את המרחק הקצר שבין האי סנט
מרטין /סינט מרטן לאי סנט ברתלמי או בקצור סנט בארטס (st barts) אנחנו גומאים בחמש שעות הפלגה . סנט בארטס (שנקראת על שם אחיו של קולומבוס ,שגילה את המקום}
היא קולקטיב מעבר לים של צרפת. האי הררי
וסלעי ועל כן פחות התאים לגידולים חקלאיים ,על כל הכרוך בכך ( למשל- כמעט ולא הגיעו הנה עבדים מאפריקה)
.
נמל הכניסה היחיד לאי הוא בעיר גוסטביה (gustavia ) במערב האי ולשם אנו
נושאים פנינו. מצוק יפהפה הנישא מעל מי מפרץ בכחול עמוק מקבל את פנינו . הרבה יאכטות ענק עוגנות כאן מצויידות במיטב
מתקני הנופש והספורט הקיימים. די קשה לעגון כאן ,בגלל קרקע סלעית ברובה . עיר הבירה
גוסטביה על בתיה אדומי הגגות והנמל הקטן
שלה ,משתרעים בקצה המפרץ ,מוגנים ע"י
מבצרים המתנשאים במצוק מעליה. . העיר נקראת
על שם המלך גוסטב השלישי מלכה של...שוודיה. כן!
מתברר כי האי נחכר על ידו למאה שנה
לערך( במאה ה-18) ואח"כ הוחזר לצרפתים. למורשת השוודית נותרו מעט סימנים( כמו מספר
מבנים שנותרו מאז, שמות שוודיים לכמה ישובים ומבצרים ושלושה כתרים בסמל של האי ) .
באי חיים כ-7000 איש שמתפרנסים בעיקר מתיירות יוקרה . האי נחשב מקום מפלט לעשירים
ומפורסמים והם מגיעים הנה בהמוניהם . פרנסי האי מפרסמים בגלוי רשימות של כל המי
ומי שמגיעים הנה לנופש , חלקם רכשו כאן וילות מפוארות -ביונסה , לאונרדו דה קפריו,
הבליונר רומן אברמוביץ ועוד ועוד. (חבר מביא חבר??)
אז מה מושך את העשירים הנה? כמובן-חופים מרהיבים ומים צלולים ונופים מדהימים
בנוסף האי נהנה מבידוד יחסי מההמונים, מאחר והגישה אליו מוגבלת ויקרה
(ביאכטות או במטוס קל מאי סמוך) . ואיך אפשר בלי שופינג? שפע חנויות אופנה
יוקרתיות (איב סן לורן, הרמס, לואי ויטון , דולצ'ה וגבאנה ועוד) המציעות שלל בגדים
ואביזרים משלימים לכל שעות היום , כולל שמלות ערב עתירות פייטים ,חנויות תכשיטים , גלריות אומנות ורהיטים ושאר
אביזרים מעוצבים מהצד היקר של הסקלה. ומה
עוד ? שפע מסעדות שף ששמן יצא למרחוק ולא
פחות חשוב- באי הזה אין פשיעה , עובדה שהופכת אותו לנדיר במיוחד ותורמת ללא ספק
לשקט נפשי . בקיצור: כל מה שהעשירים אוהבים באריזה קומפקטית ונוצצת.
די מוזר לראות נשים אלגנטיות מטופפות על נעלי עקב
, מתוכשטות בכבדות ,בכובעי קש רחבי שוליים , מטופפות בטיילת, צעיפיהן
השקופים מתבדרים ברוח, נראות כאילו יצאו הרגע ממגזין אופנה. משל היינו בלב פריז ולא בלב הקריביים. הזדמנות
עבורנו להציץ מקרוב באורח חיים שונה מאד משלנו. סוג של חוויה אנתרופולוגית. כמובן שלא כל התושבים עשירים, ולא כל החנויות "מעושרות" ,אבל החיים כאן סה"כ לא זולים.
אם
מתרחקים קצת ממרכז העיר גוסטביה , מגלים עיירה שקטה שמאד מהנה לשוטט בסמטאותיה
ובנמל שלה . טיפוס לא קשה למבצרים בשני קצות המפרץ מאפשר מבט פנורמי על כל העיר
והמפרץ. מרהיב.
אגב – באחד המבצרים, פגשנו חבורת צעירים שהגיעו הנה עם בירות לצפות בשקיעה. מתברר
שהם תושבי צרפת (בורדו) שהגיעו הנה לעבוד במלונות למספר חודשים, בורחים מהחורף
בצרפת. גם עבורם סנט בארטס היא סוג של עיר
מקלט.
אנחנו רואים התקהלות: המוני הורים וילדים נרגשים מחופשים בשלל תחפושות , מוזיקה
ותזמורת כלי הקשה ונשיפה כולל נשיפה בצדפים . אנחנו מנסים לברר במה מדובר?
מתברר כי הם מתכוננים לצעדה ברחובות העיר, שמסכמת עוד סמסטר בבית הספר היסודי .
למחרת הם יוצאים לשבועיים חופשה. התחפושות מייצגות נושא נבחר שנלמד בכיתה.(למשל
ארצות שונות) . חגיגה חינוכית .
לא רחוק מכאן , ממש בסמוך לטיילת יש מגרשי עפר כבוש שמשמשים למשחק הפטאנק, משחק כדור שהומצא בצרפת ומאד פופולרי באיים הקריביים הצרפתיים . הים והשקיעה, ממול מהווים רקע מושלם למשחק האיטי והשקט הזה.
למרות גודלו הקטן יחסית של האי (21 קמ"ר ) יש כאן לא מעט מקומות ששווים ביקור
. שכרנו אופנוע ויצאנו לדרך מבקרים בכמה מנקודות החן של האי : בעיירה המקסימה
לוריאנט (lorient ) שהיתה ההתישבות הצרפתית
הראשונה באי ויש בה כנסייה מהמאה ה- 19 ,שנבנתה ע"י נשים ונוף לחוף שמושך
גולשים רבים בגלל הגלים הגבוהים בו ובכפר הזעיר
קורוסול (corossol
) שנקרא
גם "כפר הקש" שבו מתמחים בהכנת מוצרים מעלי דקלים יבשים ויש בו חנות
מכולת קטנה, שהיא גם בית קפה ומקום מפגש למקומיים.
ביקרנו גם בבריכות המלח (salin ponds ) שפעם היו מקור הפרנסה העיקרי של האי והיום הן חלק משמורת טבע, מוקפים בדיונות חול וצמחייה ייחודית ונושקים לים.
לאורך המסלול, יש מספר חופים
מרהיבים ,שלכל אחד אופי אחר, מקצתם פראיים וסלעיים ורובם חוליים בגוונים הנעים בין
לבן לזהוב . כל החופים מטופחים מאד ובכניסה לכל אחד מהם יש שלט קרמיקה מעוטר ומתקן עץ ועליו תלויות פחיות שתייה ריקות ,שמיועדות לבדלים של המעשנים. ( בתום השימוש מחזירים את הפחית
למקום לטובת משתמשים אחרים). רעיון יפה
שעוזר לשמור על חוף נקי.
אחד החופים היפים ביותר בעיני הוא חוף קולומבייר המבודד והמוקף במצוקים . לכאן
ניתן להגיע דרך הים , או בהליכה בת 20 דקות ,בשביל החותר במצוק לרוחבו ומשקיף על האיזור. אנחנו הגענו עם היאכטה , אבל
כמובן שגם טיילנו בשביל הזה. וכבונוס- גם צפינו על החוף ממרפסת נוף הנמצאת במעלה
הצוק לשם הגענו במהלך הטיול באופנוע. איזה יופי!
כמעט לקראת סיום, עצרנו על גבעה המשקיפה על שדה התעופה הקטן הנמצא בסמוך לעיר
הבירה. מכאן ניתן לחזות מקרוב בנחיתות וההמראות של המטוסים הקלים ממרחק בטוח .
חוויה נחמדה.
סיכומון- בכמה מקומות באי נתקלנו בשלטי
אזהרה מעץ שאסור להתקרב אליו-עץ המנשיניל (manchineel)-שמכונה גם עץ המוות . כל חלקיו של העץ מכילים
ארס חזק ,שיכול לגרום לאלרגיה וכוויות ולכן אסור להתקרב אליו בנוסף יש לו פרי דמוי תפוח שטעמו מתקתק ,אך הרעל שבו יכול לגרום למוות . העץ הזה
נמצא בעוד מקומות באיים הקריביים. סוג של פיתוי קטלני ,שקצת מזכיר את סיפור גן העדן
התנ"כי. בקיצור, לראותו בלבד.
ועוד- מבט בחלונות הראווה המעוצבים של האי מגלה לא רק מה שמכונה "שיק צרפתי ".
בחנות של
דולצה וגבאנה למשל מוצגים בגאווה, פרטי לבוש בהדפס מנומר לגבר ולאשה. הגבר חמוש
במשקפי שמש(טייסים?) ענוד שרשרת זהב ,במראה שהזכיר לי מייד את צביקה הדר במערכון
על ז'וז'ו חלאסטרה. סביר שיש לזה ביקוש, כמו גם לפסל תנין ענקי ונוצץ ,שפיו פעור
לרווחה המוצג בחלון הראווה של חנות לעיצוב הבית. יכול להיות שזו המילה האחרונה
באופנה או בעיצוב. בעיני זה חסר חן , שלא לאמר...מכוער. עניין של טעם כמובן. למי
שבכל זאת מתעניין , המחירים גבוהים, שלא לאמר מוגזמים. הכינו את הארנק!
אנחנו
נפרדים מהבועה הצרפתית הזו בלב הקריביים ועושים דרכנו לאי מונטסראט (Montserrat) .
12 שעות הפלגה מביאות אותנו בשעת לילה מאוחרת למפרץ מול האי. בבוקר מגלים מצוק
ירוק גדול המתנשא ממול ומים לא שקטים שמטלטלים את הסירה. בסופו של דבר אנחנו
עוברים למפרץ ליטל הסמוך , שגם הוא רוגש למדי ,אבל פחות . ממול משתרע נמל( ריק ),
חוף רחב ידיים ויישוב קטן . הרים ירוקים ניבטים מכל עבר . ברוכים הבאים למונטסראט , אי קטן השייך לאנגליה ,שיש
בו הר געש פעיל (סופרייר הילס) . ההר שהיה רדום שנים, התפרץ ב-1995 וב-1997וכיסה
את כל חלקו הדרומי של האי באפר ובבוץ , כולל עיר הבירה פלימות' ושדה התעופה של
האי, גובה גם מחיר בנפש ( 19 הרוגים).
8000 איש (כשני שלישים מתושבי האי ) פונו מהאיזור לאנגליה ,במבצע מורכב (רובם לא חזרו לאי ) והשאר עברו לגור בחלק הצפוני . ההר פעיל
מאז ועד היום ,פולט עשן סמיך ואפר .
בשל הסכנה לתושבים האיזור סגור והכניסה אליו אסורה, למעט באישור מיוחד של המשטרה
ובליווי מתאים.
ההשפעות
ארוכות הטווח של ההתפרצויות הגעשיות (וגם כמה הוריקנים ) כוללות מצב כלכלי רעוע , מחסור בשטחים וקרקעות
לחקלאות ובנייה ותלות רבה בסיוע מהאיחוד האירופאי, בעזרתם נבנה נמל תעופה חדש ותיבנה עיר בירה חדשה, שתחליף את פלימות' שנהרסה. כמובן שגם התיירות נפגעה, אך יש זרם קבוע וקטן של
תיירים , וגם אנחנו ביניהם ,שמגיעים ליום טיול באי ,דווקא בגלל הר הגעש הפעיל
והאפשרות לסייר באיזור האסור,שבו הזמן קפא מלכת .
יצאנו לסיור היכרות עם הסביבה הקרובה : החוף הסמוך לנמל הימי מהווה מוקד בילוי
ויש כאן כמה בתי קפה קטנים ,שמתפקדים גם כמסעדות וכברים . שולחנות עץ מתחת לעצים מצלים ועצי קוקוס
כמובן. החול בחוף רך וצבעו אפור/ שחור. במעלה ההר הסמוך נמצאת עיר הבירה
הזמנית-ברייס-כמה מבני ציבור,בית משפט ומשטרה בקרוונים/ צריפים ובית סוהר מבטון שמשקיפים
למפרץ ולנוף מרהיב. הרבה צריפי עץ קטנים .חנויות המכולת כאן דלות ומציעות בעיקר מוצרים
יבשים. ירקות ופירות במבחר מצומצם ,ניתן
למצוא בעיקר בדוכנים קטנים בצידי הדרכים. בתחנת המשטרה ובמקומות נוספים באי ,יש שלטים המזהירים מפני קדחת דנגי. המחלה נגרמת מנגיף המועבר ע"י יתושים , אין תרופה כנגדה והיא עלולה לגרום למוות . טוב לדעת....
יצרנו קשר עם סוכנת תיור ממשלתית,שמצאה עבורנו מדריך מוסמך שילווה אותנו בסיור
באיזור האסור .
התשלום למדריך, כולל גם תשלום עבור השוטר שמלווה כל סיור כזה .
לורנס המדריך מתאם את המועד הסופי לסיור עם המשטרה ומגיע לאסוף אותנו מהנמל. יוצאים לדרך.
בדרך
אנחנו עוצרים במוזיאון קטן שממחיש בתמונות כיצד נראתה עיר הבירה פלימות ,לפני
ואחרי ההתפרצויות השונות וחוברים לבת זוגו
של לורנס שגם היא מדריכת תיירים ומלווה ברכב נפרד קבוצה של ארבעה תיירים מצרפת.
מכאן יוצאים בשיירה קטנה לאיזור האסור. שוטר כבר ממתין לנו בכניסה . עננים של אפר
ואבק שחור עולים מגלגלי הרכב ,מחייבים אותנו לסגור את החלונות . באופן מפתיע
יש כאן צמחייה רבה שמכסה את ההריסות ומטשטשת במקצת את הצבעים הקודרים . ליד רציף
הנמל הישן , משאיות מעמיסות אפר על אסדה צפה. מתברר שיש ביקוש לאפר בתעשיית הבנייה וחלק מוצא דרכו גם לאיים שכנים.
מכאן יש גם תצפית על מרכז העיר שכוסה כולו באפר ורק כמה גגות של בניינים מציצים
מהם , כולל גג מחודד של הכנסייה שפעלה כאן. ההר מתנשא מעל , ראשו מכוסה בעננים
ועשן ומורדותיו משובצים מבנים ובתים שרבים מהם ניצלו מכיסוי מוחלט באפר ,מהווים
הוכחה מוחשית יותר לחיים פעילים ולעיר תוססת שאבדה לעד.
לא רחוק מכאן , אנחנו עוצרים ליד מה שמכונה " גבעת העשירים" . על גבעה
המשקיפה למפרץ יפהפה יש הרבה בתי אבן פרטיים , מכוסים חלקית בצמחייה פעורי דלתות
וחלונות ,שננטשו בהוראת הממשלה. כאן גרה אוכלוסייה אמידה שנהנתה מחוף מדהים, שיש בו
גם מעיינות מים חמים . ספא מהטבע.
באיזור
גם היו מספר מלונות יוקרתיים , לאחד מהם נכנסנו פנימה: הכל מכוסה בשכבות של אפר . בקומה הראשונה ,
ניתן לראות רק חלק מגובה הדלתות . בחדרי השירותים מציצים רק החלק העליון של האסלות
.חלק מהציוד כמו מאווררים ואהילים ,עדיין נמצא כאן ,כמו גם מסמכים שונים של המלון,
תפריט ישן וכיוצ"ב . הבריכה מלאה באפר וצמחים . מלון רפאים כמו כל האיזור
הזה. שקט מוזר תלוי באוויר. לא שומעים פה ציפורים .
יותר
מאוחר כשעזבנו את האי ,הפלגנו דרומה והתקרבנו לקו החוף , צופים על האיזור האסור ועל הר
הגעש מהים ,מזוויות שונות. קשה לנחש מהים ,שהאיזור חסר חיים.
שאלנו האם יש חשש לפגיעה עתידית של התפרצויות הר הגעש בצפון האי? נענינו כי
המומחים סבורים כי אין כל חשש ובכל מיקרה יש כאן תחנה סיסמוגרפית גדולה שמנטרת את
פעילות ההר כל הזמן.
מי שנשאר
לגור כאן, כנראה סומך על התחזיות האלה ומי שלא....כבר מזמן עזב את האי ולא חזר .
סיכומון : על אחד הבתים באי ראינו שלט שמכריז על " sale goat
water" . מה זה? ובכן לא מדובר כאן בחלב עיזים
כפי שסברתי אלא ב...מאכל צלי לאומי עשוי מעז ,שמוסיפים לו רום/ויסקי, פרי עץ הלחם
וקמח.. עוד מתברר ששורשיו של המאכל הם באירלנד, עם התאמה לאי ( בשר עז במקום בשר בקר, שהוא יקר יותר) .
המונטסרטים גאים מאד במורשת האירית שלהם:
מתיישבים אירים קתולים הגיעו הנה החל מהמאה השבע עשרה , בורחים מהרדיפות
באנגליה ובשלב מסויים הם אף היוו רוב באי. שמות משפחה רבים הם איריים ובדגל המדינה
יש סמל המציג אשה לבושה ירוק נושאת צלב
ונבל מוזהב : זוהי ארין המייצגת את אירלנד והקשר עם אירלנד. ויש גם חגיגות לסנט
פטריק שהוא החג הלאומי של אירלנד. בקיצור אירלנד של הקריביים...
ועוד: בדרך חזרה מהטיול באיזור האסור עצר לורנס ליד מעיין שמימיו המפכים יורדים
מההר לתעלה בסמוך לכביש הראשי. המקום נקרא "runaway
ghaut" -מעיין הבריחה. יש האומרים כי זאת על שום שהצרפתים ברחו בדרך זו מהאנגלים ,כאשר האי נכבש על ידם , ויש אומרים שהמעיין נקרא כך משום שהיווה חלק מנתיב הפינוי והבריחה של
תושבים מהדרום לצפון, בזמן התפרצויות הר הגעש. כך או כך:
האגדה אומרת ,שמי ששותה ממי המעיין
(מי גשמים שזורמים כל השנה) יחזור שוב ושוב לבקר באי.
שתינו קצת. ומי יודע? אולי
עוד נשוב ונבקר כאן!
תם
ביקורנו במונטסראט , אנחנו ממשיכים דרומה לאי גוואדלופ ועל כך בפוסט הבא.
סט בארתס
 |
| בכניסה למפרץ של סנט בארתס- חולפים ליד יאכטות גדולות עם שלל שעשועי מים |
 |
| גוסטביה-הנמל והעיר |
 |
| מבנה בגוסטביה |
 |
| רחוב בגוסטביה |
 |
| כניסה צבעונית-גוסטביה |
 |
| גוסטביה -נוף ממבצר סמוך |
 |
| כנסייה עתיקה בגוסטביה-1855 |
 |
| עוגן מהמאה השמונה עשרה , תוצרת אנגליה שהתגלה בים בסמוך לאי |
 |
| חוף הצדפים-בפאתי העיר גוסטביה |
 |
| גוסטביה-חוף סלעי |
 |
| מרפסת נוף-גוסטביה |
 |
| חנות קטנה לחולצות טריקו- גוסטביה |
 |
| מבט על גוסטביה מאחד המבצרים המשקיפים על העיר |
 |
| מפרץ גוסטביה- לעת ערב. המון יאכטות |
 |
| מפרץ גוסטביה-שקיעה במבט מהמבצר |
 |
| ועוד זווית- על המצוק ממול יש מבצר ישן שכרת משמש כבסיס משטרתי |
 |
| רחוב בגוסטביה-בקצה מגדל שוודי ירוק שעדיין עומד איתן |
 |
| בגדי ים בעיצוב גולגלות-מחירים גבוהים |
 |
| דולצה וגבאנה -בעיצוב מנומר. גוסטביה |
 |
| שמלות ערב מנצנצות בחנות בגוסטביה |
 |
| שלל צבעים בחנות לבגדי גברים-יש גם נעליים בצבעים תואמים |
 |
| תזמורת בתהלוכת בי"ס- יוצאים לשבועיים חופש |
 |
| מנגנים על צדפים-גוסטביה |
 |
| ילדים בתהלוכת בי"ס- חגיגה חינוכית |
 |
| לוריאנט- היישוב הכי עתיק באי כנסייה ובית קברות צבעוני |
 |
| לוריאנט |
 |
| מבט מהכנסייה לים- לוריאנט |
 |
| הכפר קורוסול |
 |
| קורוסול-כפר הקש |
 |
| תיבות דואר ומרכז לפחי אשפה-קורוסול |
 |
| בית בקורוסול |
 |
| מבט על גוסטביה ממעלה ההר בקורוסול |
 |
| צלב בסלע-קורוסול |
 |
| חוף הגוברנר- מבודד במערב האי |
 |
| ימת מלח-במרכז האיודרומה |
 |
| ימות מלח-כל האיזור נחשב שמורת טבע |
 |
| שלט קרמיקה באחד החופים-עם פחיות לסיגריות- יש להחזיר אחרי השימוש |
 |
| כניסה לחוף באיזור מזרח האי-חוף פראי וריק מאדם |
 |
| מזרח האי- מיושב בדלילות |
 |
| ישובים בצפון האי |
 |
| אחד החופים הפחות מתויירים באי |
 |
| נוף מנקות תצפית בקצה הצפון מערבי באי |
 |
| חוף קולומבייר- מנקודת תצפית בצפון מערב האי- 20 דקות הליכה ברגל במצוק כדי להגיע אליו (או בסירה) |
 |
| סט בראתס-נוף פתוח. יפה לעין |
 |
| שדה התעופה הקטן של גוסטביה מטוסים קלים בלבד |
 |
| שדה התעופה -מסלול שמסתיים בים |
 |
| משחקים פטאנק-גוסטביה |
 |
| זהירות מנפילת קוקוסים-שלט בסנט בארתס |
 |
| עוף טוב בסופר בגוסטביה- "פשר" או "כשר"? |
 |
| עץ המנשינל- רעיל ומסוכן ביותר=בדרך לאחד המבצרים |
 |
| שלט המזהיר על סכנות עץ המנשינל -כולל סכנת מוות |
 |
| מפת סנט בארתס |
מונטסראט
