במסגרת ההכנות ליציאה לאיי הבתולה הבריטיים אנחנו מגלים כי נדרשת
ויזה על מנת להיכנס ,אבל ויזה אמריקאית בתוקף, מהווה תחליף הולם. יש. בנוסף סופות ההוריקן
אירמה, (החזקה ביותר שנמדדה באטלנטי אי פעם) ושבועיים אחריה מריה ,הכו באיים בספטמבר 2017 , כ-8 חודשים
לפני מועד ביקורנו ורצינו לוודא שישנן תשתיות בסיסיות באי (מים חשמל וכו') ושאפשר
לבקר בביטחון יחסי. יש.
יוצאים לדרך. 20 שעות הפלגה במורד הרוח
מנוויס וסט קיטס ואנחנו מגיעים לאיי הבתולה הבריטיים (british virgin islands ). כמה מילים על האיים : בטווח של 80 מייל נמצאים 50 איים השייכים לבריטניה ומנהלים שלטון אוטונומי. כ 35,000 איש מתגוררים ברובם ב-4 האיים
העיקריים: טורטולה(כולל עיר הבירה רואוד
טאון), וירג'ין גורדה, אנגאדה, ו-ג'וסט ואן דייק. רובם צאצאי עבדים אפריקאיים שהובאו הנה לעבוד
במטעי הסוכר במושבות הבריטיות ובהתאם השפה הרשמית היא אנגלית והדת הרווחת- נצרות.
למרות השייכות לאנגליה, הכסף הרשמי הוא דולר אמריקאי והרבה מוצרים מיובאים
מארה"ב .
אנחנו מבקשים אישור להיכנס למרינה של העיר ספניש טאון (Spanish town) בירת האי וירג'ין
גורדה ( virgin
gorda) ,שמהווה גם נמל הכניסה לאיים. מיד בכניסה , על
החוף בסמוך למרינה, אנחנו רואים יאכטות במצבי הרס שונים ,חלק קטן על פיגומים (בתיקונים)והרוב
סתם מרוכז בערימות. המרינה עצמה ריקה ברובה , חלק מהרציפים עדיין שבורים , מתקני
החשמל והמים ברציפים, עדיין לא תקינים והמבנים ששימשו משרדי מרינה ,חנויות ומסעדה
הרוסים . המראות האלה מלווים אותנו בכל מקום באי הקטן הזה ובאיים האחרים בהם
ביקרנו. המון בתי עץ מנותצים , מבני בטון קטנים ללא גגות חלונות ודלתות , עצים
שנעקרו , ערימות של פסולת. .בכל מקום בונים
ומשפצים. יש הרבה בתים חדשים , רובם מעץ . מי שידו משגת בונה בית מבטון שיהיה עמיד
יותר לסופות. מכוניות עם פח מעוקם, נעות בכבישים עם ניילונים המוצמדים בנייר דבק
כתחליף לחלון שנשבר . אי אפשר להסיר את העיניים מהמראות האלה, ששתולים בנוף
פסטורלי יפהפה ופשוט מכמירי לב. ועם זאת ,חנויות הסופר פתוחות ומלאות כל טוב, יש מסעדות ובארים פעילים וכל נותני השירותים למיניהם עובדים כרגיל. בתחנת הדלק יש שלט שבודק האם השירות שקיבלו הלקוחות משביע רצון . כולם אדיבים ורוצים לעזור. דוגמה ?אנחנו מבקשים למלא גז במיכל שיש לו מחבר אירופאי . בתחנת הדלק מוכרים גם גז ,אבל אין מחבר כזה. העובד מכיר מישהו שאולי יש לו. מיד הוא מתקשר אליו ומתאם הגעתנו וזמן קצר אח"כ אנחנו מגיעים אליו עם מונית מקומית . יש מחבר מתאים ויש גז ואנחנו מרוצים. לבעל המקום החברותי ,יש רעמת שיער ותקוע בה משהו שנראה כמו מקל. מה זה? אני סקרנית אבל כמובן שלא שאלתי אותו. זמן קצר אח"כ קיבלתי תשובה : מה שנראה כמו מעין מקל, הוא בעצם קצהו של מסרק עם שיניים ארוכות. האיש שולף את המסרק מהשיער ,מסדר את הרעמה ואז תוקע את המסרק חזרה בשיער. למרות שהוא דואג ששיערו יהיה מסודר ,האיש נראה קצת מוזנח ויש לו ציפורן ענקית באגודל ברגל .וטעמיו ? עימו.
