הלנגוסים בדרך - להפליג רחוק לחיות חופשי: יוני 2017

במהלך חודש אפריל ,המרינה במרינה די רגוזה רוחשת פעילות . הכנות קדחתניות לקראת תחילתה של עונת ההפלגות במאי . המרינה מתרוקנת בהדרגה . התחושה מתוקה-חמוצה. יצרנו כאן חברויות שניקח איתנו גם להמשך ,אבל הים ,הרוחות והגלים..קוראים לכולנו ואנחנו מתייצבים! אחד היאכטונרים כאן יצר תוכנה שמאפשרת לאתר בזמן אמת ,את כל חברי הקהילה באמצעות ה-AIS (ולמי שאין, מעדכן בעצמו את המיקום). בקיצור-שומרים על קשר!

אנחנו מפליגים למפרץ ליד העיר פורטו פאלו (porto palo di capo passero) כ-25 מייל מכאן. רוח גבית בעוצמה של 15-17 קשר , שמש חמימה. הסירה נעה קדימה במהירות 7-8 קשר. פתיחה מצויינת לעונת ההפלגות. המפרץ גדול ופתוח לים, בצד הדרום-מזרחי . יש כאן מעגן של סירות דייג גדולות ומזח בטון שמיועד לספינות גדולות. יורדים לחוף. הליכה של כ-3 ק"מ ואנחנו בעיירה הקטנה פורטו פאלו. יש כאן טיילת נחמדה ומצוקים שנושקים לים ואפילו טירה-טירת טפורי, התלויה על מצוק עם נוף מדהים לים . הטירה ומפעל הדגים הסמוך לה היו שייכים בעבר למרקיז צרפתי . כל השטח נרכש ע"י רוקח מקומי שפתח כאן מלון מצליח . לאחר מותו ב 1990 ובשל קרבות ירושה, המקום ננטש והוזנח , ורק לאחרונה נרכש שופץ ונפתח שוב. (5 מליון יורו בלבד–למי שמתעניין במחיר).
שרידי מפעל הדגים הנטועים בנוף המרשים , נותרו כעדות דוממת ,לכפר שלם שעבד כאן( כ-50 איש).
ממשיכים מכאן לעיר הנמל סירקוזה . ביקורנו הפעם קצר. אנחנו מתכננים להפליג לאיים האיאוליים (Aeolian island ) מצפון לסיציליה ולחזור לכאן בעוד כ-10 ימים לקראת היציאה למלטה.
בינתיים משלימים ביקור בכנסיית " מדונה של הדמעות" שלא הצלחנו לראות בביקור הקודם שלנו.
הכנסייה בגובה 74 מטר מבטון אפור נראית מכל מקום בעיר. היא נבנתה סביב תמונה של מדונה , הלוא היא אמו של ישו, שהייתה תלויה על קיר בבית עני בעיר ובמשך 4 ימים לא הפסיקה לדמוע! בדיקות מעבדה אישרו כי מדובר בדמעות אדם . מאז היא הפסיקה לדמוע, אך מעמדה כמקודשת נקבע פורמלית. הכנסייה בפנים, עם קישוט מינימלי . מעט פרחים ותמונות של המשלחת שביקרה כאן מטעם הקרדינל ובדקה את התמונה. אין צורך ביותר מזה- הגודל כאן יוצר את האפקט הדרוש למאמינים: קטן וכנוע בפני נציגי האל.
היעד הבא- העיירה המקסימה טראומינה התלויה על שפולי מצוק . עוגנים במפרץ קטן ועמוק ,בסמוך לאיון קטן ,(isola bella),המחובר לחוף ברצועת חול דקה ,שעליו ארמון שהפך למוזיאון וחוף ים שבתקופה זו של השנה עדיין ריק יחסית. מטפסים ב מדרגות תלולות לכביש הראשי ומצטרפים להמון תיירים הממתינים לאוטובוס שייקח אותנו למעלה .התחבורה הציבורית דלילה ולא עומדת בעומס המבקרים ועל כן אנו חוברים לזוג תיירים איסלנדים ולמונית העושה דרכה באטיות במעלה הצוק .העיירה העתיקה קטנה יחסית . המון סמטאות היוצאות מהמדרחוב הראשי . תמהיל של ארמונות כנסיות וכיכרות ציוריות ובעיקר נוף עוצר נשימה , של הים והאיזור ,כולל הר הגעש המפורסם –האתנה. הנוף מלווה אותנו כל הדרך למטה ברגל ,במסלול שעליו המליצו לנו התיירים מאיסלנד . (מרחק ק"מ ספורים בלבד)
סיכומון- הבנו בדיעבד, שיש גם רכבל שעולה לעיירה, ממפרץ סמוך למקום העגינה. הרבה יותר זול ומהר.
אלא שאז לא היינו מכירים את הזוג האיסלנדי שסיפר לנו על מדינתם הזעירה ועתירת הרי הגעש ועל ההבדל ביניהם לבין גרינלנד האי השכן. בניגוד למה שחשבנו- דווקא איסלנד – שפירוש שמה הוא "ארץ הקרח" ,היא אי ירוק ברובו ואילו גרינלנד –"ארץ ירוקה", היא אי קפוא המכוסה ברובו קרחונים. וקרוב לוודאי שהיינו מפסידים את הטיול הרגלי במורדות הצוק ,שהיה הכי מהנה בביקור הזה!! ברור שממליצים !
ועוד – אמיר גילה כאן באחת הכיכרות את השירותים הציבוריים, הכי מקושטים ומצוחצחים בסיציליה.
פרחים , פסלונים ,תמונות ונרות דלוקים ואפילו שטיחונים. וריח נעים . (ושלט שאוסר על צילום ).גישה יוצאת דופן ומרעננת למקום הכי חשוב!!
ממשיכים למיצר מסינה ,המפריד בין איטליה לסיציליה. במקום הצר ביותר ,המרחק הוא 3100 מטר בלבד. המעבר כאן מורכב יחסית- יש לשוט בנתיבי השיט המסומנים ובהתחשב ברוחות ,בזרמים החזקים שיש כאן ובמערבולות , כמו גם מעבורות החוצות את נתיבי השיט בדרכן ,בין הגדות של המיצר. אנחנו מפליגים עם הזרם ועוגנים במפרץ של עיירת הדייגים שילה (scilla) השייכת למחוז קלבריה איטליה ומשקיפה על המיצר. העיר העתיקה משתרעת למרגלות מצודת רופו, הנמצאת על מצוק ובשטחו גם מגדלור , נקודת ציון חשובה לסירות הבאות למיצר מצפון. נחמד מאד לטייל בסמטאות העיירה ובמצודה. על הקיר באחד הבתים, תמונת קרמיקה של סקילה , מפלצת הים שבולעת כל מי שמתקרב אליה והפחידה ימאים במשך מאות שנים. כאן ראינו לראשונה סירות דיג ייחודיות לציד דגי חרב ,הנקראות פסרלה. במרכז הסירה על עמוד גבוה ,ממוקמת נקודת תצפית בה יושבים תצפיתנים וכאשר הם מאתרים את הדג ,הם מודיעים לדייגים למטה ,הלוכדים את הדג בעזרת צלצלים (חניתות ).
עונת הדיג היא בחודשים מאי עד ספטמבר, שאז דגי החרב עוברים במיצר. ובהתאם-ניתן למצוא דגי חרב בכל תפריט במסעדות האיזור(בד"כ גם יש לפחות ראש דג חרב אחד, ה"מעטר" את המסעדה).
ממשיכים לאיים האיאוליים( על שם אל הרוחות אאולוס) קבוצת איים געשיים צפונית לסיציליה. כמה שעות של הפלגה ואנחנו עוגנים מול הנמל הקטן של האי וולקנו (יש גם מרינה קטנה שלא היתה מלאה בזמן שהותנו). הנוף כאן ירחי ,והצבעים השולטים הם חומים –אפורים. סלעים גדולים, בולטים מהמים. במרכז האי מתנשא הר הגעש וולקנו . בסמוך לחוף יש בריכות גופרית ובוץ שניתן לטבול בהן . ריח של ביצים סרוחות מכה בעוצמה. ליד החוף המים בים מבעבעים –ג'קוזי של הטבע. באי יש כפר קטן ,מספר מסעדות וסופר .גולת הכותרת של הביקור כאן היא הטיפוס על הר הגעש. כ-800 מטר של טיפוס ברמת קושי בינונית . הרגליים שוקעות בדרך,בחול אפרפר/שחור וחלק. האיזור שקרוב לפתח הר הגעש מוקף בלבה שהתקשתה. הפסגה משובצת בפתחים מכוסי גופרית בצבע צהוב זרחני ואדי עשן המתמרים ברוח. המראה הנשקף מלמעלה של האי ואיים נוספים באיזור מרהיב. ניתן לראות מרחוק את ההתפרצות של אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר באיים-הסטרומבולי .האי עצמו זעיר-21 ק"מ רבוע. השכרנו אופנוע ו"חרשנו" אותו לאורכו ולרוחבו. יש כמה נקודות תצפית פורמליות, אך הנוף פתוח לאופק, כמעט בכל נקודה בדרך.
כמה שעות של טיול מענג והאופנוע חוזר אחר כבוד לבעליו.
אחרי יומיים באי ,אנחנו נאלצים לעשות דרכנו חזרה לסירקוזה ,שהיא נמל יציאה מסיציליה . חברה ממלטה תצטרף אלינו שם להפלגה למלטה ואילוצי מזג האוויר מחייבים אותנו להקדים את היציאה מהאיזור.
עוד קודם היציאה למלטה, הספקנו לבקר בעיר קטניה השוכנת למרגלות הר הגעש אתנה. העיר מלאה בארמונות וכיכרות מעוטרות בשלל פסלים, כיאה לעיר שנבנתה מחדש אחרי -רעידת אדמה גדולה במאה השבע עשרה. רוב האתרים המעניינים קרובים זה לזה. ממליצים במיוחד על ביקור באוניברסיטה הממוקמת בתוך מנזר לשעבר. מסדרונות רחבי ידיים ומעוטרים בסגנון הבארוק , כיתות לימוד באולמות עתיקים. גן מרהיב ומזרקה הממוקם במרכז ונשקף מכל חלון כאן. וגם על ביקור בטירת אורסינו השמורה היטב,הכוללת בתוכה מוזיאון עירוני מעניין . בזמן ביקורנו הייתה במקום תערוכה ניידת עם יצירות של אנדי וורהול.

סיכומון- פגשנו בנמל של סירקוזה, ספינה בעלת צורה מיוחדת . על הדגל השחור שלה יש פרצוף של שלד והשם . SEA SHEPHERD , מתברר כי זהו ארגון בינלאומי ששומר על הים ועל החיים בו –הם נלחמים בזיהום הים, ובדייג לא חוקי וכן עוסקים בפעילויות שונות להעלאת המודעות לנושא .אחד המתנדבים סיפר לנו ,כי בסיציליה הם שומרים על פרופיל נמוך בגלל המאפיה .( הם פועלים כנגד דיג לא חוקי של קיפודי ים ,תחום רווחי מאד ,הנשלט ע"י המאפיה ). כולם מתנדבים מלאי להט ,הבאים לתקופות שונות ועובדים קשה, הרבה שעות ובתנאים לא נוחים ולעיתים מסוכנים . שמחנו לשמוע שיש גם נציגה ישראלית העובדת כטבחית בספינה –עינת. מחמם את הלב לראות אנשים שאכפת להם ומוכנים לצאת מאיזורי הנוחות שלהם ולתרום לאיכות הסביבה. כי אין לנו גלובוס אחר!!!

תיכף נפרדים מסיציליה מלאת הניגודים. המרתקת. יפה כל כך ,מתחת לאבק ולהזנחה .משקפת כמראה את שלל כובשיה עם שפה ותרבות ייחודיים לה. מנותקת פיזית ומנטלית מאטליה (המשכילה יותר . המתנשאת עליה) . נאבקת להשתחרר מכבלי המאפיה . צ'או צ'או. נתגעגע!!