במרינה "ברודווק" בעיר סטרטפורד (stratford) במדינת קונטיקט , שהינו סה"כ כחודש וחצי. העיר עצמה חסרת ייחוד, אבל
היוותה בסיס נוח לצאת ממנו לטיולים באיזור, בהרכבים משפחתיים שונים (עם הילדים שלנו ועם אח של אמיר ומשפחתו ובלעדיהם) .
אחד המקומות היותר קרובים הוא פארק
הזכרון לאחים דייויד וסטפן בוט (boothe ) שממוקם על שטח גדול שעבר בירושה במשפחה מאז 1860 וכעת שייך לעירייה. האחים הקימו
כאן , בסמוך לנהר , מעין פארק שעשועים לאורחיהם, עם מבנים מיניאטוריים ( חלקם
קודרים ומוזרים), מוזיאון המשמר מוצגים מההסטוריה האמריקאית , וגינת וורדים קטנה . ביקור במקום ,בבית המשפחה ובבית הקברות המשפחתי הקטן, מציג פיסה מההסטוריה
האמריקאית ומחייהם של האחים העשירים ,האקסצנטריים ( והרווקים.. ) .
במרחק של פחות משלושים ק"מ מסטרטפורד ,נמצאת העיר ניו הייבן (new haven ) מקום מושבה של
אוניברסיטת ייל (yale ) ,אחת האוניברסיטאות היוקרתיות והסלקטיביות ביותר בעולם .רוב
הבניינים כאן נבנו בסגנון ניאו גותי, מה שנותן תחושה של עיר מימי הביניים. הגלריה
לאומנות במקום, מרהיבה ומגוונת ויש בה אלפי יצירות מכל העולם. השתתפנו בסיור מודרך שהחל בסרט הסברה עשוי לעילא על המקום ולווה ע"י סטודנטית לתואר ראשון ,שזוהי אחת מהמטלות ההתנדבותיות הרבות שלה. הסיור עובר בכמה תחנות מעניינות, כמו
הספרייה לספרים נדירים שקירות השיש הדקים שלה מאפשרים חדירת אור דרכם מבלי לאבד את
החום הדרוש כדי להגן על הספרים ומתחמי מגורים מוגנים היטב ,שבכל אחד מהם 500
סטודנטים וכוללים חדרי אוכל ,מכבסה,חדר כושר ועוד. הכל כלול במחיר. והמחיר
? 70000 דולר בשנה . יקר!!
על אחת המדשאות המטופחות במקום ,ראינו כמה סטודנטים מחלקים קרטיבים ביתיים ליד דוכן
קטן. מסתבר שהם שייכים לקבוצה של ספורטאים דתיים שרוצים לצרף חברים נוספים לפעילות
חברתית חד שבועית שכוללת גם תפילה. אחת מיני עשרות קבוצות חברתיות שונות שסטודנטים
יכולים לבחור מהן. הכל כאן מיועד לעודד
מצויינות בכל התחומים ואכן בוגרים רבים ,מהווים חלק בלתי נפרד מהאליטה הכלכלית
החברתית והפוליטית של ארה"ב.
סיכומון- בכל מקום בייל נתקלים בסמל של
האוניברסיטה: ספר פתוח ועליו הכתובת" אורים ותומים". מסתבר כי האוניברסיטה שנפתחה בהתחלה כמקום
להכשרת אנשי דת פרוטסטנטים, החשיבה את השפה העברית כשפה קלאסית ,כיוון שהיא נחוצה
ללימוד התנ"ך בשפתו המקורית והיתה חובה ללמוד עברית, כבר בשנת הלימודים
הראשונה. בכלל התנ"ך היווה מקור לאמונה ותורת חיים למתיישבים הראשונים
בארה"ב והוא משולב יחד עם העברית
בעולם הסמלים של ארה"ב: בכתובות סמלים ודגלים ואפילו בחוקה והמשפט
האמריקאיים. מרשים.