באחד המפרצים באי ירדנו לבקר בחוף ,למה שנראה כמו כפר נופש מפואר ,שהרוס כמעט
לחלוטין. מישהו שועט לעברנו בקלנועית ומסביר כי המקום סגור ומסוכן לשוטט בו ולא
נוכל להישאר. הוא מנהל הכפר יליד אנגליה שחי כאן שנים כשכיר . אשתו חזרה לאנגליה אחרי ההוריקן וכנראה תשוב לכאן
עם סיום השיפוצים, שייקחו לפחות עוד שנה. הוא היה בכפר בזמן ההוריקן והסתתר במרתף
של אחד ממבני הבטון ,שנמצאים על צלע גבעה , רחוק מהאוקיינוס שהציף את מרבית בתי
הכפר שהיו על החוף. הוא תיאר בתמציתיות את תחושת חוסר האונים ואח"כ את התדהמה
מהיקף ההרס .
בסופו של דבר הוא מאפשר לנו לעבור במקום לכיוון האוקיינוס ולעבר מסלול טיול מרהיב
על גבעה סמוכה ,ממנה ניתן להשקיף על כל האזור לנוף עוצר נשימה ולעוד כפר נופש ענק ,שגם
הוא בתנופת שיפוצים . החיים נעים קדימה
וחוזרים לאיטם למסלולם וגם התיירים חוזרים בהדרגה ואנחנו בהחלט לא לבד.
אחד המקומות היפים והמתוירים ביותר בוירג'ין גורדה, שרישומו של ההוריקן כמעט לא ניכר
בו , הוא ה"אמבטיות" (the baths) . סלעי גרניט
ענקיים , שרידי פעילות געשית ,הושלכו כאן בחוף ע"י הטבע בערבוביה, נשענים
בחלקם זה על זה ויוצרים מעין כוכים ובריכות קטנות הנחבאות ביניהם ואפשר לטבול בהם
כמו באמבטיה. מקום שליו ויפהפה.
בדרך לאי ג'וסט ואן דייק (jost
van dyke ) אנחנו עוצרים לעגינת לילה במפרץ עמוק מוקף
מצוקים מרהיבים השייך לאי "הכלב הגדול" (the great
dog) חלק
מקבוצה של 5 איי הכלבים,שהם איים לא מאוישים, הנקראים על שם כלבי הים שהיו פה בעבר.
המקום אידיאלי לשחייה ולשנרקול.
ממשיכים לג'וסט ואן דייק, אי קטן עם כ-300 תושבים שמתפרנסים מתיירות ,באופן
כמעט בלעדי. במפרץ הגדול עוגנות הרבה יאכטות , קשורות למצופים וגם אנחנו נקשרים
למצוף ויורדים לבקר. (הקרקע כאן, כמו בהרבה מקומות באיים , סלעית וקשה לעגינה
רגילה) . חוף לבן משתרע לאורך המפרץ . גם
כאן יש כמה מבנים הרוסים, כולל זה של המשטרה שנמצא על החוף, אבל יש גם בתי קפה
ומסעדה פתוחים. חיפשנו סופר כדי לקנות ירקות. יש כאן 2 צריפים שממוקמים ב-2 קצוות
המפרץ ,שהם לא יותר מחדרון, המוכרים בעיקר שתייה קרה וחטיפים ומעט מוצרים יבשים
(פסטה אורז וכו'). ירקות ופירות אין. אחד
המוכרים, שחור עור, מבטא את דעותיו הגזעניות כאשר הוא מגלה שאנחנו מישראל. בין היתר הוא מציין כמה פעמים שליהודים יש אף
ארוך ולאמיר יש בדיוק אף כזה לדעתו...והדברים הרעים שקורים ליהודים? זה בגלל שהם
לא מספיק מאמינים . ובכלל כל הלבנים דומים בעיניו וניכר שדעתו עליהם לא חיובית.
