ממלטה לסרדיניה כ-35
שעות של הפלגה, ברובה על מפרשים. לא כולל הפוגה של מספר שעת ,ליד האי האטלקי הזעיר
פנטלריה Pantalleria))
בעל החזות הגעשית. אנחנו מוותרים על הכניסה לנמל בשל מחיר מופרז וקשיים משמעותיים
בתקשורת עם רשויות הנמל : הרבה בעלי תפקידים , הרבה דיסאינפורמציה, הרבה מספרי
טלפון שאנחנו נדרשים להתקשר אליהם בנייד שלנו , הרבה איטלקית שוטפת ומעט אנגלית
מרוסקת. ברוכים החוזרים לאיטליה!!
האי סרדיניה הינו מחוז אוטנומי של איטליה , עם תרבות ושפה משלו(סרדית ואטלקית). כמליון וחצי תושבים על שטח אי הגדול משטח ישראל .היוונים קראו לו "אכנוסה" -טביעת רגל-בשל צורתו של האי. האגדות מוסיפות כי לאחר שאלוהים סיים לברוא את העולם, הוא לקח את השאריות ודרך עליהם וכך יצר את סרדיניה.
אנחנו עוגנים בדרום מזרח האי ,במפרץ וילסימיוס רחב הידיים בסמוך לעייירה קטנה ושקטה, שנעים לשוטט בה(בעלת שם זהה). האיזור מלא בחופי רחצה עם חול לבן ומים שקופים/טורקיזיים ,שמורות טבע וביצות עם ציפורי פלמינגו וורודות. בהחלט אפשר לדמיין את אלוהים מסתובב כאן יחף...
ממשיכים מכאן לעיר הבירה קליארי( Cagliari ) לשם יגיעו טל ועדי ילדינו האהובים , בטיסה
ישירה מהארץ. האיזור הסמוך לעיר מסומן בנביוניקס כאסור לעגינה ,למעט במרינות (יש
מספר מרינות סמוכות.)ובכל זאת מצאנו מפרץ סמוך לעיר ולמרינה פיקולו (piccolo ) שעגנו בו מספר יאכטות... וגם אנחנו השתלבנו , ללא כל קושי. עם שוך גלי
ההתרגשות מהמפגש המשפחתי ,אנחנו יוצאים לטייל בעיר העתיקה של קליארי . העיר מוקפת חומה וממוקמת על גבעה , עם נוף
מרהיב של העיר ,הנמל והים . שלל סמטאות ומבנים יפים. המוני תיירים .
בקליארי אנחנו נפגשים לראשונה עם אוכל רחוב מאד נפוץ בסרדיניה :בשר סוס בלחמניה.
אותי זה מזעזע ! הסוס נתפס בעיני כחיה אצילה, אינטליגנטית, המסוגלת לקשר ויחסי
אמון עם בני אדם ,לא משהו ששמים בצלחת. עוד תזכורת קטנה לכך ,שאוכל זה עניין של
תרבות והעדפות אישיות .
אנחנו ממשיכים ביומיים הבאים, לכיוון האי סנט אנטיוכו ,( sant'antioco )במערב סרדיניה. בדרך עוצרים במפרצים כחולים, לשחייה ושנרקול,
קייקים וטיול רגלי באיזור. כשעתיים מסנט אנטיוכו ,מזג האוויר מקדיר פניו:רוחות של 30 קשר וגלים מול חרטום
המתנפצים עלינו ,שולחים מי ים מלוחים דוקרניים
לכל עבר . התוכנית לעגון בסמוך לאי ולרדת אליו עם דינגי מתפוגגת . התחזית כעת היא
ליומיים-שלושה כאלה...על כן אמיר יוצר קשר עם רשויות הנמל ומבקש אישור להיכנס.
לשמחתנו הם מאשרים עגינה ליומיים . הנתיב פנימה מסומן כתעלה, מאחר והמים מאד רדודים כאן .
הנמל זעיר וריק ברובו. כמה סירות דייגים במעגן סמוך ובסיס קטן של חיל הים. עוד
יאכטה שמצאה מפלט . ואנחנו !
הנמל של סנט אנטיוכו מרוחק כק"מ מעיר הבירה ומחובר אליה בגשר ארוך. עיירת הבירה מתגלית כמקום נחמד, עם רחוב ראשי מלא עצים מצלים וחנויות קטנות .בטיילת הישנה של העיירה, ראינו בערב זוגות לא צעירים, מפזזים על הרחבה ,לצלילי וולסים ומוסיקה "סלונית" של פעם.
ביקרנו כאן במוזיאון לארכיאולוגיה ,שבשטחו נמצא ה"תופת", אתר קבורה פיניקי שבו נמצאו כשלושת אלפים כדי חרס,עם שרידי תינוקות וילדים שנטמנו כאן. לא ברור האם מדובר בפולחן למולך (כמוכר מעובדי
האלילים בארץ ישראל) או כמקום קבורה נפרד לילדים שמתו טרם זמנם. המקום עצמו
פסטורלי ומשקיף לים... מומלץ בעיקר לחובבי הסטוריה .
הסרדינאים (קתולים ברובם)חולקים אמונה עזה באל ובקדושים ואנחנו פגשנו בשניים מהם
,במפגש לא שגרתי .האחד:
בקרנו בקטקומבות הנמצאות מתחת לבזיליקה של סנט'אנטיוכו ,בין היתר בגלל שיש שם
קטקומבות עם כתובות אופייניות לקבורה היהודית . בכניסה, פגשנו בתיבת זכוכית את
השלד של אנטיוכוס עצמו. הקדוש המעונה ,שהוא הפטרון של העיר , נחשב גם
ל"מרפא" של המתים והנשמות ...לא ראינו את הכתובות העבריות (האיזור בו היו הקברים היהודיים, היה סגור לעבודות תחזוקה) אבל קיבלנו הסבר מעניין
ממדריך אישי על המקום. (הביקור במקום,עם מדריך צמוד בלבד).
השנייה: ה"ליידי מבונריה" המגינה על הימאים . את הליידי פגשנו כבר בנמל בו עגנו (ולא
בכנסייה כצפוי). היא עמדה בחוץ, על מעמד
מול משרדי הנמל והבסיס הצבאי ,מקושטת בפרחים ודגלים. שאלנו חייל משועמם במשמרת,
למה היא שם. הוא לא הבין אותנו, או שמא לא ידע להסביר. (אנגלית שפה קשה...)
למחרת ,יום א' אחה"צ מתחילים להגיע המוני אנשים , מי ברכב , מי ברגל , מי
בספינות.. שיירה של סירות מגדלים שונים, מגיעה מהעיר ובאחת מהן כמרים בתלבושת
חגיגית . הליידי מועלית ברוב טקס לסירה גדולה וכולם עוזבים בשיירה חזרה לעיר. (כמה
ק"מ משם)
אחד החוגגים מסביר לנו כי זהו היום בו חוגגים את חגה(אחת לשנה) וכי החגיגות
ממשיכות בעיר. כמובן שהלכנו(יותר נכון
הוסענו בטרמפ לשם ע"י מבוגר חביב שעבד שנים בגרמניה כמנופאי). כשהגענו הליידי
כבר הורדה מהסירה לעגלה מקושטת, רתומה לטרקטור. המוני אנשים מריעים לבושים במיטב
המחלצות, מלווים שיירה של סרדינאים לבושים בתלבושות לאומיות שונות( לפי מחוזות)
.תזמורת , שוורים ענקיים הרתומים לכרכרה מקושטת , קרניהם שזורי פרחים , ובראש ,שיירת סוסים
על רוכביהם. מערבולת של צליל וצבע וריח...
הסוסים מסתבר מחרבנים כל הדרך . מה עושים? ובכן יש כמה אנשים שתפקידם ללכת אחר
שיירת הסוסים ולאסוף את הגללים. מדי פעם עוצרים ,מחכים בסבלנות: הצועדים והקהל...
הרחובות בדרך מקושטים בדגלים בתכלת ולבן , ואלה הסמוכים לכנסייה על שם הקדושה,
זרועים בשטיחים של עלים ופרחים. הקדושה נישאת על כפיים בקטע האחרון ,בשביל אל
הכנסייה ישר למיסה חגיגית ארוכה..ארוכה. לא נשארנו להופעה ולזיקוקים שבסוף. יש
גבול לשפע ולקדושה שאפשר לשאת ביום אחד!
סכומון: החגיגות הדתיות בסרדיניה מאד דומות לאלה של מלטה וגם הקדושים לא תמיד
בלעדיים(למשל את הליידי מבונריה פגשנו גם במלטה) אבל הסרדינאים חוגגים בהרבה יותר
פאר. לא יודעת אם יש יותר ניסים בגלל זה ,אבל עושה רושם שכולם מאד נהנים!
ועוד: הקדוש אנטיוכוס נחשב למרפא של המתים והנשמות . נשמע קצת מאוחר לא? ובמחשבה
שנייה- הגיוני –כי סביר שהמתים והנשמות נמצאים/אות במצב הכי גרוע שאפשר ועדיף לרפא
אותם ,לפני שהם ממשיכים במסע הנצחי שלהם...
לפני פרידה מטל וכמה ימים אח"כ מעדי, בדרך
חזרה לקליארי ,מבקרים בעוד כמה מפרצים, חולות לבנים ומים זכים ,שואפים לטפס
למקום הגבוה באיזור, כדי לצפות על הנוף הזה שאי אפשר לשבוע ממנו. להתראות ילדים
מקסימים. נהנינו מחברתכם . הזמן חלף ביעף. תחסרו לנו מאד עד למפגש הבא.
מחליטים להמשיך לאיי מדלנה בצפון סרדיניה , דרך הצד המזרחי של האי
,משיקולי מזג אוויר (רוחות מערביות חזקות). הנוף כאן עוצמתי.מצוקים אדירים מכוסי
עצים ושיחים נושקים לים. מעט ישובים. מבקרים בעיירה הקטנה והנחמדת ארבטקס (arbatax )
.יש כאן מרינה ומפרץ סמוך מוגן .כשני מייל ממול
בולטים סלעים , מרהיבים במים ,מפוסלים ע"י הטבע,חלקם מכוסים בצמחייה. אנחנו
הגענו לשם עם הדינגי ,אך ראינו שם כמה יאכטות עוגנות ( המים כאן רדודים מדי עבור
השוקע של היאכטה שלנו).כך או כך, מומלץ בחום.
עוד בדרך: האי טבולרה (tavolara ) ,אי זעיר שאורכו 5 ק"מ ורוחבו ק"מ
ויש בו את הממלכה הקטנה בעולם. במאה ה-19 הוענק תואר מלוכה לאבי המשפחה שצאצאיה המעטים,חיים
כיום באי .בבית הקברות הקטן באי קבורים כמה מבני המשפחה . כתרים על הקבר מצביעים
בגאווה על השורשים ויש גם דגל ועליו מצוירים מגן וכתר .חלק מהאי שייך לצבא ואינו
נגיש .השאר מוגדר כשמורת טבע . מסעדה ובית קפה, בית הארחה קטן . דיונות, חופים
נקיים, ומצוק ענק בגובה של 565 מטר. מגיעים לכאן מחפשי שלווה וכן מטפסי מצוקים
נלהבים. סירות קטנות עושות את הדרך לנמל הדייגים ממול וחזרה.
מטבולרה, במרחק של שעתיים הפלגה נמצאת העיר אולביה (olbia ) שעגנו בנמל שלה לכמה ימים ,בגלל סערה באיזור. עיר
ענקית, רועשת,שיש בה שדה תעופה. מוקפת ביצות ועל כן הכניסה לנמל נעשית דרך נתיב
מסומן צר. לא ממש מקום לטיולים, אבל זמן טוב לקניות וסידורים למיניהם.
ולקינוח: סיפור קטן
על הגירוש מ"גן העדן" : מאולביה, המשכנו צפונה לכיוון
איי מדלנה. החלטנו לעצור לעגינה במפרץ של
העיירה פורטו צרבו (porto servo). המפרץ
חותר עמוק לפנים היבשה ובקצהו המערבי יש מרינה. החלק הצפון מערבי של המפרץ מסומן
כמותר לעגינה ושם אנחנו מטילים עוגן. עוד מעט נתארגן ונרד לטייל כאן.
תוך פחות מעשר דקות, מגיע אלינו בדהרה עובד המרינה על דינגי ומורה לנו להתפנות ,או
להיכנס למרינה...כן, השטח לא שייך למרינה , אבל לא בא להיכנס לעימות עם מקומיים
,מה גם שהאיזור מלא במפרצים יפים. הרמנו עוגן ,עברנו למפרץ סמוך.
מתברר בדיעבד ,כי
הגענו לעיירה שהיא בירת רצועת חופי האיזמרגד, איזור נופש לעשירי עולם,(שייחים, אוליגרכים וסתם עשירים מאד) שפיתח בשנות
ה-60 הנסיך כרים אגא חאן ,שזיהה את הפוטנציאל של המקום . מגה בתים, מגה מלונות
,חנויות עם מיטב המותגים, מרינה מפוארת ,הכל משולב בנוף הפסטורלי באופן הרמוני. חופי זהב והרבה
ירוק וטורקיז.(מספר אדריכלי צמרת שולבו בפרוייקט ונדרשו לדמיין ו"ליצור" גן עדן לעשירים ) .
ברור שהפרענו למישהו בעין... ואם אתה עובד עם עשירים, אפילו זוטר ,אז אולי גם בך
נדבקת קצת מהיהירות ואתה מרשה לעצמך להרחיב את הגבולות...
סופו של סיפור: ירדנו
לחוף הסמוך למקום העגינה החדש וטיילנו ברגל ביער כחצי שעה למרינה של העיירה , שלא
נרגיש שהפסדנו משהו... לא הפסדנו. כל מה שיש לסרדיניה להציע, רק יקר הרבה ,הרבה...יותר .
בקיצור-לדלג.
ועל איי מדלנה -בפוסט הבא
