ההפלגה מברמודה לאי סט מארטן/מרטין
אורכת קצת יותר משישה ימים . לוקח כ-24 שעות לגוף להסתנכרן עם הרוח והגלים
ולהכנס לשיגרת ההפלגה . אנחנו מפליגים לאי הקטן ביותר בעולם המחולק ל-2 מדינות :
סינט מארטן sint
maarten ששייכת
להולנד , בצד הדרומי של האי וסנט מרטין saint martin השייכת לצרפת ,בצד הצפוני של האי . סה"כ בכל
האי כ-70000 תושבים . כמו באיים נוספים
בקריביים , נזקי ההוריקן אירמה מ-2017 עדיין ניכרים : סירות שקועות במים, בתים
שעדיין לא שוקמו וערימות של פסולת שעדיין לא פונו ,אבל החיים ב-2 הצדדים חזרו
למסלולם וזה אומר בין היתר הרבה מאד תיירים שמגיעים הנה בהמוניהם, בעיקר לצד
ההולנדי ,שם יש נמל מתאים שמאפשר קליטה המונית של ספינות קרוז, שעוצרות כאן
בקביעות ונמל תעופה שאליו מגיעות טיסות ישירות מאירופה וארה"ב (ומשמש את שתי המדינות).
מדינת סינט מארטן היא מחוז אוטונומי של הולנד ויש לה דגל והמנון משלה. היא איננה שייכת
לאיחוד האירופאי. השפה הרשמית היא הולנדית ואנגלית והמטבע: גילדן אנטילי ודולר
אמריקאי.
מדינת סנט מרטין ,היא קולקטיב מעבר לים של צרפת ובעצם נחשבת לצרפת לכל דבר ועניין לרבות שייכות לאיחוד האירופאי. השפה הרשמית היא צרפתית והמטבע הרשמי הוא יורו
אנחנו עוגנים במפרץ סימפסון רחב הידיים (simpson bay) השייך לצד ההולנדי ,מצטרפים לעוד הרבה יאכטות
שכבר עוגנות במקום. ממול, מטוסים ממריאים ונוחתים במסלול שנושק בחלקו למפרץ ולחוף
ים מרהיב . ויש גם גשר שנפתח כמה פעמים ביום ומאפשר כניסה ללגונה גדולה ומוגנת היטב שמשותפת ל-2 המדינות..מסביב יש עשרות עסקים שמספקים שירותים שונים
בתחום הימאות במחירים זולים יחסית (אין כאן מיסוי) ובמגוון מעורר השתאות.
גם אנחנו הגענו הנה לבצע רכישות שונות ליאכטה (החלפת מתפיל מים , מנוע חיצוני
לדינגי ועוד..) אבל כמובן שגם טיילנו כאן.
בצד איזורי בילוי רועשים, מספר בתי
קזינו וכביש ראשי פקוק למדי , יש כאן חופים עם חול לבן ומים צלולים ונוף פנורמי
עוצר נשימה ,מהגבעות המקיפות את המפרץ. הרבה
צריפי עץ צבעוניים בצד בתי אבן נמוכים שנועדו לעמוד טוב יותר בסערות ,משובצים בנוף
ירוק.
אחד החופים המתויירים ביותר הוא חוף מאהו (Maho) שממוקם בדיוק מתחת למסלול הנחיתה של מטוסים
בשדה התעופה של האי. המסלול הקצר-2.2 ק"מ -מאלץ את המטוסים להמריא או לנחות
במרחק קצר מאד מהחוף , מה שיוצר חוויה מרגשת
ומפחידה בעוצמתה. גם אנחנו הגענו לשם מצטרפים לעשרות התיירים , ממתינים למטוסים
הנוחתים או ממריאים. . כביש צר מפריד בין הגדר של נמל התעופה לרצועת החוף הציבורי.
שלטים על הגדר מזהירים מפני ההדף של המטוסים . המטוסים חולפים קרוב כ"כ שנדמה
כאילו ניתן לגעת בהם ההדף מהמטוסים הממריאים יוצר גלים ומערבולות של חול בחוף ודוחף בעוצמה אנשים לכיוון המים. כמו בלונה
פארק, נשמעת המייה/זעקה מפיהם של עשרות אנשים :שילוב של הנאה ופחד , צחוק מתגלגל ואנחת רווחה .
גם הטייסים משתפים פעולה לעיתים עם הצופים. מטוס של חברת KLM נערך
להמראה . אחד הטייסים פותח את החלון ומנפנף בידיו לשלום לקהל הצופים וזוכה
לנפנופים נלהבים חזרה. דקות אח"כ הוא נעלם בשמיים . ד"ש להולנד!!
לא מדובר במקום נטול סיכונים- היו כאן בעבר פצועים קשה ואפילו הרוגה אחת
ב-2017 ולא מפליא לכן שהמקום זכה לשם "שדה
התעופה המפחיד בעולם" ובכל זאת...בזהירות
הנדרשת, אפשר לחוות חוויה חד פעמית, רב חושית ובלתי נשכחת. מומלץ!
עיר הבירה של הצד ההולנדי היא פילפסבורג (Philipsburg) -כמה רחובות מקבילים ,שדחוקים על רצועת חוף, בין
המפרץ(great bay) לאגם המלח (great pond) וטיילת יפה ורחבת ידיים לאורך חוף הים. העיר
נוסדה ב-1763 אך אין בה מבנים הסטוריים רבים שעומדים על תילם. אחד מאלה הוא מבצר אמסטרדם שנבנה על צוק
בפתח המפרץ הענקי וממנו נשקף נוף מרהיב של העיר וכל האיזור. אוניות הקרוזים עוגנות
בנמל הסמוך ופולטות לעיר מאות מבקרים ובהתאם החנויות כאן מוכוונות תיירים ונלחמות
על הלקוחות. זה אומר אין ספור פניות והצעות ממוכרים להכנס לחנותם והופך את כל
חווית הביקור להרבה פחות מהנה. (אגב פגשנו כאן צעירה ישראלית שמנסה לשכנע עוברי
אורח להכנס לחנות קוסמטיקה . היא הגיעה לכאן מקנדה שם מכרה קוסמטיקה בדוכן בקניון.
לא ברור כיצד התגלגלה הנה... "רוצים להכנס לראות מה יש לנו להציע"היא שואלת ,לא
מפספסת הזדמנויות ... אנחנו מסרבים בנימוס). ברחוב הראשי יש חנות צבעונית שמוכרת משקאות גוייבה ברי (guayavaberry) ומאפשרת גם טעימות. המבנה היפה שימש כבית כנסת במאה ה-18 ובהמשך עבר גלגולים שונים. לא מדובר בגוייבה כפי שסברנו אלא בפרי שגדל על עץ בקריביים וקצת מזכיר אוכמניות בגודלו . משקה גוייבה ברי ,עם רום וקנה סוכר נפוץ מאד בצד ההולנדי ובמיוחד בכריסמס. והטעם? חמוץ מדי לטעמנו...
בסמוך נמצאת כנסייה עם פסלים צבעוניים ונאיביים במה שנראה כמו דמויות מאגדה. מדובר בפסל שמזכיר למאמינים את נס המפגש של 2 ילדים באלפים הצרפתיים עם מרי הבתולה הקדושה. אפשר רק לנחש את תוכן השיחה ,באשר תוכנה לא רשום. ולמאמינים יבושם....
אגב הרבה מהעסקים באי מחזיקים שומר במדים
, חלקם בליווי כלבים אימתניים . לא מדובר רק בבנקים וחנויות תכשיטים ,אלא גם בסופרים,
בתי מרקחת , מסעדות ועוד ועוד. לא יודעת
עד כמה זה מרתיע עבריינים פוטנציאליים ,אבל בטוח שזה מספק הרבה
מקומות עבודה לתושבים.
כמובן שביקרנו גם בצד הצרפתי שידוע בחופי הנודיסטים שלו , ובאוכל מעולה המשלב
אוכל קריאולי רב טעמים ועידון צרפתי. (יש כאן לא מעט מסעדות שף קטנות ). ומה עם בגט ?
המוכר בחנות הציוד הימי בצד ההולנדי , צייד אותנו בכתובת למאפייה בצד הצרפתי ,שלטעמו מייצרת את הבגטים הטובים באי. לאחר חיפוש ארוך התברר כי המקום נסגר, אבל יש שפע של מקומות אחרים שמוכרים בגטים.
אגב, את הבגט הכי טוב ,טעמנו דווקא בצד ההולנדי !
עיר הבירה של הצד הצרפתי ,מריגו (marigot
) ,שוכנת על החוף המערבי של האי . ברחובות הראשיים הסמוכים לחוף מרוכזים בתי העסק
והמסעדות ויש לא מעט בניינים קולוניאליים ,עם זאת בהשוואה לצד ההולנדי ,האיזור כאן
הרבה פחות מפותח ונזקי ההוריקן בולטים כאן יותר .בכלל הרבה יותר שקט כאן מהצד
ההולנדי וגם מגיעים הנה הרבה פחות תיירים . גולת הכותרת בעיר הוא המבצר המתנשא
מעליה וממנו נשקף נוף מרהיב של כל האיזור
וגם שוק גדול ( פעמיים בשבוע) המשתרע לרגלי המבצר ומציע שלל פירות וירקות טרופיים לצד ביגוד בשלל
צבעים ומזכרות כמובן!
עוד בצד הצרפתי-ביקרנו בלגונה הסגורה oyster pond שרק פתח צר מוביל אליה, וקו
הגבול שבין צרפת והולנד עובר בדיוק באמצעה. ביקרנו בצד הצרפתי שלה וגם בצד ההולנדי. ההבדל בין הצדדים ניכר : הצד ההולנדי צפוף
.תנופת בנייה ולא מעט מלונות בני מספר קומות,שמכערים את הנוף. הצד הצרפתי כפרי
ומרווח יותר ,משלב משעולי הליכה מקסימים בינות למצוקים ולים ועליהם. המלונות כאן קטנים ומשתלבים בנוף.
כמה מיילים הלאה, מול היישוב הכי צפוני באי-קול דה סק (( cul de
sac נמצאים מספר איים קטנים שיש בהם חופים
פופולריים אליהם ניתן להגיע בשייט בלבד. מעבורות קטנות גומאות את הדרך ,והביקוש
גבוה.
אנחנו עגנו מול האי פינל (pinel ) שהוא חלק משמורת טבע ,במפרץ שפניו כפני מראה בצבע טורקיז . יש באי
רציף קטן, חוף לבן ומסודר ומסעדה קטנה. האי מרושת בשבילי הליכה וניתן בנוסף לחצות אותו לצדו השני , לחוף " פראי
"מלא אלמוגים וצדפים. למי שמחפש להתבודד- זה המקום!
האי נסגר בשעה חמש אחה"צ ומי שנשאר כאן זה
בחור גרמני שנשכר כדי לשמור על המקום ,למשך כל עונת התיירות (כחצי שנה ). הוא חי כאן באחד
המבנים השייכים למסעדה, כשרק כלב מקומי מארח לו לחברה. הוא מספר לנו כי עבר לגור
באי לפני כעשרים שנה , עוסק בעבודות מזדמנות. העבודה הזו מושלמת עבורו : שפע של
שקט ושלווה ואם צריך, הציוויליזציה נמצאת ממש קרוב.
סיכומון- למרות שמדובר בשתי מדינות ויש קו גבול המסומן במפה , הוא לא קיים במציאות ולא תמיד ניתן לדעת
מתי עוברים למדינה השכנה. (לעיתים יש שלט המברך את הבאים ) .המעבר הוא חופשי , ויש שירות מיניבוסים המכסה את כל האי . אגב גם המוניות וגם התחבורה הציבורית משתמשים במיניבוסים דומים. אז איך מבדילים ביניהם? ליד מספר הרישוי של הרכב רשום : bus או taxi ודי קשה לזהות ממרחק ....
למרות שהן חולקות שטח קטן ולמרות שלצרפת יש חלק גדול יותר(60%) ופחות תושבים , יש
כאן דו קיום של שלום ,הלכה למעשה ,כבר מאות שנים ( הסכם החלוקה בין המדינות נחתם ב- 1648) .מעורר קינאה!!
לא: ה"עם הנבחר" , לא "מורשת אבותינו" לא "אף שעל"
ושאר מילים טעונות . סתם חיים רגילים ,של אנשים רגילים. מקסימום מחליפים בדיחות על
חשבון הצד השני.
אחת האגדות למשל ,מסבירה כי הצרפתים וההולנדים החליטו לחלק את האי בדרכי שלום ועל
כן סוכם על תחרות בין הצדדים: הנציג הצרפתי ילך צפונה לאורך קו החוף ויקיף את האי , והנציג ההולנדי ילך דרומה ,עד
שהם יפגשו. הקו שימתח בין נקודת ההתחלה ונקודת המפגש , יגדיר את קו הגבול.
כל משתתף בחר שתייה לדרך בהתאם לתרבותו: הצרפתי בקבוק של יין אדום וההולנדי בקבוק
של ג'ין הולנדי(ואולי זה היה יותר מבקבוק...)
התוצאה: נציג הולנדי שיכור יותר ,עם ביצועים אתלטיים פחותים, שהביאו לכך ששטחה של
צרפת גדול יותר.
ועוד על דו קיום –.במפרץ סימפסון הכרנו את מארי וסטוארט –היא אנגליה ,הוא מדרום
אפריקה שחיים כאן מעל 20 שנה שנה ומנהלים בין היתר חוג ל-ski surfing (שזה קייקים צרים וקלים במיוחד שניתן לגלוש עליהם על גלים) .הם גרים בצד
הצרפתי ואת החוג מקיימים בצד ההולנדי והתלמידים מלאומים שונים ,מכל קצוות האי. גם אמיר הצטרף לחוג בתקופת שהותנו שם.
יש כאן מסעדה טובה של ישראלי,הם אומרים ולוקחים אותנו לאכול במסעדת
"ירושלים הקטנה"
שמגישה אוכל ים תיכוני ,לרבות חומוס ופלאפל ושוורמה מיוחדת, שמוקפצת על האש (אין מתקן שוורמה). בעל הבית ,הוא תושב מזרח ירושלים לשעבר
שחי כאן הרבה שנים ומרוצה מחייו. הפולטיקה לא מעניינת אותו לדבריו . יכול להיות
ששם המסעדה מרמז לגעגועים לעברו ואולי מדובר בצעד שיווקי שנועד למשוך קונים ואולי
סיבה אחרת. כך או כך: המסעדה משגשגת . לאוכל טעים וזול יחסית תמיד יש ביקוש
,במיוחד בסביבה עתירת תיירים רעבים.
יש הרבה מהגרים באי כולו ,דבר שתורם
לגיוון רב באוכלוסייה ובתרבות איש לא רואה
בהם איום והם חלק מהמרקם האנושי של האי. דו קיום-אמרנו?
ועוד סיפור קטן: יצא לנו לבקר במרפאת רופא בשני הצדדים, וזאת במסגרת
ההיערכות לקבלת חיסונים לקראת הביקור בדרום אמריקה. השירות שקיבלנו בשני הצדדים
היה מעולה- הרופא הצרפתי , בירר ומצא שאין בצד הצרפתי את כל החיסונים הנדרשים (
שבועיים לפחות עד שיגיע החיסון לקדחת צהובה) ועל כן יצר קשר עם רופא בצד ההולנדי
ומשמצא שיש שם את כל החיסונים, הנדרשים הפנה אותנו אליו . דר ואן הוך קיבל אותנו
להתייעצות והדרכה ללא עיכובים . די מפחיד לקרוא באינטרנט על הסיכונים האפשריים
בחיסונים ,במיוחד בקדחת צהובה וגם לגיל יש משמעות ביכולת התמודדות טובה יותר עם
נגיפים מוחלשים למיניהם .אז באנו עם רשימת שאלות. קיבלנו תשובות ענייניות
ומקצועיות ואחרי שעה קלה ,ארבע זריקות (שניים בכל כתף) וחיוך, יצאנו מן המרפאה. קיבלנו שירות
מעל ומעבר למצופה.
זהו . אנחנו מסודרים לעשר השנים הקרובות...(חוץ מעוד חיסון שצריך לחזור עליו בעוד
חצי שנה).
ואחרון- במפרץ סימפסון פגשנו
את החברים שלנו יעל ועופר שחצו את האטלנטי מעל 20 יום ועגנו ממש לידנו. יחד עברנו לעגון בצד הצרפתי . בהמשך, כל אחד פנה
לדרכו: יעל ועופר המשיכו לארה"ב , אנחנו המשכנו דרומה בדרכנו לאי הבא: סנט
ברתולומאו או בקיצור סנט ברתס. נעמתם לנו מאד חברים. להתראות בנקודה הבאה אי שם בגלובוס
!!!
וגם נפרדנו לשלום ממארי וסטוארט ,שסייעו לנו להתמצא בנבכי האי ככל שנדרש וישארו בקשר
איתנו גם בהמשך . להתראות בפעם הבאה שנגיע לקריביים. !
מנהלות ועלויות:
אפשר לבחור האם להכנס לאי דרך הצד הצרפתי ,או דרך הצד ההולנדי.
בצד ההולנדי-הרישום נעשה דרך פקידים מקומיים .
דמי רישום ליאכטה שלנו(52 פיט) 40 דולר
לשבוע . אם רוצים לעבור את הגשר המתרומם
ללגונה הפנימית השקטה יותר צריך להוסיף עוד 40 דולר (אמריקאי). אישור כניסה ניתן לחודש
ימים בלבד. אפשר לצאת לצד הצרפתי ואז לחזור ולקבל עוד חודש...
בצד הצרפתי- רישום באמצעות מחשב הממוקם בתוך חנות ימית .
והעלות? 2 דולר בלבד!!
ובנוסף לא צויינה כל הגבלה בזמן שהייה (יתכן שזה כמו בצרפת ל-3 חודשים. לא בדקנו).
בקיצור :עדיף להכנס דרך הצד הצרפתי .