טוב-ברור שלא מדובר כאן בעיפרון הכי מחודד בקלמר ואנשים חשוכים יש גם בארץ . תודה. אפשר להמשיך הלאה ולטפס על
הכביש הצר שעולה על גבעה ירוקה, מקביל לקו החוף , וממנו ניתן להשקיף על האיזור
כולו כולל איי הבתולה האמריקאיים ( כמה איים מהארכיפלג שנרכשו ע"י
ארה"ב מדנמרק ב-1917).
היעד הבא האי נורמן (norman island ) שהוא אי פרטי לא מיושב עם חוף יפה ומסעדה. אנחנו עוגנים במפרץ הגדול ומטיילים בשבילי האי. למחרת עוברים למפרץ סמוך המציע שפע של מערות תת מימיות וריפים יפים .עצרנו לשחייה ושנרקול במערות , לפני שהמשכנו לאי פטר( peter island) הסמוך, שגם הוא אי
פרטי , הגדול מבין האיים הפרטיים , עם אתר נופש
גדול וחופים לים הקריבי ולאטלנטי . האי מרושת בשבילי הליכה ואופניים ומסלולי
טיול המיועדים לאורחים. יש כאן כמה מקומות הפתוחים לציבור . אנחנו עוגנים מול אחד
החופים בבדידות מזהרת. אין כאן נפש חיה על החוף .
יורדים לטייל באי. עקבות הסערה
ניכרים כאן היטב. עשרות עצים שנפלו ורוכזו
בערימות ממתינים לפינוי , שמשיות ומרפסות עץ שבורות בחוף וריהוט גן נטוש . מטפסים
במעלה הגבעה בשביל כבוש ומגיעים למלון יוקרתי שנפגע מההוריקן וכעת נראה כי עובר
שפוצים, אף כי לא ראינו איש. מנוחה קצרה
בצל עצים ומבט על הנוף המרהיב מסביב ולפתע מגיע מישהו . מתברר שהוא עובד באי
בשפוצים, חלק מקבוצת עובדים שגם ישנים כאן במתחם ,כדי לחסוך בזמן. האי סגור כעת
למבקרים ואסור לנו עקרונית להיות כאן אבל...יש אפשרות שנשאר לכשעתיים שאז מגיע
הבוס שממש לא יאהב שאנחנו שם. הוא רק מבקש שנקפיד להישאר על השבילים ואם נפגוש
מישהו...לא ראינו אותו. המשכנו לטייל .את
הבוס לא פגשנו אבל פגשנו עובד אחר שעסק בריצה ספורטיבית ונופף לנו לשלום וגם מרבה רגליים (חי) ונחש (מת, כנראה ...). היה טיול חמוד ביותר.
עוד אי קרוב לכאן הוא אי המלח (salt island ) וזהו יעדנו הבא. האי שימש
במשך מאות שנים כמכרה מלח וגרו בו תושבים בודדים, כולל משפחה אחת שעסקה בתחום שנים
רבות. אחד מבני המשפחה היה האדם האחרון שנשאר לגור על האי עד שנפטר ב-2004 והוא
קבור כאן. ירדנו לבקר. חוף הים מלא צדפים
גדולים וגם הרבה פסולת ועצים שנתלשו מהקרקע. קצת פנימה יותר יש כמה ימות מלח קטנות
, חצי יבשות. הריח כאן לא נעים. אנחנו חוצים את האזור למפרץ ממול , במרחק הליכה
קצר. על מצוק סמוך עומדת שקנאית חומה גדולה . אחרי שהיא מחליטה שאנחנו לא מהווים סכנה, היא חוזרת לקן שלה, על עץ נמוך ממש קרוב אלינו ,דוגרת בעמידה על הביצים שלה .
סבלנית . עוד מפגש בלתי אמצעי עם הטבע. טיפוס על הגבעה הסמוכה ומבט פנורמי על
הסביבה, משלימים את הביקור באי.
האי האחרון בו ביקרנו הוא טורטולה ( tortola
) ועיר הבירה של המדינה- רואוד טאון (road town)
עם כ-10,000 תושבים. אנחנו עוגנים ממש מול העיר ויוצאים לטייל. העיר חוותה את הפגיעה הקשה ביותר
של ההוריקן ,כאשר שמונים אחוז מהבתים נפגעו. מבקר רשמי מאנגליה שביקר באי שבוע אחרי , מתאר את המראה כלאחר פצצת אטום.
בפרק הזמן שעבר מאז ,אחוז גבוה של הבתים תוקנו והכאוס מאורגן בערימות מסודרות מוכן
לפינוי או לשימוש חוזר , תלוי מצבו.
המרינות מלאות בסירות צ'ארטר ויש המון תיירי
שמש ומים . כל המסעדות והחנויות פתוחות ושוקקות חיים. המוזיאונים כאן ,עדיין לא חזרו לפעילות . עברנו ליד מוזיאון
הכלא של הוד מלכותה . השער נעקר בסערה ומונח בצד . אנחנו מציצים . יש במקום עובדת
חביבה שאמרה שהמקום סגור עדיין, אבל אנחנו מוזמנים לבקר,בתנאי שלא ניגע בכלום. בהמשך היא הצטרפה
אלינו והסבירה על המקום ועל גלגוליו השונים במהלך 200 שנות פעילות ,כולל סיפור על
בעל מטעים אכזרי שנשפט על רצח אחד מעבדיו ונתלה כאן ב-1811 ,אירוע שנחשב אבן דרך
במאבק לביטול העבדות ובכל מיקרה חריג ביותר!! (למי שמתעניין קראו באינטרנט על artur hodge ) . אגב יש 2 כנסיות מ-2 צידי הכלא-אחד נהרס כמעט לחלוטין והשני כמעט לא נפגע. עניין של מקריות...
סיפורה של העובדת מעניין לא פחות- בת 60 ילידת המקום שעבדה שנים רבות כצלמת של
הנשיונל גיאוגרפיק וטיילה בכל העולם וחזרה לגור באי. היא נפגעה באופן מינורי יחסית
מההוריקן: דלת וחלון בביתה עפו והרחוב בו היא גרה הוצף במים . לעת מצוא היא גם ציירת וכשי , קיבלנו גלויות של
הכלא שהיא איירה בצבעים עליזים ובד"כ נמכרות בחנות הקטנה של המוזיאון. סוג של
אופטימיות ,שהיא משדרת לאורך כל השיחה, גם ביחס למדינה ולחיים במקום.
אופטימיים לא פחות נשמעו המתפללים של 2 כנסיות סמוכות זו לזו, לידן עברנו ביום
ראשון. רמקולים המכוונים לרחוב משמיעים קולות שירה וכלי נגינה ,מהללים את ישו . בליל
של קולות נישאים ברוח .כל כנסייה והמאמינים שלה(2 זרמים שונים של הנצרות) במעין תחרות ,כנראה על צדקת הדרך....בחדר
הסמוך לחדר התפילה ,בצריף של אחת הכנסיות
,יש מספרה קטנה לנשים שדלתה פתוחה.
אשה עם רולים צבעוניים עוברת טיפול שיער . דו קיום של הרוחני והגשמי. אהבתי.
עוד בדרכנו פגשנו מקומיים מטיסים כתחביב
רחפנים עם מצלמות וציוד משוכלל . כמובן
שיש סקרנים לא מעטים וגם אנחנו עוצרים ליד. אחד מהם ענה ברצון לשאלות ,השני לא ממש התלהב
ומצא דרך מעניינת להפטר מנודניקים למיניהם ועל הדרך גם להצחיק
אותם: על גב החולצה שהוא לובש מודפסות
תשובות לשאלות נפוצות .אהבתי.
ואחרון בטורטולה: ליד הפארק הציבורי הקטן שליד הים , ראינו אדם לבוש בחליפת ג'ודו
לבנה.
מתברר שהוא מעביר בפארק שעורי גי'או
ג'יטסו 5 ימים בשבוע . אמיר שואל אם יוכל להצטרף ונענה בחיוב. חוויה
מעניינת, הכוללת תפילה לאלוהים הפרטי של כל אחד בתחילת השיעור ובסוף מתחייבים
באמצעות דקלום, להיות אדם טוב שלא פוגע באחרים וגם אומרים זה לזה ,כמה נהדר היה כל
אחד בשיעור.
ואולי זו תמצית ההתמודדות של המקומיים שפגשנו עם קשיים ,הוריקנים ושאר
צרות : אמונה בישו ואלוהים , חשיבה חיובית ו..חוש הומור.
ונסיים באגדות מקומיות על בתולות ,פירטים ואוצרות,שישפכו
עוד קצת אור על איי הבתולה הבריטיים:
האחת- קולומבוס שביקר במקום ב-1493 קרא למקום על שם הנסיכה אורסולה, שמתה על רקע סירובה להרפות מאמונתה
בישו, יחד עם 11,000 בתולות שהיו המשרתות שלה והפכה לקדושה עקב כך. היא מופיעה על דגל המדינה, לבושה בלבן יחד עם
11 מנורות זהב בוערות ,המייצגות את הבתולות האחרות .
ועוד- איי הבתולה עתירי האיים והמפרצים
,שימשו בתקופת תור הזהב של הפירטים בשנים 1690-1730 מקום אידיאלי למחבוא והתארגנות
לפני שוד של ספינות העוברות באיזור. חלק
מהפירטים היו לא חוקיים , וחלק שנקרא פריבטירים , עבדו כשודדים ברישיון של ספינות
אויב,תמורת אחוזים מהשלל (למשל רשיון של מלך אנגליה לשדוד ספינות ספרדיות). יש אין ספור סיפורים על אוצרות אגדיים שנקברו
באדמות האיים ע"י שודדים ורק חלק קטן מהם התגלה . כולם מכירים את הסיפור על משפחת דייגים ענייה שגילתה
אוצר במערה שהייתה מכוסה מים והפכה עשירה
כקורח (המשפחה עברה לגור במקום אחר, בנסיון לשמור את הסוד...)
הפירטים נטועים היטב בפולקלור המקומי וניתן לראות כי הרבה איים ומפרצים נקראים על
שמם של שודדים כמו :האי נורמן שנקרא על שמו של נורמן,פירט שנתפס וניתלה ע"י
הספרדים, האי ג'וסט ואן דייק על שמו של פירט הולנדי , תעלת סיר פרנסיס דרייק שהיה
פירט אנגלי, ואי על שמם של פירטים שנענשו ע"י הבוס שלהם, הפירט שחור הזקן ,בכך
שהושארו על אי שומם עם חרב ובקבוק רום בלבד. רובם לא חזרו חיים ,כפי שניתן להבין
משם האי deadmans
chest. ומפרצים: הכסף (money), המבריחים(smugglers ) הבלופים (bluf ) הפירטים ועוד ועוד. ...
שמות וסיפורים שמדליקים את הדמיון
ומעודדים תיירות ( מי לא רוצה לגלות אוצר?) שזה מצויין ,כי כמחצית מהכנסות המדינה מגיעות מתיירות. החצי השני של ההכנסות מגיע משירותים פיננסיים, שזה אומר מקלט מס והרבה כסף למדינה והנה לכם
אוצרות עתיקים ואוצרות מודרניים, שלובים בחבילה אחת, עם ים ונוף מהממים.
לא פלא ,שהסיסמה הלאומית, שמופיעה על כל
מספרי הרישוי של הרכבים באיים היא:
איי הבתולה - הסודות הקטנים של הטבע ואפשר גם : האוצרות הקטנים של הטבע!
 |
| כרזות מצויירות על קיר מגרש משחקים בוירג'ין גורדה - האם אתה זוכר את ימי העבדות? |
 |
| אוהל תפילה מאולתר-וירג'ין גורדה. |
,
 |
| חולצה פרקטית עם תשובות לצופה הסקרן |
 |
| מבט מהצד על התחביב המתוחכם |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה