמים ומזכירים בצורתם את פני הירח ובחלקים אחרים יש עשבים צהובים גבוהים המשתטחים ברוח וקקטוסים זקופים וצרים. המראה הכללי יחד עם הצבע הכחול עמוק של האוקיינוס והגלים המתנפצים על הסלעים , יוצר מראה ייחודי ופראי .
עוד באיזור אגם מלח מוקף מונגרובים המחובר לאוקיינוס בתעלה צרה . יש כאן שבילים וגשרי עץ שמאפשרים להקיף את כל האגם וגם עמדת תצפית על בעלי הכנף שמגיעים הנה. המים החמימים מהווים גם בית לסרטנים זעירים בעלי זרוע אחת שגודלה ככל גופם ,שחופרים בקטע הרדוד של האגם מעין מחילות סימטריות ,מוקפות בקירות חול .אלה הם סרטני הכינור והזרוע הגדולה משמשת בין היתר כאמצעי למשוך את הנקבות .
באופן יוצא דופן יש להם אפשרות לחלקי חילוף -במידה והזרוע הגדולה נתלשת , הזרוע הקטנה גדלה במקומה ,מה שמגדיל את סיכוייו של הסרטן למשוך נקבות, בסיבוב הבא שלו....
טיפסנו עם הרכב לפיסגת ההר גומייר (gommier ( בדרום האי לגובה של 290 מטר. יש כאן מרפסת תצפית המספקת נוף פנורמי עוצר נשימה של כל האיזור . מומלץ מאד.
ואחרון בטיול הזה, ביקרנו בעיירה הקטנה דיאמנט (diamate ( כדי לראות קבוצה של 15 פסלי אדם שגובה כל אחד מהם 2.5 מטר ,המביטים לאוקיינוס. זהו פסל זכרון לאוניית העבדים האחרונה שהתנפצה לחופי מרטיניק ב-1830 ,כמעט ללא ניצולים. הפסל הוצב כאן במלאת 150 שנה לסיום העבדות ובכל שנה מגיעים הנה לטקסי אזכרה וגם להפגנות כנגד עבדות ,שעדיין קיימת גם בימינו במקומות שונים בעולם . הפסל המרשים והקודר הזה ,משקיף למפרץ ולסלע היהלום שלידו עברנו עם היאכטה בדרכנו דרומה.
לפני פרידה ממרטיניק עוד שני סיפורים קטנים
האחד : אחד המקומות בהם ביקרנו בעיירה סנט פייר היה בית הסוהר שחלקים ממנו קיימים עד היום,ביניהם תאו של האסיר לואיס קיפריס, שהיה בין הניצולים הבודדים שנותר בחיים מהתפרצות הר הגעש פלה ב-1902. החיילים הצרפתיים חילצו אותו מתאו עב הקירות ,לאחר 4 ימים כשהוא מלא בכוויות , אבל הוא הצליח לשרוד והתפרסם בהמשך כשהצטרף לקרקס ברנום בארה"ב והוצג כתופעה חריגה וכאדם היחיד שניצל מההתפרצות , הגזמה שנועדה להעצים את האטרקטיביות שלו. גם כיום ניתן למצוא בפרסומים תייירותיים את הגירסה שקיפריס היה ניצול יחיד, מאותן סיבות שיווקיות.
כך או כך, הסיפור הזה מעיד יותר מכל על השבריריות והפגיעות של בני האדם מול איתני הטבע ,בצד השרדות מופלאה שיש בה גם היבטים אופטימיים.
השני : במפרץ של העיירה סנט פייר עגנה לידינו יאכטת קטמראן ועליה דוברי צרפתית. לעת ערב שמענו בחוץ בעברית את השיר הקצבי " תל אביב" (תל אביב יא חביבי תל אביב ") של עומר אדם . השכנים ביאכטה , במה שנראה כטווח גילאים רחב , פיזזו לצלילי השיר בהתלהבות רבה. כמובן שהיינו סקרניים לגבי הקשר של השיר והזמר הישראלי לקבוצה הזאת . אני ניחשתי שמדובר ביהודים מצרפת ו...טעיתי.
למחרת קפצנו עם הדינגי שלנו ליאכטה שלהם. מתברר כי מדובר במשפחה מורחבת מצרפת ,ששכרה יאכטה עם טבחית וסקיפר לשבוע במרטיניק. הם לא יהודים ואפילו לא ידעו שהשיר בעברית, או שיש לו קשר לישראל. מישהו מהם קיבל קובץ של שירים קצביים מחבר והשיר של עומר אדם היה בתוכו . היה נחמד לשמוע את עומר אדם שר על תל אביב ,בלב מפרץ במרטיניק. ד"ש מישראל !
ואי אפשר גם בלי כמה מילים על הקורונה:. בזמן שהותנו במרטיניק עדיין הגיעו הנה אוניות קרוז עמוסות תיירים והנושא נראה כשייך למקומות רחוקים ופחות שלווים. ממש לקראת סיום השהות שלנו כאן החלו להגיע ידיעות על חולים ומבודדים גם במרטיניק, ויש הגבלות ואיסורי כניסה בוואריאציות שונות כאן ובעולם וגם אנחנו עסוקים מאד בנושא ובהחלט חוששים כמו כולם ובכל זאת:
אנחנו ממשיכים ליעד הבא – סנט וינסנט והגרנדינים – כ-100 מייל ימי מכאן משתדלים לשמור על אופטימיות זהירה ,בתקווה שהגל העכור הזה שפוקד את כל העולם ,יעבור בהקדם והחיים יחזרו למסלולם הרגיל !!!
 |
| סנט פייר -מבט מהמפרץ |
 |
| סנט פייר- מבט מקרוב יותר |
 |
| הבאלי היי בנט פייר-ברקע הר הגעש פלה |
 |
| הטיילת של סנט פייר |
 |
| אחד מחופי הרחצה בסנט פייר פייר |
 |
| רחוב בסנט פייר |
 |
| נהר עובר בעיר סנט פייר |
 |
| שרידי מבצר וחומה בסנט פייר |
 |
| יושבים בצל העץ- סנט פייר |
 |
| בניין העירייה לשעבר - כיום לשכת תיירות-סנט פייר |
 |
| שרידי מנזר שפעל בסנט פייר במאה ההתשע עשרה ועד להתפרצות הר הגעש |
 |
| הקתדרלה בסנט פייר שנהרסה בהתפרצות הר הגעש-רק הקומה התחתונה שוקמה |
 |
| מבט מהחומה העתיקה ל"באלי היי " במפרץ |
 |
| מבט מהחומה העתיקה לעיר סנט פייר |
 |
| התיאטרון העתיק גרם מדרגות כפול- סנט פייר |
 |
| תאו של האסיר קיפריס ששרד את ההתפרצות של הר הגעש פלה |
 |
| שרידי בית הסוהר בסנט פייר |
 |
| המוזיאון הוולקני-סנט פייר- פעמון מתכת גדול שנפגע בהתפרצות הר הגעש |
 |
| שרידי מתכות שהותכו בחום בהתפרצות הר הגעש- מסמרים וכיוצ"ב |
 |
| המוזיאון הוולקני-שרידי צלבים ששרדו את החום בהתפרצות הר הגעש |
 |
| נהר בעמק הסמוך לבטית החולים לחולי נפש-סנט פייר |
 |
| בריכות לטיפול הידרותירפי- בית החולים לחולי נפש-סנט פייר |
 |
| אחד האגפים בבית החולים לחולי נפש |
 |
| כסא מתכת שאליו קשרו חולים -בית החולים לחולי נפש |
 |
| בית החולים הפסיכיאטרי- מוקף בנוף ירוק ופסטורלי |
 |
| שרידי כנסיה שנהרסה בהתפרצות הר הגעש בעוד האנשים מתפללים בתוכה ומתפללים להצלה |
 |
| חצר בית בסנט פייר |
 |
| מקומי עם תרנגולת הבית-מבקש מאמיר שיתרגם הוראות שימוש בתרופה הכתובות באנגלית |
 |
| הר הגעש פלה והעיר סנט פייר -מבט מהמפרץ |
 |
| חומות מבצר סנט לואיס- עיר הבירה פורט דה פרנס |
 |
| בתים על גדות הנהר -עיר הבירה |
 |
| אחת השכונות בפורט דה פרנס |
 |
| השוק בפורט דה פרנס-מבט מהקומה העליונה |
 |
| מוכרת פירות בכניסה לשוק |
 |
| מלכת היופי לנוער בשוק בפורט דה פרנס |
 |
| סמטה בעיר הבירה |
 |
| נהר בעיר הבירה- איזור דל ולא מטופח של העיר |
 |
| מבצר סנט לואיס- סיור עם מדריך בלבד |
 |
| מבט על עיר הבירה ממבצר סנט לואיס |
 |
| עוד זווית של עיר הבירה מהמבצר |
 |
| אוניית קרוז במפרץ של פורט דה פרנס- עוד מעט משבר הקורונה יגרום לסגירת הגבול הימי . |
 |
| פארק הסוואנה בעיר הבירה |
 |
| פסל של אחד המתיישבים הכובשים במרטיניק בפארק הסוונה- ועליו גרפיטי נגד הכיבוש וניצול בני אדם לרעה |
 |
| גרפיטי בפורט דה פרנס |
 |
| אחד מרציפי המעבורות -עורק תחבורה ימית עניפה מעיר הבירה לאיזורים שונים במרטיניק |
 |
| חזרה ראשית לקרנבל שיתקיים בקרוב בפורט דה פרנס - מתחיל ביום ומסתיים בלילה |
 |
| תמונות מהרקנבל |
 |
| תמונות מהקרנבל |
 |
| תמונות מהקרנבל |
 |
| תמונות מהקרנבל |
 |
| תמונות מהקרנבל |
 |
| תמונות מהקרנבל |
 |
| תמונה מהקרנבל בעיר הבירה |
 |
| ספריית שולר בעיר הבירה |
 |
| ספריית שולר- החזית |
 |
| פנים ספריית שולר- -שמות אומנים צרפתיים חקוקים כאן |
 |
| ספריית שולר- תקרת זכוכית מעוטרת ומסגרת מתכת |
 |
| בניין הפרלמנט המרטיניקי |
 |
| כיכר באיזור העיר העתיקה בפורט דה פרנס |
 |
| כנסיית סנט לואיס- מגדל השעון- אותו אדריכל שתכנן את ספריית שולר |
 |
| העיצוב הפנימי של כנסיית סיינט לואיס |
 |
| חלונות מצויירים- כנסיית סיינט לואיס |
 |
| כנסיית קלווארי- ממוקמת על ראש גבעה המשקיפה על כל העיר |
 |
| פורט דה פרנס- מבט מכנסיית קלווארי |
 |
| מבט על עיר הבירה -כנסיית קלווארי |
 |
| עיר הבירה -עוד מבט מכנסיית קלווארי |
 |
| יער של בתים - איזור חדש יותר בפורט דה פרנס |
 |
| חלון לנוף- מכנסיית קלווארי |
 |
| פסל עשוי מתרמילי פרי של עץ מקומי במרכז קהילתי בעיר הבירה |
 |
| חנות לתלבושות לקרנבל- אחת מרבים- עיר הבירה |
 |
| מדרחוב במרכז העיר -פורט דה פרנס |
 |
| הכיכר המרכזית והכנסייה של העיירה סנט אן |
 |
| הכניסה לכנסייה בסנט אן |
 |
| פנים הכנסייה בהעתיקה בסנט אן- בסופי שבוע מלא מתפללים |
 |
| מבט מהכנסייה לטיילת -סנט אן |
 |
| סמטה בעיירה סנט אן |
 |
| שוק הדגים- סנט אן |
 |
| גרפיטי בסנט אן |
 |
| המפרץ הגדול של סנט אן- בערב- מלא אורות עגינה של יאכטות |
 |
| המון יאכטות במפרץ- מבט מגבעה סמוכה- סנט אן |
 |
| סנט אן-בית הקברות המקומי- משקיף לנוף |
 |
| קברים שנראים כמו בתים קטנים- סנט אן |
 |
| סנט אן- אחד החופים חול לבן ומים צלולים |
 |
| יאכטה שהפכה לפסל סביבתי -חוף הים בסנט אן |
 |
| אחד החופים בסנט אן |
 |
| רציף עץ מאולתר- סנט אן |
 |
| תזכורת לדרך היסורים שעבר ישו בירושלים- מאחורי הכנסייה המקומית |
 |
| מבט מהויאה דלרוסה המקומי במעלה הגבעה |
 |
| הכנסייה העתיקה- מבט מהכניסה לדרך היסורים של ישו- בשימוש בעיקר בימי חג דתיים |
 |
| הקרנבל בסנט אן |
 | |
|
 | |
|
 | |
|
 | |
|
 | |
|
 | |
|
 | |
|
 | |
|
 |
| חוף הים ב- grand anse |
 |
| סירות דיג ב-grand anse |
 |
| בתים בgrand anse |
 |
| בתים טובלים בירק -grand anse |
 |
| נמל דייגים קטן-petite anse |
 |
| חוף קטן בצמוד למזח הדייגים- petite anse |
 |
| דייגים מוכרים דגים שזה עתה דגו-petire anse |
 |
| דייג מקומי במזח ב- petit anse |
 | |
|
 |
| בית בעיירה הסמוכה למפרץ -petite anse |
 |
| כביש מתפתל בין עצים פורחים -petit anse |
 |
| מבט על העיירה מהמים - petite anse |
 |
| הרבה כוכבי ים- שנירקול במפרץ |
 |
| סלע היהלום - מנקודת התצפית -כשני ק"מ מהעיירה ב- petit anse |
 |
| מפליגים לסלע היהלום- בדרך לסנט אן |
 |
| סלע היהלום -מבט מקרוב |
 |
| סלע היהלום- עוד זווית |
 |
| העיירה לה מרין- מבט מהמים |
 |
| סימטה בלה מרין |
 |
| המפרץ של לה מרין - מלא יאכטות |
 |
| הקתדרלה של לה מרין |
 |
| רציף דייגים- לה מרין |
 |
| ממזגה עתיקה להכנת רום- לה מרין |
 |
| הבאלי היי עולה להספנה בלה מרין |
 |
| הבאלי היי יורדת למים אחרי ניקוי צביעה ושאר שדרוגים- |
 |
| קטמראן המוכרת פיצה בלה מרין- |
 |
| תנור מתכת גדול מותקן על היאכטה - בירכתיים |
 |
| טיול במישור המאובנים- תחילח המסלול |
 |
| עוברים במים כדי לחצות גשרון קטן- מישור המאובנים |
 |
| קקטוסים ומבט לאוקיינוס- מישור המאובנים |
 |
| עשבים גבוהים נעים בררוח |
 |
| שמורת המאובנים |
 |
| שמורת המאובנים |
 |
| מצוקי סלע -מראה מדברי |
 |
| סלע אדמדם -וגלי האוקיינוס |
 |
| מישהו שם שלד סרטן שמצא כאן ,על ערימת אבנים- שמורת המאובנים |
 |
| אגם המלח- טיילת עץ המקיפה את האגם ועמדות תצפית יל ציפורים |
 |
| סרטן הנזיר הזעיר ( כדי לראותו בבירור יש להגדיל את התמונה ) |
 |
| פסל זכרון לאוניית העבדים שטבעה כאן בישוב דיאמנט |
 |
| פסל הזכרון- מבט מהצד |
 |
| מבט על סלע היהלום מפסל הזכרון |
 |
| תצפית על לה מרין וכל האיזור מההר גומייר |
 |
| תצפית נוף פנורמית מההר גומייר |
 |
| נוף מההר גומייר -עוד זווית |
 |
| תמונת נוף פנורמית -מראש ההר גומייר סרטון וידאו שצולם מראש ההר גומייר- נוף ערפילי בגלל הגשם שירד באיזור |