ועוד-במהלך הסיור בייל אנחנו מגיעים לפסל של אדם הקשור בחבל ברגליו.
תכירו את נתן הייל , שסיים לימודיו בייל בהצטיינות . במלחמת העצמאות האמריקאית
הוא התנדב לרגל אחרי הבריטים ונתפס כמעט מייד. הוא הוצא להורג ע"י הבריטים .
לפני שנתלה אמר " אני רק מצטער שאני יכול לתת את חיי למען ארצי רק פעם אחת." המשפט הזה הפך אותו לגבור לאומי . " טוב
למות בעד ארצנו" בגירסה האמריקאית. העתק של הפסל הזה נמצא בין היתר גם במטה ה -cia בוירג'יניה, כאות הוקרה למרגל הראשון בארה"ב ,שמת למען ארצו.
עוד כמה מקומות מעניינים בטווח הקרוב להרטפורד: מוזיאון הצוללות
בגרוטון( Groton) שכולל סיור בצוללת " נאוטילוס" שהיתה הצוללת האטומית
הראשונה בעולם. בונוס מיוחד היה לראות צוללת פעילה מלווית בגוררות קטנות ובסירות אבטחה, נכנסת לבסיס הסמוך , אנשי צוותה
עומדים עליה ב"עמידת נוח" .
אקוואריום מיסטיק, בעיר מיסטיק (mystic) שגולת הכותרת שלו היא לוייתני הבלוגה הלבנים שחיים בטבע באיזור
הארקטי ומגיעים לגודל של חמישה מטרים. אפשר ללטף דג סטינג ריי וכריש חול ובכלל
להנות מתצוגה ימית מרשימה ומגוונת.
טיולי טבע :בשמורת הטבע " steep rock " ליד העיירה
וושינגטון בקונטיקט .בכניסה לשמורה שלט שמזהיר מפני דובים ונותן הנחיות כיצד לנהוג
. קצת מפחיד...עשינו רעש כמו שמומלץ בשלט וגם אחזנו במקל, בעיקר אני .... בשביל
תחושת הבטחון . בחרנו במסלול שעוקב בחלקו
אחרי הנהר ומטפס לתצפית על הנוף. כמה שעות של טבע במיטבו . וגם טיול בשמורה ב-soutbury ביער שהטחב בו בוהק בירוק זרחני ומשקיף על אגם
סמוך.
טיול סופש" לניופורט (Newport) , פלימות' (Plymouth ) ובוסטון (boston ):
בניופורט –עיירת הקיט שברוד איילנד, ביקרנו באחוזת הפאר the
breakers של איילי ההון בני משפחת וונדרבליט, ששימשה כבית
נופש לבני המשפחה בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. 70 חדרים בנויים בפאר קיטשי מוגזם ובשיא
הטכנולוגיה בזמן בנייתם . צי של עובדים עבד במקום ויש מעברים נסתרים רבים במקום
שנועדו לאפשר לעובדים לנוע במקום כצללים, במינימום הפרעה לחיי המשפחה
והאורחים. הסיור במקום הוא באמצעות הדרכה
קולית אישית ומאפשר הצצה גם לחייהם של המשרתים כאן .באיזור יש הרבה אחוזות מאותה תקופה , כולן
מייצגות תקופה של צמיחה כלכלית והתעשרות מהירה שנקראה גם "העידן המוזהב". את הביקור השלמנו בהליכה נינוחה על הטיילת שלאורך המצוק : מצד אחד אחוזות פאר
ומהצד השני האוקיינוס .
פלימות' (Plymouth ) –הישוב הראשון המשמעותי שהוקם בארה"ב ב
1620 ע"י מתיישבים אנגלים, שהגיעו לכאן על סיפון האניה מייפלאואר . אנחנו
ביקרנו במושבה האנגלית המשחזרת את החיים הלא פשוטים כאן במאה ה-17 ,כולל שחקנים
בתלבושת תקופתית. יש במתחם גם ישוב אינדיאני משוחזר וכן שחזור של אוניית
המייפלאואר.
בוסטון- בירת מדינת מסצ'וסטס ,היא עיר יפה
עם שפע של מקומות ששווה לבקר בהם. אנחנו
ביקרנו בפריגטה קונסטיטיושן (constitiution) שהיא ספינת מלחמה תלת
תרנית הנקראת על שם חוקת ארה"ב ומעבר לתפקידה החשוב במלחמה באנגליה על עצמאות ארה"ב ,היא נחשבת
כאוניית המלחמה הישנה בעולם, שעדיין שטה ונמצאת בשירות פעיל. ( כמובן בתפקיד
ייצוגי...) וגם הצטרפנו לסיור מודרך במשחתת " cassin
young" ששירתה במלחמת העולם השנייה ועד 1960
ונמצאת גם היא במתחם המספנה של הצי בבוסטון.
שתי אוניות שכל אחת מהן מייצגת תקופה אחרת בהסטוריה האמריקאית . מרתק.
כמעט אחרון בבוסטון- סיור משולב בים
וביבשה (באתרים מרכזיים) ברכב אמפיבי מלווה במדריך רעשני ומרוכז בעצמו. הכותרת ההולמת כאן תהיה
" תפסת מרובה...לא תפסת. יקר ומיותר, לפחות מבחינתנו.
ולסיום ביקור בשוק מקורה נחמד ,לארוחת ערב קלה ומופע לוליינות קלאסי ברחבה
שליד. הכי תיירותי שיש.
ויש גם גיחה בת כמה ימים לקנדה-לטיול שמתחיל במפלי הניאגרה בצד
האמריקאי , עובר לצד הקנדי של המפלים ומשם לטורונטו . לא ממש ברדיוס של סטרטפורד.
יותר מדוייק יהיה להגיד שנסענו 11 שעות עם הפסקות קצרות להתרעננות ,בתחנות רענון
שזהות זו לזו במראן , עד שנדמה לרגע שאנחנו סובבים במעגל , במקום להתקדם...
גובהם של המפלים נע בין 20-30 מטר בצד האמריקאי ועד 57 מטר בצד הקנדי . מראה רב
עוצמה והוד פוער עיניים ופה . ראינו את המפלים מכל הכיוונים האפשריים , כמעט
..: משקיפים
עליהם מחלקם העליון וגם ממגדל סקיילון הסמוך (מגובה של 160 מטר מעל המצוק) שמאפשר
תצפית רחבה על כל האיזור , מחלקם התחתון ( לבושים בחליפות ניילון להגנה מהמים
הניתזים בעוז) וגם מאחוריהם במנהרות החצובות בסלע. ראינו אותם ביום ובלילה( מוארים בשלל אורות
מתחלפים, או מוארים בזיקוקי דינור ).
מהפנט אמרנו ? ובהחלט שווה את הנסיעה הארוכה הנה.
טורונטו העיר הגדולה בקנדה ,מקבלת פנינו בתערובת של גורדי שחקים
ובניינים ויקטוריאניים .אחד הסמלים
הבולטים בעיר הוא מגדל סי אן (cn tower) ,בניין תקשורת בגובה של 553 מטר שניתן לצפות מראשו על כל העיר.
אנחנו העדפנו לטייל בעיר , בעיקר באיזור הדאון טאון. הרבה מקומות ישנים קיבלו
מתיחת פנים והפכו למקומות בילוי תוססים למשל: רובע המזקקות (distillery
district) , המשתרע על מספר רחובות . בבניינים
במראה תעשייתי בעיצוב מינימלי ,שכנה מזקקה
שהיתה בין יצרניות הויסקי הגדולות בעולם. היום יש כאן גלריות אומנות, מסעדות ,בתי קפה ,חניות ייחודיות ומבשלת בירה קטנה . נעים
לטייל כאן ברחובות מרוצפי האבנים שנשתמרו יפה ואפילו הריח כאן מזכיר משקאות
...באותו אופן שופץ איזור תחנת הרכבת העתיקה של העיר ששוכן ממש למרגלות מגדל הסי
אן. יש כאן מוזיאון פתוח המספר את סיפור המקום ובניינים שבעבר שימשו מחסנים, והיום יש בהם ,בתי קפה ומסעדות שוקקות אדם. ביקרנו גם ביוניון סטיישן –תחנת הרכבת המרכזית
ששוכנת בבניין יפהפה, עם אולמות רחבי ידיים מעוטרים ועתירי שיש. ביקרנו גם בבניין העירייה הישןהנמצא במבנה דמוי טירה ,עמוס קישוטים וממש לידו במבנה מעוצב
מודרני ,שוכן בניין העירייה החדש .ברחבה
שליד העירייה, במקום צדדי ,ראינו ספרים מספרים אנשים וכמה צעירים ממתינים . הם מגיעים לכאן בהתנדבות פעם בשבוע עם הציוד שלהם , ומספרים ללא תשלום כל מי שרוצה. רוצה גם ? לא תודה. "שאפו" על היוזמה! .
העיר שופעת פארקים ואנחנו ביקרנו בשניים מהם : פארק ברקזי(berczy ) הקטן ,בלב הדאון טאון , במרכזו מזרקת הכלבים(27 כלבים וחתול אחד) יוצאת הדופן ,שמאפשרת לכלבים אמיתיים לשתות
מהמים בפינה ייעודית. וגם בפארק גראנז (grange) המטופח ,שממוקם ליד המכללה לאומנות ועיצוב, שנמצאת בבניין צבעוני ומיוחד. באיזור יש הרבה גלריות ,לרבות הגלריה לאומנות של
אונטריו ,שהוא אחד הגדולים בצפון אמריקה. ויש גם שוק נחמד , שוק סנט לורנס המשתרע על שתי קומות בבניין ישן ורחב ידיים ומתהדר בתואר שוק המזון הטוב ביותר בעולם לשנת 2012,על ידי נשיונל גאוגרפיק .
ואי אפשר בלי להזכיר את קאסה לומה (casa loma ) טירה בסגנון גותי שנבנתה ב 1911 במשך מספר שנים ,ע"י אחד מעשירי העיר . שפע מהמם של חדרים מפוארים , אורוות וגנים והנוף של טורונטו שנשקף מהחלונות. מעניין לקרוא עדויות של בני משפחה, שחוו את אובדן הטירה עשר שנים אח"כ בעקבות המשבר הכלכלי שלאחר מלחמת העולם הראשונה והמיסוי הגבוה על הכנסה ( שלא היה קיים , לפני כן) .
עוד מעט נפרדים מארהב –בביקור אחרון במרינה בסטרטפורד ,חווינו את חג ההלווין –ליל כל הקדושים : כחודש לפני החג עצמו ,הבתים מקושטים בשלדים , מכשפות, קברים , דלעות עם פרצופים מפחידים ועוד.... בליל ההלווין הסתובבנו בפיירפילד יחד עם אביב ומשפחתו בשכונת מגוריהם לסיבוב " תעלול או ממתק " המסורתי ,שהניב שק ממתקים לכל אחד מהילדים המחופשים. חלק מהשכנים הגדילו עשות והאירו את הבתים בצבעי מולטיקולור ודמויות נעות כמו שלדים וגולגלות, מלווים בקולות מפחידים. מזכיר קצת את פורים ,בעיקר בחלק של התחפושות והממתקים . מנה מרוכזת של שדים ורוחות שתספיק לנו להרבה זמן....
את הדרך לנורפולק , ממנה נכנסנו לארה"ב לפני קצת יותר מחצי שנה , עשינו הפעם בשיט על האטלנטי , בדרך היותר מהירה דרומה. מנסים להתרחק מהקור החודר,לאיזורים קצת יותר חמים . בדרך עצרנו וביקרנו בכמה עיירות חוף קטנות ,שהמילה פורט מופיעה בהן (פורט וושינגטון, נורטפורט , פורט ג'פרסון ) שמשמרות את ההסטוריה ומטפחות את סביבתן וגם בכמה ערי נופש שפרנסתן בעיקר על תיירות, כמו אטלנטיק אושן ואטלנטיק סיטי ( ביקור שני שלנו ) . חזרנו למרינה בעיר נורפולק, כאן גם חגגנו את חנוכה ביאכטה של טוני-גרשון מיודענו , שהגיע גם הוא לכאן בדרכו מברוקלין למיאמי.
לסיכום: 2 סיפורים קטנים שמייצגים כמה מהחוויות האמריקאיות שלנו מהצד הפחות זוהר של ארה"ב:
הראשון : בפארק הסמוך לאוניברסיטת ייל המוקפת בגדר ראינו כמה חסרי בית ,עם עגלות עמוסות , וגם מישהי ששכבה עירומה למחצה על אחת המדרכות הסמוכות לאוניברסיטה, לידה כמה מחבריה שנראו כאילו החיים חבטו בהם בעוצמה.
הם נוכחים –שקופים, כמו הרבה מהעניים שפגשנו במהלך מסענו בחוף המזרחי . לא כולם חסרי בית ,אבל להרבה מהם שראינו ,חסרות שיניים בפה. כן. הרבה אפרו-אמריקאיים ,אבל גם לא מעט לבנים. מתברר על פי דו"ח אחרון שחיבר נציג האו"ם, כי 13% מאוכלוסיית ארה"ב חיים בעוני ומתקשים בין היתר ,לשלם עבור טיפול שיניים. הם מגיעים לרופא רק כשכלו כל הקיצין והרבה פעמים התוצאה היא –עקירת השיניים.
לא מעט מהם עובדים , אך נדרשים לתלושי מזון כדי לשרוד. השיניים החסרות הם רק סמפטום אחד בולט , למצבם העגום של העניים במעצמה העשירה בעולם .ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ,שדוחקת את ענייה לחצר האחורית . רחוק מן העין ומהלב!
השני : אני עומדת בתור ארוך בוולמרט שהיא חנות כלבו ענקית, ,חלק מרשת הפרושה בכל רחבי ארה"ב (מהצד העממי של המטבע). מאחורי בתור נעמד איש כבן 65-70 חבוש בכובע קסקט מעור שחור ולבוש באוברול עור קצרצר, לצווארו קולר עור עם ניטים ושרשראות מתכת המשתלשלות ונקשרות לרצועות עור בפרקי ידיו. יש לו גרבי רשת שחורות(מחוררות בכמה מקומות) ונעלי עקב מלק שחור בגובה של כ-20 ס"מ לערך. הוא נראה עייף ולא מגולח. מהומה קטנה מתחוללת סביב . אנשים נועצים עיניים ואשה אחת אף מצלמת אותו . הוא ממש נעלב ומבקש שתפסיק , היא צוחקת וממשיכה לצלם . אמרתי לו להתעלם. הוא שופך ליבו בפני: היא אשה בורה וטיפשה הוא אומר. הוא לא תמיד מתלבש כך לדבריו ,אבל כשהוא עושה זאת, יש גברים שמתחילים איתו. הנה יש לו כבר שני מספרי טלפון מאנשים שפגש כאן. הוא כמה לקשר וסתם מודעות בעיתון שפרסם ,לא גרמו לאנשים לפנות אליו .
כמה מכמיר לב , גם היאוש והבדידות של האיש וגם היחס של הסביבה אליו , לועג ומאשים ,במקום שציפיתי לקצת יותר סובלנות לאחר ולשונה.
זהו. תם זמן ארה"ב לעת עתה. ממשיכים מכאן לברמודה, 600 מייל ימיים מערבה מכאן ועל כך בפוסט הבא
 |
| הוויתן הבלוגה הלבן-האעקווריום בעיר מיסטיק |
 |
| לוויתן בלוגה-עד 5 מטר אורך |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה