מפליגים כ-17 שעות מברבדוס
לאי סנט לוסיה ( saint lucia )ובשעה 0300 בלילה עוגנים
במפרץ רודני ביי(Rodney bay )רחב הידיים . כמה מילים
על המדינה הקטנה הזו - היחידה בעולם הקרויה על שם אישה -היא קיבלה עצמאות מאנגליה ב-1979 אך לפני כן החליפה
ידיים בין הצרפתים והאנגלים 14 פעמים ובהתאם,השפה הרשמית היא אנגלית, אך השפה
המדוברת היא קריאולית-צרפתית וגם שמות הישובים ברובם צרפתיים . כ-180,000 איש ,
צאצאי עבדים אפריקאיים ברובם, חיים במדינה דמוקרטית ומתפתחת שנאבקת על
עצמאות כלכלית ויש בה כ-25% מובטלים והרבה עניים.
בבוקר אנחנו מגלים מפרץ גדול ,יפהפה ,מוקף בהרים ירוקים הכורעים תחת צמחייה טרופית
, מספר ישובים קטנים ,חופים לבנים ומרינה גדולה. הרבה מאד יאכטות עוגנות במפרץ ויש
גם אוניות קרוז ענקיות ,שמגיעות למספר פעמים בשבוע ועוגנות כאן לכמה שעות ,לעיתים ללילה לפני שהן ממשיכות ליעד הבא.
נכנסים למרינה למפגש ראשון עם רשויות ההגירה והמכס הממוקמים שם, ומיד אח"כ
חוזרים לקצה הצפוני של המפרץ ( rodney bay )ועוגנים קרוב לאי היונים (pigeon island ) , המהווה נקודת פתיחה מצוינת להיכרות עם
האיזור. האי מרושת בשבילי הליכה ,מלא בשרידי מבנים של הצבא הבריטי ,כולל מבצר על
גבעה אחת ,המשקיף על הנוף המרהיב והאי
מרטיניק הסמוך ועמדת איתות בראשה של גבעה סמוכה ויש גם 2 חופים קטנים לבני חול
ומים צלולים, למי שרוצה לברוח מהחום והלחות.
המרינה של רודני ביי מטופחת מאד על חלק מהלגונה שבו היא נמצאת, בנויים בתי פאר, עם שטח
עגינה צמוד לסירה/יאכטה הפרטית. במרינה כמה מסעדות וחנויות קטנות. על חלון הראווה
של הקצבייה שם, ראינו שלט שמכריז על מכירת בשר" גלאט כושר" . כמובן
שנכנסתי לשאול הכיצד? האם יש כאן אוכלוסייה יהודית? והתשובה :לא ממש. במקרה שיגיעו
הנה תיירים יהודים שירצו בכך, יש לחנות
קשר עם קצב בעיר הבירה שיכול לספק בשר כזה בהתראה קצרה . אין כמעט ביקוש ובכל זאת
....מה שנקרא -שירות מעל ומעבר לנדרש!! במרינה גם דואגים ליאכטונרים שעוגנים
במפרץ-יש כאן 2 מזחים בנקודות שונות ,המיועדים לדינגי .
במרכז הקניות המפואר והחנויות הסמוכות לו יש הרבה שלטים שאוסרים על
רוכלות וקיבוץ נדבות . זה לא ממש מצליח להרחיק את המקומיים ,שחיים ממש לא רחוק
מכאן בשכונות עוני .
בכל מקום (ביבשה ובים )אנשים פונים אלינו ומציעים למכור משהו: מ" חומר
ירוק" ו-goodies (סמים כנראה..) ,דרך קנייה
של טובין למיניהם( ירקות, שרשראות מחרוזים וכו') ועד קניית שירות( איסוף זבל מהיאכטה,
נקיון, תיקונים ועוד) . וכמובן אין ספור מבקשי נדבות ,חלקם לבושי מותגים ובתסרוקת
מוקפדת ....וגם, לא מעט אנשים נחמדים, שמברכים לשלום ומאחלים חופשה נעימה.כן!
עיר הבירה קאסטריס ( Castries )נמצאת במרחק של כחצי שעה נסיעה באוטובוס המקומי (מעין טרנזיט ל-10
אנשים) . בנמל הראשי עוגנות אוניות קרוז ענקיות ,ממלאות את הרחובות הסמוכים במאות
תיירים. שוק ענקי משתרע על כמה רחובות באיזור הנמל . הרבה רעש והמולה. הרבה בתים
מעץ , חלק בסגנון קולוניאלי . בכיכר המרכזית על שם זוכה פרס נובל בספרות דרק
וולקוט (ב-1991) יש קתדרלה קתולית יפה מעץ, שהיא הגדולה ביותר בקאריביים . בפנים ניתן לפגוש בחלק מהפסלים והתמונות ,גם בדמותו
של ישו שעורו כהה. ויש לכך גם תמיכה מדעית-מתברר כי חוקר שבדק גולגלות מתקופתו של ישו, שנמצאו באיזור נצרת ,מצא כי המראה האופייני לאוכלוסייה היה לבנטיני -כלומר עור שחום , אף רחב ושיער
מקורזל וסביר כי גם ישו נראה כך ולא כפי שצויר ע"י אומנים אירופאים רבים, כאיש
לבן והרבה פעמים גם כחול עיניים.
בקיצור: המסר למאמינים-יש מקום לישו בעוד צבעים ,אפשר לבחור צבע אחד ואפשר , כמו בכנסייה הזו , לתת מקום לשחור וללבן יחדיו .
בפארק הירוק שנושק לכנסייה, יש הפנינג בנושאים מדעיים: תצוגה של עבודות של תלמידי
בי"ס יסודיים באמצעים מגוונים. עשרות ילדים בתלבושות בי"ס בשלל צבעים,
מסתובבים בין הדוכנים ויש גם תחרות בין בתי הספר ופרסים . הרבה גאווה והתרגשות . והנה
לכם ,מדע ואמונה ,חיים זה בצד זה, משלימים זה את זה לעיתים סותרים. קרובים
ורחוקים . מהווים חלק אינטגרלי מההתפתחות
האנושית .
יש בקסטריס גם כמה שרידי מבצרים ישנים , אל אחד מהם טיפסנו כדי להשקיף על העיר ועל הנמל הגדול .
מרודני
ביי הפלגנו לאורך הצד המערבי המוגן מגלי האוקיינוס –קרוב לחוף, כ- 50 מייל ימי הלוך וחזור,עוגנים במפרצים בסמוך
לערים ועיירות הטובלים בנוף טרופי ירוק . שרשרת של מקומות ואנשים שמציגים כמה
גוונים של האי הזה:
האטרקציה המרכזית של האי הם הפיטונים –הגדול והקטן (pitons ),זוג שרידי הרי געש תלולים ומחודדי ראש, שפסגתם בגובה 770 מטר ו-743 מטר ומוכרים כאתר מורשת עולמית, בשל צורתם הייחודית
הצמחייה ובעלי החיים בהרים ובים הסמוך. ההרים בולטים מכל מקום באי ובהתאם ,למי
שמטפס לפסגה, מובטח נוף עוצר נשימה ממעוף הציפור. האיזור כולו עשיר במפלים ומעיינות
חמים . למרגלות הפיטונים משתרעת העיירה סופרייר (Soufriere ) .ביקרנו כאן בגן הבוטני ומפל היהלום שמימיו
מכילים גופרית וצבעם משתנה מספר פעמים ביום (גוון אפור צהוב) ,שהיה צפוף מדי
לטעמנו וגם בחווה ישנה (שנכנסנו אליה באקראי –עברנו ליד) שהעסיקה עבדים במטעים ובגידול
סוכר .תחנת הכוח שנעה באמצעות מים זורמים והעבירה במשך עשרות שנים מים למטעים, עדיין עובדת! . בשטח הענק יש כיום מסעדה ומלון קטן.
אגב המפרצים שליד הפיטונים עמוקים מאד ולכן יש כאן מצופים ,שנקשרים אליהם
בתשלום לרשות המקומית ויש גם יוזמה מקומית רווחית למדי: צעירים בסירות מנוע קטנות, נצמדים ליאכטות כבר
במרחק של כמה מיילים מהאיזור , שואלים מה התוכניות? ,מנסים לכפות שירות של
סיוע בהיקשרות למצוף. הם לא מוותרים בקלות ובכמה מקרים ראינו שהם משתלטים על מצוף
ומאלצים כך שימוש בשירותיהם. אח"כ יש משא ומתן על התשלום המופקע והסצינה כולה
נפיצה....אם אתם לא מעוניינים בשירות -אסרטיביות נחושה בד"כ תספיק,
כדי לשכנע את הצעירים האלה לעבור ללקוח הפוטנציאלי הבא...
במפרץ הקטן שליד הכפר לאבורי (laborie ) יש מעט מקומות עגינה.
בתי עץ צבעוניים נושקים לחוף לבן ועצי קוקוס משפילים צמרת לעבר הים. מעט
תיירים .הרחוב הראשי מסתיים בכנסייה גדולה. המון פאבים קטנים, שהם לא יותר מחדרון
עם בר עץ צבוע ומקרר עם בירות בעיקר וכמה כסאות/ספסלים רעועים בחוץ. ב-2 חנויות
המכולת לא מוכרים ירקות ופירות והציעו לנו להגיע ליום השוק למחרת בבוקר. בכיכר
המרכזית, בסמוך לים,שוק מקומי על טהרת הגידול בחצרות האישיות , כמה שולחנות עץ
מתקפלים ומבחר קטן ודי עלוב של ירקות.
הסככה הגדולה שליד –היא רב תכליתית -משמשת את השוק ביום גשם וגם כמעין אולם
אירועים. בערב היתה כאן חגיגת אירוסין מקומית . לאוהבי ההליכה בטבע- כביש מתפתל
בינות לעצים וצמחים ,באורך כ-1300 מטר מטפס לאיטו לפסגת ההר בלאנק( blanc ) לפארק קטן , שם ניתן לעלות למרפסת עץ ענקית
ולצפות בנוף מרהיב של כל האיזור. המקום ידע ימים יפים יותר והיה ריק ,למעט זוג
מקומי, שהסתלק במהירות עם הגעתנו( מקווה שלא שיבשנו להם תוכניות....). העליה
מאומצת, אבל הנוף בדרך לפסגה ובפסגה שווה את המאמץ. בדרך חזרה ליאכטה ראינו בית
קברות מקומי שנראה עתיק. שאלנו אשה צעירה שיצאה משם האם המקום עדיין פעיל . היא חשבה שכן ,אבל לא הייתה בטוחה. מסתבר שהיא נולדה במקום ,אך היגרה לקנדה לפני הרבה שנים ועובדת שם כספרית. היא באה
לבקר מדי שנה את אביה שמתגורר כאן . אביה אופה לחמים ולחמניות בשיטה
מסורתית בטבון והוא האחרון שעדיין אופה כך באיזור ורק בסופי שבוע. העבודה קשה לו
והוא שוקל לפרוש...איזה מזל שפגשנו את בתו הנחמדת ואותו בזמן המתאים. הלחמים שקנינו ממנו בחצר האחורית של הבית, היו
הלחמים הכי טעימים שאכלנו בקריביים!
בסמוך ללאבורי בקצה הדרומי של האי ,נמצאת העיר עם השם הקשה לביטוי, ויאוקס פורט( vieux fort ) . יש כאן שדה
תעופה ונמל מסחרי לא גדול . עגנו במפרץ הגדול שמול העיר. רק יאכטות מעטות מגיעות
הנה. אין כאן אטרקציות ייחודיות והעיר עצמה מכוערת למדי. העוני כאן בולט . הרבה
שכונות של צריפים ופחונים ואשפה וחשמל ומים מאולתרים . ביקרנו כאן ביום ראשון . ברחוב הראשי שמענו קולות שירה ונגינה
ממבנה עץ קטן. מתברר שזו כנסיה . משפחות עם הילדים בבגדים חגיגיים ,זמר עם אורגן
ו-3 מלווים שרים שירי דת יחד עם המתפללים תוך מחיאות כפיים ורקיעות רגליים. יש ספרים
עם המילים והתווים אבל נראה שהרוב מכירים את הרפרטואר בעל פה. אחד האנשים עובר בין
המתפללים עם סלסלת קש ואוסף תרומות מהמתפללים הנלהבים. בכנסייה אחרת לא רחוק משם,
יש פעילות לבני נוער על מנת לקרב אותם לכנסייה( כפי שהסבירה לנו המדריכה שלהם) .
יש תחרויות שונות בנושאים דתיים והרבה צחוקים. עושה רושם שהם נהנים. קצת הלאה משם ראינו נערות ליד שולחן קטן שעליו
מונחים סירים מהבילים וכלים חד פעמיים. אמיר ניגש לשאול מה זה ונענה בהצעה לקבל
צלחת מרק רגלי עוף ללא תמורה. (ההצעה נדחתה בנימוס) . ההסבר : בכל יום ראשון
מחלקים כאן אוכל לעניים בהתנדבות כחלק מיוזמה של כנסייה מקומית. יפה.
מפרץ יפהפה ששווה ביקור הוא מפרץ מריגוט (marigot bay ) שיש
שסוברים שהוא המפרץ הכי יפה בקריביים. זהו מפרץ ארוך מאד המוקף בשלושה צדדים
בגבעות תלולות מכוסות ביערות . בחלק הפנימי של המפרץ יש מרינה והוא מוכר כמקום
מסתור מעולה מהוריקנים. מומלץ מאד לטפס על אחת הגבעות כדי לקבל תמונה פנורמית של
כל היופי הזה ! ולקינוח: שייט קייקים נינוח ונחמד לאורך המפרץ . שווה.
לכפר הדייגים אנזה לה ריי (anse la raye ) הגענו בסוף השבוע כדי להשתתף ביום שישי
במסיבת רחוב שבועית הכוללת אוכל מקומי שתייה וריקודים . אנחנו לבד במפרץ. הכפר קטן
ועני. מבני עץ קטנים , צפופים מפנים גבם לחוף הים הרחב. במבנה גדול יחסית על שפת
הים יש מקלחות ציבוריות וכן כיורים גדולים שמשמשים לכביסה .( לא לכולם יש חיבור
למים בבתים). הרבה אנשים יושבים באפס מעשה ליד הבתים . לקראת ערב הרחוב הראשי שינה
פניו , מנורות ניתלו לאורכו ודוכני מזון ומשקאות למיניהם הונחו לאורכו ,חלקם עם
מקומות לישיבה . די ג'יי מתזמן מוזיקה מקפיצה ברמקולים גדולים. תיירים מגיעים הנה
בקבוצות קטנות מערים סמוכות. די דליל. אוכל סטנדרטי מינוס, במחירים סבירים .
המקומיים בעיקר צופים מהצד בלבנים ה"עשירים". באיזור יש נחלים ומפלים . למחרת ,בחרנו באחד המפלים , מרחק של כ-3 ק"מ בהליכה נינוחה. מקום יפהפה צמחייה עשירה ,מים מפכים וציפורים הומות..שלווה. אנחנו היחידים במקום.
חזרנו למפרץ רודני ביי והפעם מאפסנים את היאכטה במרינה לשבועיים . אנחנו טסים
לארה"ב לביקור משפחתי וכדי לחגוג את פסח והיא תחכה לנו כאן.
לסיכום:- כמה ספורים קטנים ,שמציגים עוד כמה גוונים בפסיפס הסנט לוסיאני:
במהלך הטיול שלנו בקסטריס התרחקנו ממרכז העיר, לרחובות מרוחקים יותר . בתי עץ מטים ליפול בחלקם, גרוטאות בחצרות זעירות וחנויות קטנות שמוצריהן נמצאים מאחורי סורגים וגם המוכר נמצא מאחורי דלפק, שומר מרחק מהקליינטים.
אשה מקומית
פנתה אלי והזהירה כי עדיף שלא נסתובב שם . זה איזור עני במיוחד ורק לפני שבוע
הותקף שם תייר לאור יום ונשדד . שאלתי אם היא לא פוחדת מתקיפה והתשובה : "הם
יודעים שאין מה לגנוב ממני"
ועוד: בחורה צעירה עוברת בין היאכטות עם סירה קטנה ,(לא ברור איזה שירות היא מציעה)
רואה אותנו נכנסים לדינגי. היא אוחזת בחוזקה בדינגי , אני מבקשת שלא תיצמד אלינו.
היא מאיימת עלי שכדאי שנעזוב את האי כי אחרת היא תפגע בי. לא נעים בלשון המעטה,אף שאח"כ לא ראינו אותה יותר.
החוויות האישיות מצטרפות לסיפור על שוד ב-2014 של זוג אנגלי ,כשהיו על היאכטה שלהם במפרץ
ויאוקס פורט ,שבמהלכו נרצח הגבר והאשה נפצעה ואושפזה בבית חולים ולסטטיסטיקה שמציבה
את האי גבוה בסולם המדינות היותר מסוכנות בעולם ,כמו גם לסטטיסטיקה של של גניבות
רבות מתיירים כולל התמחות בגניבת דינגי (גם כאלה הקשורות במנעולים ליאכטות מאחור) בשקט
וביעילות.
אז: סנט לוסיה-"היפה והחיה"
כמו שקראה לה היאכטונרית האנגלית ,במידה
מסויימת של צדק – פנים רבות לה . אפשר להנות מהיופי ועם זאת להיות עירניים במיוחד.
ועוד משהו אופטימי לסיום: בסנט לוסיה נתקלנו בהרבה אנשים המסתובבים עם ראסטות עם/בלי כובעי צמר גדולים המכסים את רעמת השיער . שאלנו את נהג המונית בדרך לשדה התעופה וגם את
ד"ר גוגל :מסתבר שאלו הם הראסטפרים ,תנועה דתית-תרבותית שמקורה בג'מייקה
ורואה בהיילה סלאסי ,קיסר אתיופיה, התגלמות האלוהים על פני האדמות. הדת היא שילוב של יהדות ,נצרות אתיופית ואלילים
אפריקאים. המאמינים צמחונים ברובם, חלקם טבעוניים ואסור להם להסתרק או להסתפר –כוחם טמון
במחלפות השיער, ממש כמו שמשון הגיבור. הם בזים לחברה המודרנית ורוצים לשנותה ולקרבה לטבע ,בדרכי שלום וצדק ומעשנים
קנאביס –צמח קדוש בעיניהם, שמסייע להתקרב לאלוהים ולתת מודע(ע"י מדיטציה). בסנט
לוסיה יש כמה אלפי מאמינים ,חלקם חיים יחד
בקהילות קטנות . הם מנהלים מאבק על מנת לתת לגיטימציה לקנאביס ,בינתיים ללא הצלחה.
גם אנחנו בעד שלום וצדק ונגד אלימות, ולכן מאחלים לראסטפרים בסנט לוסיה (ובכל
העולם) הצלחה בשליחותם האופטימית ובינתיים תורמים את
חלקנו הצנוע ,באמצעות שמירה על נקיון הטבע והמים בכל מקום שאנחנו מבקרים בו . כי
יש לנו רק כדור ארץ אחד!
אחרי הביקור בארה"ב-שהוא למעשה ביקור מקדים, לפני המסע עם היאכטה מהקריביים לארה"ב- אנחנו נפרדים מסנט לוסיה. פנינו לאיים נביס וסט קיטס (nevis and st kits) שמהווים יחד מדינה אחת. ועל כך בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה