הכנות אחרונות ליציאה לאטלנטי מקאבו ורדה: הסירה נבדקה וערוכה ,חבל החיים כבר
קשור לאורך כל הסיפון , אימון אחרון של "אדם בים" במפרץ של מינדלו. גם
המקפיא כבר מלא באוכל מבושל-מנות עיקריות –(כבר ראינו בדרך לכאן מהקנריים
,שהאוקיינוס יכול להיות ממש "קשוח" ואולי יקשה על שהייה ממושכת במטבח(. ויש מלאי של עוגיות שוות שהכנתי לקראת החצייה . תדלוק אחרון .
התחזית מצויינת : רוח גבית בעוצמה של 20 קשר וגלים באותו כיוון. התרגשות באוויר . לפנינו 2000 מייל ימי, בלי עצירות , מרחבים
עצומים של מים (20% משטחו של כדור הארץ ) ומעט כלי שיט .
יוצאים
לדרך: יחד איתנו יוצאת לדרך יאכטה נורווגית עם משפחה שהכרנו במפרץ. תוך מספר שעות הם נעלמים מהאופק ואח"כ גם
מה AIS ( מערכת
לגילוי וזיהוי כלי שיט) . אנחנו לבד.
בשעות הראשונות אנחנו מטלטלים בחוזקה בניגוד
לציפיות. גלים גדולים(3-4 מטר) מכים בנו מהצד בעוצמה ומחייבים להחזיק כל הזמן כדי
לא לעוף. מקווים שזה זמני וקשור להשפעת האיים של קאבו ורדה ...בסופו של דבר הרוח
והגלים "מסתנכרנים" יחד ,דוחפים אותנו קדימה במהירות. מדי פעם מגיע גל גדול יותר דוחף מהצד,מוציא את הסירה ממסלולה לרגע קט ואז היא חוזרת לשעוט קדימה. אנחנו מסתגלים לקצב של האוקיינוס : האוקיינוס שוצף .הגלים עוצמתיים,
מתיזים עלינו שפע של מים. מרשים. פותחים את המגן נגד נתזים שמכסה את כל הקוקפיט ,
מכל הצדדים ושומר אותנו יבשים. הרוח שומרת על עוצמה קבועה והחלוץ מתוח על מתקן
מיוחד לקליטה מקסימלית שלה. יש טלטולים כמובן , אבל מתרגלים די מהר . נכנסים לשגרה של עירות ושינה. מוסיקה ,הרבה
ספרי קריאה , תשבצים. מעט ספורט( במסגרת המגבלות)
ומעט בישול כשמתאפשר (כולל אפיית לחמים מעולים כשנגמר המלאי הקיים) . ומה
עם דיג? הרעיון נפסל גם משום שהים גועש, הגלים גבוהים והיציאה מחוץ לסיפון מסוכנת
ולכן מוגבלת למצבים שמחייבים יציאה ועם חגורת הצלה מאובטחת בלבד.
בכל יום אנחנו עדים ללהקות של דגים מעופפים (הנקראים דאוניים)מזנקים בין הגלים וחלק גם מעל סיפון
היאכטה. הם בורחים מן הסתם מדגים גדולים
יותר שרוצים לטרוף אותם ואולי גם אנחנו מבהילים אותם . בכל יום יש כמה דגים שלא צולחים את הזינוק ונשארים על
הסיפון . צריך לעשות סיבוב על הסיפון
ולזרוק חזרה למים, כדי שלא ירקיבו. הים מלא בצמחייה כתומה-חומה שצפה על הגלים.
מיילים על מיילים, לכל אשר העין פונה. מסתבר לנו בדיעבד שזוהי אצה שנקראת סרוגסום
החיה באיזורים טרופיים. היא מתרבה במהירות ומהווה בשנים האחרונות מטרד של ממש בים
הקריבי ,מאחר שהיא מצטברת בחופי הים בערימות ענק ומרקיבה . במבט מקרוב ניתן לראות
בועיות גז שעוזרות לה לצוף על המים.
במשך כל ימי ההפלגה ראינו בעין שתי אוניות בלבד. עוד שלוש היו רחוקות מאד
וניצפו במכשיר ה-AIS בלבד. מדגישים עוד יותר את
העובדה שאנחנו די לבד במרחב העצום הזה.
ככל שמתקרבים לברבדוס ,מזג האוויר מתחמם ומדי פעם אנחנו חוטפים ממטרי גשם שמלווים תמיד
ברוחות חזקות יותר . התחושה מדהימה. מים וקצף מכל הכיוונים וראות אפס ואז הכל
חולף וחוזר למה שהיה קודם לכן. כ-35 מייל מברבדוס כבר רואים ציפורים !! והנה גם האי מרחוק ,בערפל וכשמחשיך גם רואים המון אורות. הגענו.
סיכומון: חצינו את האטלנטי לצידו השני של הגלובוס בזמן טוב, 11 ימים (קצת פחות)
וכמעט ללא תקלות. רוחות הסחר שליוו במשך מאות שנים ספינות בנתיב אותו עשינו, לא
הכזיבו גם הפעם ודחפו אותנו בעוצמה כל
הדרך לברבדוס. אנחנו היינו שחקנים משניים בהצגה הזאת .
חששות? ברור. יש המון סיפורים על אנשים שחצו את האוקיינוס: תקלות שהשביתו את הסירה , סערות בלתי צפויות, נפילה לים
...ושאר צרות.. לא חושבים על זה כל הזמן ,אבל זה אי שם ברקע. ממתין לרגע המתאים. למשל , כל
יציאה של אמיר מחוץ לקוקפיט מלווה בדריכות . היאכטה מטלטלת, הגלים גבוהים אפשר בקלות לעוף למים, ממש רגע לפני שמצמידים את התופסן של
חגורת ההצלה לחלק קבוע בסירה.
עוד
דוגמה? באמצע ההפלגה אני מוציאה בקבוק קולה המאוחסן מתחת לרצפת הסירה ומגלה רטיבות. שלולית. היא לא אמורה להיות שם. הלב מחסיר פעימה. שתיים... הראש טס
למחוזות אפלוליים.
אמיר בודק: מתברר כי הסיבה היא עודף של מים מותפלים. עושים בדיקה בכל הבילג'ים(מתחת לריצפת הסירה ) ומגלים עוד נזילה זעירה מנקודת
החיבור של ה-bow thruster ( מערכת ניהוג חרטום חשמלית ) עם הסירה. הידוק של האטם וייבוש המים. חזרנו להיות יבשים.
.סה"כ המפגש הבלתי אמצעי הזה, עם הטבע לא פשוט ,אבל רב חושי ומרשים
עוד כמה מילים על הזמן במהלך ההפלגה הארוכה הזאת: ראשית , תחושת הזמן קצת הולכת
לאיבוד בשיגרה היומיומית. שנית-הזמן עצמו
משתנה ככל שמתקדמים ומתרחקים מגריניץ'
מערבה. השעונים בסירה ובטלפונים הניידים שלנו ,מראים כל אחד זמן אחר. אז מה השעה?
לא ממש חשוב.. עוד יום ,פחות יום. הזמן חזר להיות חשוב כשהגענו לברבדוס בלילה.
עייפים . ביררנו את שעת ההגעה:2230.
ביקשנו מרשויות הנמל בברבדוס לעגון במפרץ ולבצע הליכי כניסה למדינה למחרת. התשובה:שלילית.
נאלצנו להכנס לתוך הנמל המסחרי ,לחפש היכן צריך לעגון( האיש בקשר מוסר שם של אוניה, כנקודת ציון ולא הצלחנו לשמוע היטב ) , ואז למצוא רציף ענק המותאם לאוניות ולא
ליאכטות, בלי אף אחד שממתין לנו....(עצרנו מישהו שעבר שם ולא ממש ידע לסייע
בקשירה). בסופו של דבר סיימנו הליכי רישום ותשלום ובשתיים עשרה בלילה ,עגנו במפרץ
שמחוץ לנמל, מול עיר הבירה בריג'טאון(bridgtown). ברוכים הבאים לברבדוס.
בבוקר הבחנו כי ממול
נמצא חוף ים מדהים ביופיו וכמובן בקרנו בו: חול לבן ורך המזכיר אבקת סוכר. עצים ושיחים סמוכים לקו המים חלק עם מיני פירות לא מזוהים (לא יודעת אם אכילים) וים
טורקיז מזמין. מזג האוויר כאן חמים ולח. בסביבות 28-30 מעלות (זו תקופת החורף כאן) . מדי פעם יורד גשם. הרוח נושבת רוב הזמן מסייעת בהפגת החום ,במיוחד כשעוגנים במפרץ.
ברבדוס היא מדינה דמוקרטית. יש בה כ-300,000 תושבים, רובם שחורי עור ,צאצאי העבדים
שהובאו הנה במאה השבע עשרה ע"י הבריטים ששלטו כאן עד למתן העצמאות ב-1966 ובהתאם
השפה הרשמית כאן היא אנגלית . היא נחשבת אחת המדינות העשירות ביותר במזרח הקריביים ,עם
זאת כ-20% חיים בעוני .
פגשנו כמה מהעניים האלה ממתינים בתור שקט
ומסודר,בכיכר המרכזית של בריג'טאון-כיכר גבורי האומה . כאן מתנדבים מחלקים מנות של אוכל חם לנזקקים. ממול מוצב פסל של האדמירל הבריטי נלסון שמאד מוערך כאן ומזרקת 3 הדולפינים מ-1865 שמנציחה את תחילת השימוש במים זורמים באי . מפתיע לראות כי המדרכות כאן מלאות
בדוכנים מאולתרים , ובמוכרים המציגים את מרכולתם, ממש ליד פתחי מבני ציבור ,חנויות ומרכולים , מתחרים איתם ישירות וממחישים שכאן זה לא לונדון.
לא רחוק ממרכז העיר ראינו חנות ענקית למוצרי קוסמטיקה, שמיועדת גם לסטונאים. הרבה מוצרים מיובאים מארה"ב .אחד המוכרים כאן מנסה לנחש באיזה שפה אנחנו מדברים? גרמנית? ספרדית? ספרנו לו שזו עברית ואנחנו מישראל. מיד הוא מעדכן אותנו שבעל החנות ישראלי. ומה שמו? מחמוד. הוא קורא לו . מחמוד מקבל פנינו בחביבות ובסקרנות . הוא יליד מזרח ירושלים וישראל בשבילו היא זכרון רחוק .הוא חי בברבדוס ,לאחר שהיגר אליה מארה"ב, שם חי שנים רבות. הוא שותף בכמה חנויות באי ויש לו עסקים נוספים בעוד איים. מסודר מאד. ספרנו לו על המסע שלנו. הוא התפעל. לא דברנו פולטיקה ,מעבר להסכמה שרוב האנשים -יהודים וערבים- רוצים לחיות את חייהם בשקט(קלישאה זה נכון ובכל זאת יש בה משהו...). היה נעים להכיר ובסוף קבלנו הנחה על המוצרים שרכשנו ,בלי שביקשנו. תודה.
בעיר העתיקה ובאיזור המחנה הצבאי הבריטי
יש מבנים יפים רבים בסגנון קונולינאלי בריטי ,חלקם מעץ ,עם מרפסות לצינון
מהחום והלחות . בלב העיר זורם נחל שמחלק את העיר לשני חלקים .בשפך שלו יש נמל קטן ושני גשרים
שמחברים בין הגדות.המבנים הבולטים ביותר כאן הם בנייני הפרלמנט (בסגנון ניאו גותי). יש המון קתדרלות וכנסיות לכל הפלגים השונים של הנצרות . לדת כאן יש מקום מרכזי והיא משולבת היטב במרקם
החברתי והתרבותי. בכל מקום ניתן לפגוש באנשים המחלקים פרוספקטים של הזרם/כנסייה
שלהם ומנסים לשכנע להגיע לפעילות שלהם . יש מטיפים במקומות מרכזיים המדברים בלהט
על ישו המושיע ויש פעילויות גם לבני נוער וילדים בכנסיות ובבתי הספר, כולל תפילת
בוקר בפתיחת יום הלימודים. אגב חינוך-פגשנו על הגשר בעיר קבוצת ילדים עם המורות
שלהם, מחזיקי שלטים שהם הכינו בעד שלום ואהבה ונגד אלימות ומלחמות. המורה הסבירה
לשאלתנו, כי מדובר בפעילות שוטפת כחלק מהחינוך של הילדים לסובלנות ולא בגלל אירוע
ספציפי שקרה באי.
ועוד על
חינוך ותרבות- הנימוס הבריטי בולט ,בתוספת מעורבות ואכפתיות כלפי אחרים, לעיתים על
גבול החדירה לפרטיות:
דוגמאות: הרבה מברכים בברכת בוקר טוב/צהריים טובים וכו' ושואלים מה שלומנו.
ישבתי על מדרכה מחוץ לחנות, ממתינה לאמיר. מישהו שאל אם אני עייפה ואם אכלתי כבר
ארוחת צהריים... לא? אז אולי כדאי שתאכלי.
מישהי העירה לי כי קפצתי מעל גדר ואחרת שישבה לידי בתחנת האוטובוס ,ציקצקה
בלשונה ושיתפה אותי בדעתה על השיער הצבוע בירוק/כחלחל של צעירה מקומית. ועוד מישהו
באוטובוס העיר לאמיר שהוא צריך להתגלח....וכיוצ"ב.
ועוד על אכפתיות –חברת החשמל שוכנת במבנה עתיק ויפה . שאלנו את השומרת בכניסה, האם יש
מוזיאון למקום. היא לא ידעה והתקשרה למישהו במשרדים ואז ביקשה שנמתין . מישהו בדרך
אלינו.
חיכינו קצת וראינו שאיש לא מגיע. הודינו לשומרת ואמרנו שאנחנו מוותרים. היא ביקשה
מאד שנמתין והתקשרה שוב. תוך מספר דקות הגיעה עובדת של החברה והתנצלה על העיכוב . אין
מוזיאון לחברת החשמל ,אך במלאת 100 שנה לחברה, יצא ספר מהודר המקפל בתוכו במלל
ובתמונות את כל ההסטוריה של האי והחברה והיא חיפשה עותק עבורנו. אמרה והגישה לנו
את הספר כשי. מחווה שכלל לא ציפינו לה. ספונטנית ומרגשת.
ביקרנו כאן גם בבית הכנסת היהודי- נידחי ישראל- המשופץ ,במוזיאון ובבית הקברות
היהודי –כולם באותו מתחם. בית הכנסת נבנה על ידי יהודים מברזיל שנמלטו ממנה בשל
רדיפות הפורטוגזים ששלטו שם ב-1654. הקהילה היהודית שגשגה כאן שנים רבות ועד
ל-1920 לערך . תהליך התדלדלות טבעי גרם לסגירת המקום ומכירתו והזנחתו עם השנים.
כיום יש קהילה יהודית קטנה באי. המבנה הוחזר לקהילה ושופץ בעזרת תרומות. המקום
יפהפה ושווה ביקור. לא רחוק מכאן נמצא מסלול מירוצי סוסים מטופח ויציעי עץ מוגבהים
לקהל . זהו אחד מענפי הספורט החביבים כאן (יחד עם פולו קריקט וגולף) ויש לא מעט
מקומות בהם מוקרנים מירוצי סוסים מאנגליה בשידור חי ומתבצעים הימורים על הסוס המנצח.
ביקרנו עם
האופניים, בכמה שכונות בפרברי העיר. בינות לעצים ושלל צמחייה שוכנים בתי עץ קטנים
עם מרפסת וגינות זעירות, חלקם צבועים בצבעים צבעוניים ומטופחים, אחרים מוזנחים
ודלים . גם הכנסיות כאן פשוטות וצנועות .
ליד אחת הכנסיות פגשנו במשפחה עם זוג תאומים בני 3 שבועות שאך זה סיימו טקס ברכות לכבוד הולדתם בכנסייה. כמובן שכולם מכירים את ישראל, ארץ הקודש וחולמים להגיע לבקר .
בדרך ראינו כי בפארק המרכזי בעיר- פארק המלכה-מקימים סככות ואוהלי ענק. מתברר שבעוד
מספר ימים תתקיים תערוכה חקלאית שנתית . כמובן שהגענו . יותר משהיו כאן חידושים ומיצגים חקלאיים ובעלי חיים, היו כאן דוכנים לממכר אוכל וטובין למיניהם. מדי פעם נערכו הופעות
מוזיקליות וגם תחרויות שונות, למשל אכילת אבטיחים. היה משעשע. פגשנו כאן בפארק עץ באובב ענק (אחד משניים באי)
שגילו מוערך ב-1000 שנה ואינו אופייני לאיזור (זה עץ שחי במקומות יבשים) ומיד
נזכרתי בסיפור על הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט אכזופרי, שבין היתר מזהיר ילדים מפני
עצי הבאובב. עבורנו זה מפגש ראשון ומענג עם העץ המופלא הזה .
עוד בברבדוס : ביקרנו בשמורת הטבע (wildlife reserve) המשמשת בית לבעלי חיים שונים ,לרבות להקה גדולה
של קופים ירוקים שיוצאים ונכנסים לשמורה באופן חופשי ואפשר לפגוש בהם בשבילים ובכל
מקום בשמורה . יש כאן עוד חיות רבות ,חלקן מסתובבות באופן חופשי ( למשל צבים גדולים וטווסים) וחלקם בכלובים (למשל נחשים ואיגואנות). שעת ההאכלה אחה"צ היא הזדמנות לפגוש בכל החיות יחד ולצפות באינטראקציה ביניהם ,שמאפשרת להם לאכול
מאותה ערימה של פירות וירקות, בלי להפריע זה לזה. מרתק. עוד בשמורה יער גשם טרופי ,שמומלץ
לטייל בשביליו . מגוון של עצים (כמו מהגוני) ושיחים עם שלטי הסבר מאירי עיניים
ובקתת תצפית עתיקה על ראש הגבעה (שימשה בעבר לתקשורת באמצעות איתות בין מאחזים
צבאיים).
לקראת
סיום- סיפור קטן על התחבורה בברבדוס שמראה עוד צד בתרבות המקומית:
כדי להגיע לעיר סמוכה, נאלצנו להמתין כשעה וחצי לאוטובוס הציבורי , במקום 20 דקות
כרשום בלוח הזמנים הפורמלי. מתברר שזה קורה הרבה כאן ולוח הזמנים הוא יותר בגדר
המלצה...ועל כן ,התפתחה באי תחבורה פרטית מקבילה של מיניבוסים, במחירים דומים לתחבורה
הציבורית. מצויין.
עלינו על
מיניבוס כזה בדרכנו חזרה משמורת הטבע. המיניבוס צר ובשטחו דחוסים
ספסלים צרים ומעבר המיועד לעמידה. אני מצאתי מקום ישיבה ומצאתי עצמי דחוסה בין
האשה שישבה לצדי והכרס הנדיבה של מי שעמד לידי , מחזיקה בחוזקה במשענת הכסא שלפני ,כדי לא לעוף בסיבובים החדים. אמיר לעומת זאת עמד כשידיו אוחזות במוט ההחזקה שמעליו
וקיבל הנחיה מעוזר הנהג ,לעמוד באופן שיאפשר לדחוס יותר אנשים (ידיים אוחזות בשני
מוטות מקבילים ) . ממש הנדסת המרחב. וכל זה מתובל במוזיקה מחרישת אזניים , מעין
מלל מונוטוני משולב במוזיקה . קודח במוח ואין לאן לברוח. בשלב מסויים בנסיעה התפנה
מקום בסוף האוטובוס. אמיר ישב על ספסל שמתחתיו מוקם סאב וופר ענקי . הצלילים
מועצמים ומורגשים בכל נים בגוף . כאב ראש מתפתח ואפילו בחילה. בקיצור: נסיעה
מהגיהינום. מה שמעניין הוא שהסתכלתי על האנשים סביב שהיו בגילאים שונים. לא נראה
שמישהו מתרגש או סובל. הם רגילים לזה וכנראה אין להם ברירה ואולי צריך להיות
ברבדוסי כדי לצלוח נסיעה כזו (מעל שעה) .בשבילנו זה בהחלט חד פעמי !
ביום האחרון שלנו בברבדוס אכלנו בעיר אויסטינס (oistins,)ארוחת דגים מעופפים (סוף סוף מצאנו מסעדה
שמגישה אותם) במתחם מסעדות עממיות . ספסלי העץ בחוץ מלאים מבלים ויש הופעה של זמר ונגן
בתופי מתכת (הנקראים steelpan) שמקורם בטרינידד וטובגו וגם הופעה של רקדנית שרקדה את ריקוד
הממבו וגילתה גמישות מדהימה במעבר מתחת לקרש שהונמך כל הזמן. היה טעים ונעים. סוף ראוי לשהות שלנו
כאן
להתראות ברבדוס . היעד הבא-האי סנט לוסייה( saint lucia) ועל כך בפוסט הבא.
 |
| מבט אחרון לעיר הבירה של קאבו ורדה לפני התחלת החצייה |
 |
| דגים מעופפים בגדלים שונים |
 |
| האטלנטי בדרך לברבדוס |
 |
| אצות הסרגוסום -לכל מלוא העין |
 |
| האצה מקרוב- בועיות גז מסייעים לה לצוף(בתוך מה שנראה כמו כדור) |
 |
| האטלנטי בדרך- |
 |
| שקיעה ממש בסמוך לברבדוס |
 |
| נמל ברבדוס-חונים ברציף המיועד לאוניות עד לסיום הליכי הכניסה לאי |
 |
| קשת בענן לאחר גשם-ברבדוס |
 |
| גשר על המים בברידג'טאון . ברקע שער העצמאות |
כ
 |
| - מחלקה נפרדת למי שמת מקדחת צהובה-בית הקברות האנגלי העתיק-בדרום האי. |
 |
| עץ בבית הקברות העתיק-שורשיו נאחזים היטב בקרקע |
 |
| בניין חברת החשמל. |
 |
| בניין מעוטר-בריג'טאון |
.
